תחילת זמן קריאת שמע של ערבית

מאיזה זמן בלילה מותר לקרוא קריאת שמע של ערבית ולברך לפניה ולאחריה, והדין בקרא קודם הזמן.

מקורות
משנה:	ברכות א א
בבלי:	ברכות ב א
ירושלמי:	ברכות א א
רמב"ם:	קריאת שמע א ט
שולחן ערוך:	אורח חיים רלד א-ג

סוגיית הגמרא

המשנה (ברכות א א) אומרת שתחילת הזמן שבו אפשר כבר לקרוא קריאת שמע של ערבית היא בזמן שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, כלומר כהן שנטמא וטבל, עדיין אסור לאכול בתרומה עד שיעריב היום, משהעריב היום רשאי הוא לאכול בתרומה, וזהו גם הזמן שבו אפשר כבר לקרוא קריאת שמע של ערבית. ובגמרא (ברכות ב א) מבואר שזמן זה הוא צאת הכוכבים.
ושם (ברכות ב ב) מובאות שלוש ברייתות שונות ובהן דעות תנאים נוספות.

• דעת ברייתא הראשונה - משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח.
• דעת ר' מאיר בברייתא שניה - משעה שבני אדם נכנסים לאכול פיתן בערבי שבתות.
• דעת חכמים בברייתא שניה - משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן, שהוא צאת הכוכבים.
• דעת ר' אליעזר בברייתא שלישית - משעה שקדש היום בערבי שבתות.
• דעת ר' יהושע בברייתא שלישית - משעה שהכהנים מטוהרים לאכול בתרומתן.
• דעת ר' מאיר בברייתא שלישית - משעה שהכהנים טובלים לאכול בתרומתן.
• דעת ר' חנינא בברייתא שלישית - משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח.
• דעת ר' אחאי ואמרי לה ר' אחא - משעה שרוב בני האדם נכנסים להסב.

דעת חכמים דברייתא ב' ודעת ר' יהושע דברייתא ג' הן דעה אחת עם סתם מתניתין שהוא צאת הכוכבים. כמו כן דעת ת"ק דברייתא א' היא אחת עם דעת ר' חנינא דברייתא ג' שהוא משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח. ועל שיטת ר' אחאי ואמרי לה ר' אחא, משעה שרוב בני אדם נכנסים להסב, כתב רש"י (ד"ה נכנסין להסב) בשם י"א שהוא בערבי שבתות, וא"כ היא שיטה אחת עם ר' מאיר דברייתא ב'.

עוד מבואר בגמרא שהשעה שעני נכנס לאכול פתו, הוא מאוחר משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, ודעת ר' אליעזר שקדש היום בערבי שבתות הוא מוקדם משניהם, ועל פי רש"י (ד"ה משעה שקדש) הוא בין השמשות.
עוד מבואר ברש"י (ד"ה ד"ה משעה שהכהנים טובלים) ששיטת ר"מ דברייתא ג', היינו שעה שהכהנים טובלים הוא המוקדם מכולם, והוא קודם בין השמשות מעט,
וברש"י (ד"ה נכנסין להסב) שהזמן שבני אדם נכנסים להסב, הוא המאוחר מכולם. וכן מבואר בירושלמי (ברכות א א) שזמן זה הוא המאוחר מכולם. אבל בדברי ר"י בתוס' (סוד"ה מאימתי) מבואר שהוא מוקדם יותר מן השקיעה.

נמצא על פי רש"י שארבע שיטות יש ואלו סדרן:

• קודם בין השמשות מעט [כהנים טובלים לתרומתן].
• בין השמשות [קדש היום בערבי שבתות]
• צאת הכוכבים [כהנים נכנסים לאכול בתרומתן].
• אחר צאת הכוכבים [עני/בני אדם נכנסים לאכול].

ולתוס' זמן שבני אדם נכנסים להסב בערבי שבתות הוא מוקדם מכולם והוא מבעוד יום.

שיטת הרי"ף והרמב"ם

הרי"ף (א ב) והרמב"ם (קריאת שמע א ט) פסקו הלכה כסתם מתני', דקיי"ל סתם במתני' ומח' בברייתא הלכה כסתם, ועוד שגם בברייתא דעת חכמים כסתם מתני', וגם בברייתא ג' קיי"ל כר' יהושע לעומת ר' אליעזר, ולכן הלכה פשוטה היא שזמן קריאת שמע מצאה"כ ולא קודם.

שיטות הראשונים ביישוב המנהג לקרוא קריאת שמע קודם צאת הכוכבים

מנהג קדום היה בחלק מקהילות ישראל לקרוא קריאת שמע של ערבית מבעוד יום, ודלא כסתם מתני'.

שיטת רש"י

כבר בירושלמי (ברכות א א) מובאת ברייתא שהקורא קודם צאה"כ לא יצא ידי חובתו, וא"כ, היאך אנו קוראים בבית הכנסת, והרי הוא קודם צאת הכוכבים, ומשיב הירושלמי שזו קריאה רק כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. ומביאו רש"י על המשנה (ד"ה עד סוף). וכתב שם רש"י שלכן חובה לקוראה שוב משתחשך, אך בפרשה ראשונה שאדם קורא על מיטתו יצא.
וכדברי רש"י משמע בסדר רב עמרם גאון שכתבו הראשונים בשמו שיש לברך על קריאת שמע שעל מטתו ברכה שלפניה, ומשמע שיוצא בזה ידי חובה, ולא בקריאת שמע שבית הכנסת. וכן הביאו הראשונים בשם הריב"א ורי"צ גיאת והראב"ד והגאונים.
גם הרשב"א בחידושים כתב כהרי"ף והרמב"ם דהלכה כסתם מתני', וכרש"י והגאונים שצריך לחזור ולקרותה בשעת שכיבה, והביא ראיה שהרי הברייתא בירושלמי שם אומרת שאם קרא קודם צאת הכוכבים צריך לחזור ולקרוא, ולומד מזה הירושלמי למסופק אם קרא או לא שצריך לחזור ולקרוא, כהקורא בין השמשות.

ובתוס' (ד"ה מאימתי) הקשו על דברי רש"י ד' קושיות: א. הרי צריך לקרוא א"כ ג' פרשיות על המטה, והעולם אינם רגילים לקרוא אלא פרשה אחת. ב. שא"כ צריך לברך ברכות ק"ש על מטתו, שהרי בה יוצא ידי חובה [וכדעת רב עמרם גאון]. ג. שהרי ק"ש על המטה אינה חובה, אלא רק בשביל המזיקין, ותלמיד חכם פטור מקריאתה [והרא"ש דחה קושיה זו דמיירי בקראה בזמנה בביה"כ]. ד. שלדברי רש"י יוצא שתפילת ערבית מתפללים לפני קריאת שמע וכריב"ל שאמר תפילות באמצע תיקנום, ואנן קיי"ל כר' יוחנן שיש לקרוא ק"ש קודם ערבית, משום סמיכות גאולה לתפילה.

והרשב"א שם יישב כל קושיות התוס' על רש"י. שמה שקוראים רק פרשה ראשונה הוא משום דהיא מהתורה, אבל שאר פרשיות שהן של דבריהם, לא חייבוהו לחזור ולקרות. ומש"כ צריך לברך על קריאתה בלילה, אין הברכות מעכבות. ומש"כ שיש לסמוך גאולה לתפילה, כך הוא עיקר הדין כשמתפלל שלא בבית הכנסת או כשמתפלל כשהגיע זמן קריאת שמע, אך אם לא הגיע הזמן, תפילה בציבור עדיפא ממסמך גאולה לתפילה.

שיטת תוס' ורא"ש

לכן פירש ר"ת שם שבאמת קריאת שמע שבבית הכנסת היא עיקר, ואף שבמשנה אמרינן שזמנה מצאת הכוכבים, אנן קיי"ל כר' יהודה דמפלג המנחה מתחיל זמן תפילת ערבית. ואף שהמנהג להתפלל מנחה אחר פלג המנחה, בזה קיי"ל כרבנן שזמן תפילת מנחה עד הערב. אבל ר"ת עצמו התקשה בדבריו, דהוי כתרי קולי דסתרי אהדדי. וברא"ש (א א) כתב ליישב לדעת ר"ת דבתפילה הקלו, וכן הוא גם ברשב"א בחידושים (ד"ה כתבו בתוס').

והרא"ש (א א) הקשה על דברי ר"ת דאינו ענין תפילה לקריאת שמע, דתפילות הן כנגד תמידין ותמיד של בין הערביים קרב והולך עד פלג המנחה, ומשם ואילך מתחיל זמן ערבית לר' יהודה. אבל זמן קריאת שמע הוא בזמן שכיבה, ופלג המנחה לאו זמן שכיבה הוא. ורב שהתפלל בערב שבת מבעוד יום, י"ל דס"ל כריב"ל דתפילות באמצע תקנום, וקרא ק"ש אחר שהתפלל.

שיטת בעל המאור ור"י ורא"ש

ור"י בתוס' שם פירש דקיי"ל כהני תנאי בברייתא דאמרי משעה שקדש היום [ר' אליעזר] ומשעה שבני אדם נכנסים להסב בערבי שבתות שהיא מבעוד יום [ר' מאיר בברייתא ב' ור' אחא בברייתא ג']. וראיה לזה מדברי רב (ברכות כז ב) שהיה מתפלל של ערב שבת מבעוד יום. ואת דברי הירושלמי מיישב ר"ת שמה שהיו קוראים ק"ש לפני התפילה כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, היא קריאה נוספת שהיו קוראים כעין 'אשרי' שקורין לפני תפילת מנחה. וכעין זה כתב גם בבעל המאור (א א), והביא ראיה לפירוש זה מהירושלמי (ברכות א ה).
גם הרא"ש קיים המנהג ע"פ דרך זו, והוסיף שאף שקיי"ל כר' יהושע לגבי ר' אליעזר וכר' יהודה לגבי ר' מאיר, מ"מ בתפילה הקלו, וגם נהגו כך מתוך הדחק, שהצבור היו מתקבצין לתפילת מנחה, ואם היו ממתינים עד צאת הכוכבים לקרוא ק"ש ולהתפלל היו מתפזרים כל אחד לביתו ונמנעים מתפילה בציבור, וסיים הרא"ש דמ"מ לכתחילה אין לקרוא קריאת שמע עד צאת הכוכבים. גם בעל המאור הליץ על המנהג באופן זה, שהעוש כן וסומך על אחד התנאים הנזכרים בברייתא, מה שעשה עשוי, דמצאנו שחשו חכמים לטורח ציבור, אבל יחיד הקורא בביתו, יש לקוראה בזמנה בצאה"כ כדברי הרי"ף.

בין לשיטת ר"ת ובין לשיטת ר"י והרא"ש, יוצא שאין צורך לחזור ולקרוא קריאת שמע אחר צאת הכוכבים, וגם אין צורך בקריאת שמע שעל המטה לכוון לצאת ידי חובה.

שיטת רבנו יונה

אבל ר' יונה (א א ד"ה אלא) כתב על פי הירושלמי הנ"ל, שאין יוצאים בקריאה בבית הכנסת, ולכן יש לחזור ולקרותה בבית אחר צאת הכוכבים, ואין לסמוך על ק"ש שעל המטה, חדא שאסור לקרוא ק"ש של חיוב קודם אכילה ושתיה, ועוד שפעמים אין אדם חושש לקרותה מפני שאינה אלא מפני המזיקין, ועוד שאינו מכוון בה לצאת ידי חובה ולקבל עול מלכות שמים,ועוד שאומרה בלא ברכות לפניה ולאחריה ופרשה ראשונה בלבד. לכן צריך בביתו קודם אכילה ושתיה, לקרוא ק"ש ב' פרשיות במורא ובכוונת הלב,

ברכה שלפניה על קריאת שמע

כתב רב עמרם גאון שבשעה שקורא ק"ש בביתו על מטתו כדי לצאת בה ידי חובתו, יש לברך 'אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לקרוא קריאת שמע'. הובא גם בר' יונה וברא"ש [ושם הנוסח 'על קריאת שמע']. ורבנו יונה (א א ד"ה אלא) חלק על דבריו, וכתבשאין זה נכון שלא מצינו ברכה זו בשום מקום, אלא יש לברך ברכת 'אהבת עולם', ולא חיישינן אם אומרים אותה ב' פעמים.

אם צריך לחזור על פרשת ציצית

כתב ר' יונה (א א ד"ה אלא) פרשת ציצית אינו חייב לחזור ולקרותה כיון שיצא ידי חובתה בקריאה בבית הכנסת.