שיחה:תערובת חמץ

דעת רב יהודה

לדעת רב יהודה בגמרא סתם המשנה היא אליבא דר' מאיר, שסובר שחמץ נוקשה בלאו, ולדעתו תערובת חמץ חמורה יותר ולכן נלמד במכל שכן מחמץ נוקשה.
ומדבריו נראה שלולא חמץ נוקשה, דין תערובת חמץ היה בלא כלום, כלומר אולי אפילו אינו אסור כלל. דאם נאמר שהיה אסור אך בלא מלקות, וכדעת חכמים בברייתא, הרי הוא חמור יותר מחמץ נוקשה.
ומזה אנו למדים שדין תערובת חמץ אינו פשיטא לאסור, ואפילו אם יש כזית בכדי אכילת פרס, מה שהיה פשוט לחלק מהמפרשים שהוא בכרת (ולכן שהקשו על הרמב"ם). ולכאורה מהגמרא כאן יש כעין ראיה לשיטת הרמב"ם שבלא הפסוק לא ניתן ללמוד איסור כלל.

שיטת הרמב"ם

מבין שתי האפשרויות - האם הרמב"ם פוסק כחכמים (מגיד משנה) או כר' אליעזר (כסף משנה), לפום ריהטא נראה שהצדק עם המגיד משנה, שהרי כן פסק הרי"ף ועוד שהרי חילק בין יש בו כזית בכדא"פ לבין אין בו, ובשאין בו פסק שאינו לוקה וזה דלא כר' אליעזר. אלא דקשה קושיית המ"מ וכ"מ.
ובאמת שקושיית המ"מ קשה בלאו הכי על הגמרא עצמה, וכן על הרי"ף, שהרי מפשט דברי הגמרא משמע שליכא כרת, אלא רק איסורא.