תחילתו עיסה וסופו סופגנין
מקור הדין במשנה
כתוב במשנה במסכת חלה (פ"א מ"ה) כל שתחילתו עיסה וסופו סופגנין חייבת בחלה, וכל שתחילתו סופגנין וסופו עיסה נמי חייב בחלה, אבל תחילתו וסופו סופגנין פטור מן החלה, והטעם כיון דאם תחילתו עיסה היה חיוב של חלה ואע"פ דסופו סופגנין לא יצא מידי חיוב חלה, וכן אם סופו עיסה חייב בחלה כיון דהוי לחם אבל אם אין תחילתו עיסה אין שעת חיוב ולכן פטור מן החלה כיון דבחלה כתיב "ראשית עריסותיכם" ודוקא כשיש עיסה או בהתחלה או בסוף.
שיטות הראשונים
נחלקו הראשונים בביאור משנה זו, דעת ר"ת בברכות (לז: תוד"ה לחם) ובפסחים (לז: בתוד"ה דכו"ע),דביאור משנה זו הוא כפשוטו דלחם שעשוי בתחילתו בלילה עבה אע"פ דסופו סופגנין חייב בחלה וכן להיפך, ועוד מחדש ר"ת דמברכין עליו המוציא דהרי כל שחייב בחלה מברכין עליו המוציא אך כ' דעל מאכל שאין לו תוריתא דנהמא לא מברך המוציא כגון גרימזל"י [לאקשין] דלית ביה תוריתא דנהמא [כיון שהוא עשוי חוטים ולא כלחם אחד], אך מדעת דרש"י בברכות (לז:) משמע דחלק על ר"ת וס"ל דאע"פ דתחילתו עיסה כיון דסופו עשוי בחמה פטור מן החלה ואין מברך עליו המוציא, וכן הר"ן בפסחים (לז:) מביא בשם הרמב"ן דפליג אר"ת וס"ל דכי תנן תחילתו עיסה וסופו סופגנין חייבת בחלה היינו שעשאה מתחלה ע"ד לחם ולהכי חייבת בחלה אפי' נמלך ועשאה סופגנין כיון דלא פקע חיובא, אבל כל שעשאה מתחילה ע"ד לעשותה סופגנין פטורה מן החלה והיינו רישא כל שתחילתו וסופו סופגנין פטורה מן החלה, ובאמת דזוהי שיטת הר"ש במסכת חלה ולשיטתו כל הגזירה היא דוקא היכא דתחילתו בלילה עבה ואפה חלק דאז חיישינן שמא ימלך אבל היכא דבישלה כולה פטורה מן החלה, וברא"ש בפסחים מביא דברי הר"ש וכ' דרבינו מאיר היה נוהג כשלשין העיסה בביתו כדי לבשלה במים או לטגנה בשמן היה מצוה לאפות ממנה מעט ועל ידי כך נתחייבה כולה בחלה קודם שיקח ממנה מעט דחיישינן שמא תמלך וגם לא היה אוכל בלא המוציא אחר שנתבשלה או נטגנה וגם לא היה מברך עליה המוציא אלא היה מברך על לחם אחר תחילה ואח"כ אוכלה, כיון שהיה חושש לכל השיטות ורצה לצאת ידי כולם.