הדחה לפני ואחרי מליחה

מקורות
בבלי:	חולין קיג א
שולחן ערוך:	יורה דעה סט א

דין הגמרא

הגמרא (חולין קיג א) מביאה דברי שמואל האומר שאין הבשר יוצא מידי דמו, אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה.
וכן אומר שם רב הונא שצריך למלוח ואחר כך להדיח. ומה שאמרה הברייתא שיש להדיח, למלוח ואז שוב להדיח, כלומר הדחה לפני ואחרי מליחה, מסבירה הגמרא שזה מדובר כאשר השוחט לא הדיח את הבשר לאחר השחיטה. אך אם השוחט עצמו הדיח לאחר השחיטה, אין המולח צריך להדיח שוב אלא רק לאחר מליחה.
נמצא מדינא דגמרא שיש להדיח את הבשר קודם המליחה ולאחר המליחה.

טעם ההדחה שלפני המליחה

הריטב"א (ד"ה אמר שמואל) מסביר שטעם ההדחה שקודם המליחה היא מפני שלפעמים יש דם יבש על פני הבשר, ואם לא מדיחנו קודם, יבוא המלח ויבליע את אותו הדם היבש בתוך הבשר. וטעם זה מקורו ברא"ה (בדק הבית ג ג). וכן כתב הסמ"ק (רה).
ומביא הריטב"א עוד פירוש, שאפילו אם אין דם על פני הבשר, יש להדיחו תחילה לפי שאין המלח מפליט את הדם הבלוע, אלא אם כן מרכך הבשר ומרטיבו תחילה. כן היא דעת הר"ן (מב א ד"ה אין הבשר), וכן פירש רבנו יהונתן על הרי"ף, שאם לא ידיח תחילה, המלח לא יהיה נימוח ולא יכנס בבשר. וכן כתב הריבב"ן.
ובפסקי הרי"ד (קיג א) הביא שני הפירושים.

חיתוך לאחר הדחה

כתב המרדכי (חולין חולין תשכא) שאם הטבח הדיח את הבשר, ולאחר מכן חתך אותו לחתיכות קטנות יותר, צריך לחזור ולהדיחו, לפי שדוחק הסכין מפליט את הדם.
כתב הש"ך שדין זה הוא דווקא לטעם שההדחה היא כדי לנקות את הדם, אבל לפי הטעם שהוא משום ריכוך הבשר, אין צריך להדיחו שוב.