גלילת ספר התורה לפני הברכה שלפניה

מקורות
בבלי:	מגילה לב א
ירושלמי:	מגילה ד ח
רמב"ם:	תפילה יב ה
שולחן ערוך:	אורח חיים קלט ד

כשאדם עולה לתורה ומברך, האם עליו לברך כאשר הספר סגור או פתוח.

מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה

בגמרא (מגילה לב א) מובאת ברייתא ובה מחלוקת תנאים בענין גלילת ספר התורה בזמן הברכה. לדעת ר' מאיר - פותח ורואה, גולל ומברך, וחוזר ופותח וקורא, כלומר שצריך לגלול לפני שמברך את ברכת התורה. רבי יהודה סוברר - פותח ורואה ומברך וקורא, כלומר מברך כשספר התורה פתוח. ומסבירה הגמרא טעמו של רבי מאיר - כדי שלא יאמרו שהברכות כתובות בתורה, ודומים הדברים לדבריו של עולא בענין אחר - מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן - כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. לעומת זאת רבי יהודה סבור שבתרגום אמנם עלולים לטעות בדבר, אך בברכות לא, לפי שהכל יודעין שאין ברכות כתובות בתורה.
מסיימת הגמרא בדברי רבי זירא בשם רב מתנה - הלכה, פותח ורואה ומברך וקורא, דהיינו שהלכה כר' יהודה.
מהגמרא כמבואר עולה שהלכה כר' יהודה שלא גולל קודם הברכה (לכאורה משום שר' מאיר ור' יהודה - הלכה כר' יהודה). אמנם, יש לברר האם סברת ר' יהודה היא לעיכובא, שלכתחילה אין לגלול הספר מסיבה כלשהי, או שסברתו היא שמותר ואפילו טוב שיגלול הספר כשיטת ר' מאיר, אלא שאין הדבר לעיכובא.

שיטות הראשונים

התוספות (מגילה לב א ד"ה גוללו) כתבו שלכתחילה יש לגלול קודם שיברך כדי שלא יאמרו ההמון שהברכות כתובות בו, אבל בדיעבד אין לחוש כיון שלא שכיחי עמי הארץ עתה. הבית חדש בהגהותיו (ב) כותב שאף שהלכה כר' יהודה כמו שפסקה הגמרא, סוברים התוספות שגם לשיטתו לכתחילה ראוי לגלול, ורק סובר הוא שאין איסור גם אם מברך כשהספר פתוח. וכן משמע מהריטב"א שאינו חייב, אבל ראוי שיגלול.
המאירי גם הוא כתב שר' יהודה אינו סובר שאסור לגלול כלל קודם הברכה, אלא שאין מטריחים אותו לעשות כן, כיון שכולם יודעים שאין ברכות כתובות בתורה. אמנם מדברי המאירי לא משמע שעדיף לגלול אלא שמותר.

הרא"ש לעומת זאת כתב ששיטת ר' יהודה היא לעיכובא, כלומר שאין לגלול כלל את הספר לפני הברכה, ומביא ראייה לכך מפסוק מפורש המובא בירושלמי (מגילה ד ח) "ובפתחו עמדו כל העם". ומה כתיב בתריה – ויברך עזרא את ה'". מבואר, שלאחר שפתח עזרא את הספר מיד בירך ולא כתוב שגלל.

מדברי הרמב"ם משמע (תפילה יב ה) שלא לגלול את ספר התורה קודם הברכה, שכתב שהקורא פותח ספר תורה ומביט למקום שהוא קורא בו, ואחר כך אומר 'ברכו את יי' המבורך'. ולא הזכיר שיש לגלול את הספר קודם הברכה. וכן פסקו בפשטות הרי"ף, הר"ן, רבנו חננאל ועוד.

ספר הכלבו (כ הוצאת התורה ודין הקריאה וברכותיה) מביא כמה דעות בזה. בתחילה כותב שהקורא פותח הספר לראות מה יקרא בו וגוללו ומברך. ומביא גם שיש אומרים שלא יגלול אותו אלא פותח ורואה ומברך ושכן דעת הרמב"ם. ומוסיף עצה אחרת, שיש לו להפך פניו שלא יראה כאלו הברכות כתובות, כלומר להשאיר את הספר פתוח אבל להחזיר פניו לכיוון אחר כדי שלא יהיה נראה כאילו קורא את הברכות מתוך ספר התורה.

שלחן ערוך ואחרונים

השלחן ערוך (אורח חיים קלט ד) העתיק כדברי הרמב"ם, שנראה מדבריו שאינו צריך לגלול.
הרמ"א הוסיף את המנהג המובא בכלבו שיהפוך פניו על הצד, כדי שלא יהא נראה כמברך מן התורה, ומוסיף שנראה לו שיהפוך פניו לצד שמאל דווקא.
בהסבר הטעם שהורה הרמ"א להטות לצד שמאלו דווקא, כתב המשנה ברורה (יט) שהוא מפני שצד שמאל של העולה הוא ימין של הקדוש ברוך הוא העומד לנגדו.

אולם, הטורי זהב הביא את דברי הבית חדש (קלט, אות ג) שלא קיבל את מנהג הכלבו, והורה שאדרבה, אין להטות פניו כלל. וזה לשונו: "ויש אומרים שיש לו להפוך פניו שלא יראה כאלו ברכות כתובות בתורה ... ולא מסתבר כלל דבר זה, דאם כן קשה אמאי בעי רבי מאיר שיגלול קודם הברכה שהיא טרחה כמו שכתב בית יוסף, והיה לו להניחו פתוח רק יהפוך פניו. אלא דהפיכת פנים כאן אינו נכון, דמראה עצמו כאלו אינו מברך על מה שיקרא רק על מידי אחרינא, דהא מראה עצמו כאלו מסלק פניו ממנה. וכ"כ מו"ח ז"ל הגון שיהיה פתוח בשעת הברכה לגמרי ולא יהפוך פניו כלל, דכך היא דעת הפוסקים והגאונים המפורסמים וכן אני נוהג. עכ"ל".

אחרונים

המשנה ברורה (ס"ק יט) פסק שמאחר ויש החולקים על טעם הרמ"א יש לעצום את עיניו בשעת הברכה. וזה לשונו: "מיהו יש אחרונים שכתבו דהפיכת פניו אינו נכון, דמראה עצמו כאלו אינו מברך על מה שיקרא רק על מידי אחרינא דהא מסלק פניו ממנו, ויותר טוב להעצים עיניו שלא להסתכל בס"ת בשעת ברכה ...". פסק הילקוט יוסף (הלכות קרה"ת, סדר קריאת התורה וברכותיה, אות ה) שאין לגלול וכפשט דברי השו"ע. מצינו למדים: האשכנזים הנוהגים כדעת המשנ"ב עליהם לעצום את עיניהם בשעת הברכה אך לא לסוגרו. האשכנזים הנוהגים כפסיקת הרמ"א נוהגים להטות את פניהם מן הספר קצת לצד שמאל. הספרדים ויוצאי עדות המזרח נוהגים שלא לסגור כלל את ספר התורה. חסידי חב"ד נהגו לגלול את ספר התורה בשעת הברכה (ראה ספר המנהגים-חב"ד עמוד 13).