חי נושא את עצמו
| משנה: | שבת י ה |
| בבלי: | שבת צד א, קמא ב, קכח ב; יומא סו ב |
| ירושלמי: | שבת יח טז-יז |
הנושא אדם או בעל חיים ומוציאו מרשות לרשות בשבת אם חייב או לא.
סוגיית הגמרא
המשנה (שבת צד א) אומרת שהנושא את החי במיטה ומוציאו מרשות לרשות פטור אף על הוצאת המיטה לפי שהמיטה טפלה לאדם, וכיון שעל הוצאת האדם אינו חייב, כן הדין גם בהוצאת המיטה.
על הנחת המשנה שהוצאת אדם מרשות לרשות פטורים עליה, אומרת הגמרא שזה לכאורה רק אליבא דר' נתן ולא אליבא דרבנן, שבתוספתא (שבת ט ) נחלקו ר' נתן ורבנן, שלרבנן המוציא בהמה חיה ועוף חייב, ואילו לר' נתן אינו חייב אלא אם כן הוציאן שחוטין, ומנמק ר' נתן את דבריו לפי שהחי נושא את עצמו. מבואר מזה שלרבנן אין החי נושא את עצמו, וגם במקרה המובא במשנה צריך להיות חייב על הוצאת האדם.
דוחה הגמרא ואומרת שכל מחלוקת ר' נתן ורבנן היא רק בבהמה חיה ועוף, אבל באדם מודים חכמים לר' נתן שפטור על הוצאתו, לפי שהחי נושא את עצמו. וטעם החלוקה בין אדם לבעלי חיים מבארת הגמרא שהוא מפני שבהמה חיה ועוף 'משרבטי נפשייהו', כלומר מכבידים עצמם כדי להישמט מיד נושאן, מה שאין כן באדם.