תפילת נדבה

מקורות
בבלי:	ברכות כ"א.
רמב"ם:	הל' תפילה א' ט'-י', הל' תפילה י' ו'

מה יעשה אדם שמסתפק אם התפלל והאם אדם יכול להוסיף מדעתו תפילות נדבה.

המקור בגמרא

בגמרא (ברכות כ"א.) מובא:

רבי אלעזר אמר: ספק התפלל ספק לא התפלל - אינו חוזר ומתפלל, ורבי יוחנן אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו.
ואמר רב יהודה אמר שמואל: היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל, פוסק - ואפילו באמצע ברכה.
... אמר רב יהודה אמר שמואל: התפלל ונכנס לביהכ"נ ומצא צבור שמתפללין, אם יכול לחדש בה דבר - יחזור ויתפלל, ואם לאו - אל יחזור ויתפלל.

הבנת דעת רבי יוחנן

רבי יוחנן אומר בגמרא לעיל שלואי שיתפלל אדם כל היום כולו,

נחלקו הראשונים בדעתו -

1. האם רבי יוחנן מחייב להתפלל שוב אדם שמסתפק, או רק מתיר?
2. האם מתיר להתפלל תמיד שוב, או שיש להוסיף בה דבר? (כר' יהודה אמר שמואל השני, שיחזור ויתפלל רק אם יכול להוסיף בה דבר)
3. כמי הלכה?

דעות הראשונים

נחלקו הראשונים בהבנת המחלוקת ושיטות האמוראים:

דעת הרי"ף

וכ' הרי"ף בסוגיין וז"ל "והלכתא כרבי יוחנן דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ומפרשי רבנן דה"מ ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור וצבור בין אדעתא דחובה בין אדעתא דרשות אסור דקי"ל דתפילות כנגד תמידין תקנום וכשם שאין הצבור מביא עולת נדבה כך אין הצבור מתפללין תפילת נדבה אבל היחיד מתפלל תפילת נדבה שכן היחיד מביא עולת נדבה הלכך אין היחיד מתפלל תפילת המוספין תפילת נדבה שאינו מתנדב בקרבן מוסף והא דאמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שכבר התפלל פוסק אפילו באמצע ברכה מפרשי לה רבנן כגון שהתפלל תפילתו אדעתא דחובה ושכח שכבר התפלל ועמד להתפלל אדעתא דחובה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה שאם בא לגומרה נמצא כמי שמקריב שני תמידין בשחרית שהוא עובר משום בל תוסיף ולפיכך פוסק ואפילו באמצע ברכה ובהא אפילו רבי יוחנן מודה דלא דאמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו אלא תפילת נדבה כגון תחנונים וכיוצא בזה אבל תפילת חובה לא" עכ"ל.

דברי רבינו יונה

וכ' רבינו יונה וז"ל "והאי וכו'- אומר רבינו האי גאון ז"ל דדוקא ע"י חידוש אבל בלא חידוש אסור" וכו' וכ' שם בהמשך דבריו וז"ל "והרי"ף ז"ל ס"ל נמי שנחלקו רבי יוחנן ושמואל ומפרש מילתיה דרבי יוחנן אפילו בלא חידוש" וכו' ע"כ, וכ' לקמן על מלתיה דרב יהודה וז"ל "וא"ת לפי פירושינו שאנחנו מפרשים מלתיה דרבי יוחנן בחידוש אמאי צריך להפסיק אח"כ והלא יכול לחדש בה ולא יהיה כמי שמקריב שני תמידין י"ל דכי אמרינן שהחידוש מועיל ה"מ כשמתחיל מתחלה לדעת כן אבל כשהתחיל מתחלה לדעת חובה אין חידוש מועיל לו אח"כ לפיכך פוסק" עכ"ל. ונראה מדבריו דמה שצריך חידוש בתפילת נדבה הוא משום שעי"ז אינו כשני תמידין ואינו בל תוסיף, שאינו מוסיף וחוזר על אותו תמיד אלא מתפלל תפילה חדשה שאינה דומה לישנה מחמת החידוש שבה, ולכך הוקשה ליה דגם כשהתחיל ע"ד חובה מ"מ יחדש בה דבר ושוב אינו כשני תמידין, וע"ז תירץ דכשהתחיל בהדיא ע"ד חובה חשיב כשני תמידין אפי' כשמחדש כיון שנתכון פעמיים לקיים אותו חיוב. ולפ"ז הרי"ף שסובר שא"צ חידוש בתפילה לרבי יוחנן, סובר שסגי במה שנתכון לדעת נדבה דלא הוי כשני תמידין. וצ"ב יסוד מחלוקתם.

קושית רבינו יונה על דברי הרי"ף

עוד כ' רבינו יונה עמש"כ הרי"ף "אין היחיד מתפלל תפילת המוספין נדבה שאינו מתנדב קרבן מוסף" וז"ל "מקשים עליו מקצת המפרשים דהא חזינן במוסף דר"ח שאע"פ שיכול להביאו בתורת מוסף אפ"ה יכול להביא אותן הדברים עצמם בנדבה ויש שדוחים ואומרים שמפני השעיר שיש במוסף דר"ח שאינו יכול להביאו בתורת מוסף אפ"ה אין יכול לעשות בתורת נדבה קאמר ואכתי קשה שהרי מוסף של שבת אין בו שעיר והיחיד יכול להביא כל אותן הדברים בתורת נדבה וא"כ היאך אומר על כל מוסף סתם שאין היחיד מתפלל אותה נדבה ומתרצין גם את זה ואומרים שאע"פ שיכול להביא אותם הדברים בתורת נדבה אין יכול להביאם בשבת בשום ענין דהא קי"ל דנדרים ונדבות אינן קרבין בשבת ולפ"ז התירוץ נמצא שאפילו תפילת יוצר אין לו להתפלל אותה בשבת נדבה כיון שאין קרבן נדבה קרב בשבת ויש בזה דעת אחרת לרבינו האי גאון ז"ל שהוא אומר שמתפלל תפילת נדבה בין תפילת שחרית ומנחה ובין תפילת מוסף וכו' דכיון שהכל יכול להביא בתורת נדבה אלא השעיר בלבד מפני המיעוט שאינו יכול להביא נדבה נאמר שלא יתפלל נדבה" עכ"ל, ובב"י בסי' קז' הוסיף לבאר בקושייתו דכמו שיחיד מתפלל כל תפילת נדבה אע"פ שאין היחיד מביא תמיד, מפני שמביא עולה כמו התמיד שהיה עולה, א"כ ה"ה נימא במוסף. ובדעת הרי"ף הביא הב"י שכ' בתשו' שאפשר להתפלל נדבה בשבת ודלא כמש"כ הרבינו יונה לדעתו, ולפ"ז הדק"ל למה לא יתפלל מוסף בשבת שאין בו שעיר בנדבה, ונראה לבאר בדעת הרי"ף באופ"א, דאף שיכול להביא אותם הדברים בנדבה מ"מ הא מתפלל בזה תפילת מוסף, ותפילת מוסף אינה באה נדבה משא"כ בחול כשמתפלל בנדבה אינו מתפלל בזה שחרית פעמיים אלא התפלל פ"א שחרית כנגד תמיד של שחר ופ"ב כנגד נדבה, אבל רבינו יונה סובר דכשמתפלל י"ח פ"ב מתפלל בזה שחרית שתיים.

קושיא נוספת בדברי רבינו יונה

עוד כ' רבינו יונה עמש"כ הרי"ף שאסור להתפלל פ"ב אדעתא דחובה, וז"ל "וזה הלשון שכ' הרי"ף ז"ל אבל אדעתא דחובה אסור אינו מכוון דכיון שהוא מסופק אם התפלל אם לא התפלל היאך יתפלל אדעתא דחובה ואם בא לשאול היאך יעשה נאמ לו שהרשות בידו אם ירצה יתפלל ואם ירצה יניח והיאך אמר אסור" עכ"ל, ביאור דבריו דאיך מתפלל אדעתא דחובה כשיודע שאינו חייב שמסופק אולי כבר התפלל, וע"ז רצה לתרץ דכונתו כשבא לשאול היאך יעשה בספק, דסובר הרי"ף שגם בזה חשיב "אדעתא דחובה" כשסובר שחייב מספק להתפלל, והאמת שאינו אלא רשות, (עיין בבה"ל בסי' קז' ד"ה "חוזר ומתפלל") והקשה דמ"מ אאפ"ל "אסור" שאם בא לשאול היאך יעשה נאמר לו שהוא רשות וממילא שרי לו להתפלל. אמנם בדעת הרי"ף נראה דאין כונתו שאסור לו להתפלל על דעת שהוא חייב, אלא אסור לו להתפלל לשם תפילת חובה דהיינו לשם תפילת שחרית או לשם תפילת מנחה שהם כנגד תמידין של חובה, אלא צריך צהתפלל לשם תפילה סתם שהוא כנגד תפילת נדבה, אבל רבינו יונה אזיל לטעמיה כמשנ"ת דסובר שכשמתפלל פ"ב ל"ש שהוא לתפילה סתם, אלא הוא או שחרית פעם ב' או מנחה פעם ב', וא"כ ל"ש לחלק בין אם מתפלל לשם תפילת חובה או לשם נדבה אלא אם מתפלל שסבור שהוא חייב או אינו סבור שהוא חייב, וא"כ ל"ש לשון "אסור". ובזה תלוי פלוגתתם דלעיל דלרבינו יונה בעי' חידוש כדי שלא יהיה ב' תמידין ולרי"ף א"צ חידוש, דלהרי"ף שאינו מתפלל שחרית פ"ב אלא תפילה בפ"ע, ודאי גם בלא חידוש לא הוי ב' תמידין כיון שאינו מתפלל כלל תפילת שחרית שהיא כנגד התמיד אלא תפילה אחרת, אבל לרביני יונה שחוזר על תפילת שחרית שהיא כנגד התמיד, ומצי לעשות כן רק משום שעולה שהיא קרבן התמיד באה בנדבה ודאי חשיב ב' תמידין אם לא שמחדש בה דבר דניכר שאין כונתו לתמיד עצמו אלא חוזר על שחרית בשביל להקריב בנדבה קרבנות התמיד.

ביאור יסוד שני השיטות

ונראה יסוד מחלוקתם דהנה כ' הרמב"ם בריש הל' תפילה וז"ל "כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגויים ואותן הבנים נתבלבלה שפתם והיתה שפת כאו"א מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צרכו בלשון אחת אלא בשבוש שנא' ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם ומפני זה כשאחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקב"ה בלשון הקודש עד שיערב עימה לשונות אחרות וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם י"ח ברכות על הסדר" וכו' עכ"ל, משמע דקודם תקנו נוסח לתפילה י"ח ברכות, דתקנו שכך מתפללין, ואח"כ תקנו תקנה נפרדת להתפלל פעמיים ביום וביום התענית עוד תפילה וכו' כמש"כ שם, וכיון שתקנו בתקנה ראשונה מה היא תפילה ואיך מתפללין, ממילא צריך להתפלל כל הנך תפילות כפי הנוסח שתקנו י"ח ברכות, אבל היה אפ"ל באופ"א, דתקנו להתפלל שחרית, ותקנו נוסח לתפילת שחרית שהוא י"ח ברכות, וכן במנחה וכן בנעילה כנ"ל, דהרי"ף ס"ל כהרמב"ם וממילא כשמתפלל בתפילת נדבה נוסח י"ח ברכות אינו מתפלל בזה שחרית או מנחה דוקא אלא תפילה סתם, שזהו נוסח סתם תפילה,אבל רבינו יונה סובר כהצד הב' וממילא כשמתפלל תפילת נדבה בנוסח שמונה עשרה מתפלל בזה תפילת שחרית פעם ב' בנדבה או תפילת מנחה פ"ב בנדבה ולא תפילה סתם.

שורש המחלוקת

ונראה יסוד מחלוקתם דהרי"ף והרמב"ם לטעמייהו שכתבו (הרמב"ם בריש הל' תפילה והרי"ף יא: מדה"ר) דמצות תפילה היא מדאורייתא ואין לה לא זמן קבוע ולא נוסח קבוע אבל רבינו יונה כ' שם כשיטת הרמב"ן שתפילה אינה אלא דרבנן שכ' דהיא מצות עשה שהזמן גרמא ומה דאמרו "נשים חייבות בתפילה" הכ' משום שהיא רחמי או משום שהיא דומה למ"ע דרבנן שלא הזמן גרמא משום שאמרו הלואי ויתפלל אדם כהי"כ עי"ש. ולכך סברי הרי"ף והרמב"ם דאף קודם שתקנו להתפלל שחרית ומנחה כנגד תמידין תקנו נוסח לתפילה, שתקנוהו למצות תפילה דאורייתא, שכך מקיימים המצ', אבל רבינו יונה דסובר שאין מצ' מדאורייתא להתפלל ורק מדרבנן תקנו להתפלל שחרית ומנחה, א"כ כשתקנו נוסח לתפילה שבו מקיימים מצות תפילה על כרחך הוא נוסח תפילת שחרית שזהו המצוה בתפילה, להתפלל שחרית.