שואלין ודורשין בהלכות החג
| משנה: | פסחים ו. |
| בבלי: | מגילה ד. לב.-לב: |
| שולחן ערוך: | טור ושו"ע אורח חיים תכ"ט ס"א |
בגדר דין "שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח", האם החיוב מתחיל שלושים יום קודם הפסח או בו ביום; האם מדאורייתא או מרבנן; חיוב הדין בפסח עצמו.
יסוד הדין והגדרתו
איתא בגמרא (פסחים ו.) "שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום". וכן איתא במגילה (ד., ל"ב.): "משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג".
מחלוקת הראשונים בביאור הדין
הרשב"א (מגילה ד. ל.) והריטב"א (מגילה ד.) והמאירי (פסחים ו. ד"ה 'הא') והר"ן (על הרי"ף שם ד"ה 'העושה'; מגילה ד. ד"ה 'פורים') ביארו שכאשר שני תלמידים שואלין בזמן זה, יש להקדים ולענות לתלמיד השואל בהלכות פסח ונקרא 'שואל כעניין'[1]. הרשב"א (מגילה ד., ל.) אמנם לא הזכיר שיש להקדים ולענות לשואל בהלכות הפסח, אך מבאר שנחשב כ'שואל לעניין'. אך יש לציין את דברי הביאור הלכה (סי' תכ"ט, ד"ה 'שואלין') שסובר שכך גם דעת הרשב"א במגילה (ל.).}}, אך אינם מחייבים על הרב לדרוש הלכות אלו אלא בפסח עצמו, כדברי הגמרא (מגילה ד., לב.) "משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשים בענינו של יום, הלכות פסח בפסח כו'", ולומדים מכך שהחיוב לדרוש חל בפסח עצמו בלבד.
וכן משמע מהמשנה (מגילה לא.) הלומדת מהפסוק (ויקרא כד מד) "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל", שמצותן שיהו קורין כלא חד ואחד בזמנו. וכן מבואר בגמרא (שם, לב.) 'תנו רבנן משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשים בענינו של יום פסח בפסח כו'".
הרשב"א (מגילה ל.) מדייק מלשון הברייתא (שם כ"ט:) "שואלין בהלכות הפסח כו'", בהעדר המילה 'דורשין', שבשלשים יום קודם הפסח החיוב הוא רק להקדים את השואל בענייני הפסח. ואילו מכך שבסוף המסכת (שם, לב.) מובא "משה תיקן להם לישראל כו'", שם נקטו 'דורשין', משום שביום טוב עצמו יש חיוב לדרוש. הביאור הלכה ציין שאף גירסת הרי"ף (פסחים ו.) "שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום כו'."
לעומתם יש ראשונים החולקים עליהם, וסוברים שדין זה חל שלשים יום קודם ולא רק להקדים לשואל כעניין:
הב"ח (סי' תכ"ט, ס"א) משיג על שיטת הרשב"א (שם) והר"ן (שם), שלפי שיטתם נמצא שאין מקיימים את עיקר תקנת משה רבנו, לדרוש בחג עצמו, שהרי נוהגים לדרוש רק בשבת הגדול. עוד הקשה מדברי רבא בסנהדרין (י"ב:) שם מבואר שמתחילים לדורש בהלכות הפסח מפורים[2], שהם שלשים יום קודם פסח, ולמדים מכך שדורשים ממש[3]. וכן מבואר בגמרא (בכורות נח.) שבפורים עצמו דורשים, שאז מתחילים השלשים יום קודם הפסח.
אמנם גם לשיטת הראשונים שסוברים שיש חיוב לדרוש ממש בהלכות הפסח, הקשו האחרונים מהגמרא (מגילה ד. לב.) "משה תיקן להן לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום, הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג". האחרונים למדים מכך שמשמע שדורשים בפסח עצמו ולא קודם לכן. ועוד מקשים, מהמשנה (שם, לא.) "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל" (ויקרא כג מד), שמצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו, ומשמע שלא קודם אלא בחג עצמו.
כמה אחרונים יישבו קושיות אלו בכמה אופנים:
- הבית יוסף (סי' תכ"ט ס"א ד"ה 'תניא') מתרץ ש'הלכות פסח בפסח' - הכוונה לדרוש בפסח עמו בטעמים שבעבורם נצטווינו בחג הפסח, וכן בהלכות האסור והמותר ביום טוב, וראיה לדבר מהגמרא (מגילה ד. ל.) ששואלים הלכות פסח בפסל הלכות עצרת בעצרת כו', ומשמע שדורשים באותו עניין, והרי בעצרת אין עניינים אחרים מלבד הלכות אלו, אלא בהכרח שהכוונה לדרוש בטעמי מצות חג הפסח ועצרת, ודיני האסור והמותר בהם. אך בשאר ההלכות שצריך לעסוק בהם בערב פסח כגון אפיית מצות וביעור חמץ ושאר עניינים שחייבים לעשותם קודם הפסח, שואלים ודורשים בהם שלשים יום קודם הפסח כדי שתהיה שהות מרובה לעסוק בהם, שאם לא כן, אין תועלת לדורשם בחג עצמו. אמנם בעצרת שאין הרבה פרטי דינים, די בכך שידרוש בעצרת עצמה, ובסוכות יום או יומיים קודם החד, ואף לטרחת סוכה ולולב די בזה.
- הפרי חדש (סי' תכ"ט ס"א) הקשה על תירוץ הבית יוסף שהרי אין כוונת הגמרא (פסחים ו.) שלשים יום קודם פסח דווקא, אלא אף עצרת וסוכות, כפי שפירש רש"י (סוכה ט. ד"ה 'בית שמאי') שכתב בענין סוכה ישנה: "כיון דשואלין בהלכות החד קודם לחג שלשים יום כו", ולומד מכך שאף בעצרת ובחג יש חיוב לדרוש שלשים יום לפניהם.
- הב"ח (סי' תכט ס"א) אף כתב בשם הרקח (סי' תמד) שגם בעצרת ובחד דורשים שלשים יום לפניהם. וכן המהרש"א (סוכה, ט., בפירש"י שם) מוכיח מהגמרא שם שלא כדעת הבית יוסף, וביאר שהחיוב לדרוש קודם סוכות שלשים יום נלמד בדרשה מדין שלשים יום קודם הפסח. להלכה, המשנה ברורה (סח' תכ"ט סק"א) הביא את שתי הדעות.
- הב"ח והבית יוסף (שם) ביארו שהציווי שיהו קורים כל אחד ואחד בזמנו, אין הכוונה 'בזמנו' ממש, אלא ללמד שאף מי שכבר למד הלכות אלו פעמים רבות חייב לדרוש שוב בהלכות כל מועד ומועד בזמנו ובפסח זמנו הוא שלשים יום קודם החג כדי שתהא שהות לכולם למצוא קרבן פסח ללא מום[4]. ואף שבזמננו אין קרבן, כיוון שבזמן המקדש תיקנו לדרוש שלשים יום קודם הפסח מטעם זה, תקנה לא זזה ממקומה, כדברי התוספות (שם ד"ה 'והתנן') "ואע"פ שגם עתה שאין קרבן שואלין בהלכות הפסח קודם ל' יום מ"מ עיקר התקנה על הקרבן נתקנה כדאמר טעמא בפ"ק דפסחים (דף ו:) שהרי נביא עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני".
הערות שוליים
- ^ על-פי אבות (פרק ה', משנה ז'): "'שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם, חכם וכו' שואל כעניין ומשיב כהלכה". הט"ז (אורח חיים, סי' תכ"ט, סעיף ק"א) מציין שיש בכך נפק"מ לדיני ממונות, לדין שאלה בבעלים, שכן מחויב לענות לשאלותיהם בהלכות הפסח ונחשב כ'מושאל' ומשועבד להם באותו זמן, כדברי הגמרא (בבא-מציעא, צ"ז.).
- ^ אמנם נחלקו האחרונים אודות החיוב בפורים עצמו או ממחרת הפורים, ראו להלן ב----.
- ^ ועיינו בהרחבה בסוגיה שם. רבא סובר שאף אם עיברו את השנה בל' באדר בטל העיבור, משום ששואלים ודורשים בהלכות הפסח שלשים יום קודם החג, ואם יבואו שלוחי בית דין לעבר את השנה לא יאמינו להם ויבואו לזלזל בחמץ בפסח כיון שכבר נדחה להם. ועיינו ברש"י והמאירי (סנהדרין י"ב:).
- ^ אף שמספיק בארבעה ימים לביקור מומין, כמבואר בגמרא (פסחים צו., ערכין יג:), המהרש"ל (בב"ח שם) מבאר שתיקנו כדי שיוכלו להשתדל ביותר למצוא קרבן נקי לגמרי מכל מום, כמבואר בגמרא (ע"ז ה:) שאצל ישראל צריך שלשים יום לפי שמצויים מומים שאפילו בדוקים שבעין נפסל. הב"ח הוסיף שאין הכוונה 'הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת' כו' - בפסח עצמו ובעצרת עצמה, אלא סמוך לפסח וסמוך לעצרת, על-פי דברי הגמרא (ר"ה, טז:) "חייב אדם לטהר עצמו ברגל", ואין הכוונה ברגל עצמו אלא ערב הרגל. ולומדים מכך לדין שואלין ודורשין בהלכות הפסח כו'.