משתמש:שלמה/טיוטה

משפט פתיחה: הסיבה לאיסור חלב נכרי, והאם האיסור נוהג תמיד או שתלוי במציאות משתנה.

מקור האיסור וטעמיו: במשנה (עבודה זרה, ב' ו') כתוב: "אלו דברים של עכו"ם אסורין ואין איסורן איסור הנאה חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו". ובטעם האיסור נאמרו כמה טעמים: בעבודה זרה (ל"ה עמוד ב') אומרת הגמרא שחלב נכרי אסור כיוון שיש לחשוש שהגוי יערב חלב טמא בחלב הטהור. הגמרא (שם) מדגישה שאין לחשוש שהגוי יחליף את החלב הטהור בטמא לגמרי כיוון שחלב טהור הינו בצבע לבן וצבע החלב הטמא הוא צהבהב. {טעמים נוספים} בירושלמי (עבודה זרה, ב' מ"א) אומר רבי יהושע בן לוי שחלב הגוי אסור משום גילוי. כלומר החלב אסור שמא הגוי ישאיר את החלב לא השגחה והחלב אסור שמא שתה ממנו נחש והטיל בו ארס.

חשוב להדגיש, החלב נחשב כחלב גוי רק אם יהודי לא רואה את החליבה, אך אם יהודי רואה את החליבה החלב נחשב חלב ישראל, ואין זה משנה אם הבעלים של החלב או החולב עצמו הוא גוי.

הטעם להלכה: נחלקו פוסקים האם האמוראים שאמרו את הטעמים השונים חולקים אחד על השני, או שמסכימים ביניהם וכל אחד אמר טעם אחר. התוספות (עבודה זרה, ל"ט ע"ב) והרדב"ז (חלק ד' אלף קמ"ז) סוברים שהטעמים אינם חלוקים ושניהם נפסקו להלכה. ואילו הפני משה על הירושלמי {?} סובר שהטעמים חלוקים. הנפק"מ היא שהיום אין חוששים לגילוי, כלומר, שמא שתה נחש ממשקה העומד ללא השגחה{ לילה או תמיד}, כיוון שאין נחשים מצויים בינינו כמו שמבואר בשו"ע (או"ח סימן רע"ב{?}).

האם חלב נכרי נאסר במנין: דין חשוב בפוסקים הוא האם חלב הגוי נאסר המניין. הנפקא מינא היא האם גזירת חכמים שלא לשתות חלב הגוי קיימת גם כאשר אין חשש לערבוב חלב טמא בטהור כיוון שידוע ש"שאין בית דין מבטל דברי חברו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמניין" (מגילה ב' ע"ב) וכן "בטל טעם לא בטלה תקנה"{?}. או שמא כאשר מסיבה כל שהיא אין חשש שהגוי יערבב חלב טמא בחלב הטהור חלב הגוי מותר. רש"י (ביצה ה' ע"א ד"ה 'הוי דבר שבמניין') מגדיר "דבר שבמניין" - דבר שחכמים נתכנסו בשבילו. ראשונים דנו האם במקרים בהם אין חשש שהגוי יערבב חלב טמא בחלב הטהור חלבו יהיה מותר. ניתן לומר שהראשונים שהתירו סוברים שחלב הגוי לא נאסר במניין והראשונים שאסרו סוברים שחלב הגוי נאסר במניין. הרדב"ז (חלק ד' ע"ה), התשב"ץ (חלק ד' (חוט המשולש) טור א סימן לב) והרשב"ש (סימן תקנ"ד) כותבים כולם במפורש שחלב הגוי לא נאסר במניין. עוד כותבים ש"הכל לפי העיתים ולפי המקומות" וכן "לא חששו רז"ל אלא למילתא דשכיחא". לעומתם בשו"ת מהר"י ברונא {}?} (תלמידו של תרומת הדשן) מביא בשם רבינו יונה שחלב נאסר במניין. וכך כתב גם החתם סופר {} {לכתוב על זה עוד, עוד פוסקים} נפק"מ מעשית חשובה בנושא זה יכולה להיות אכילת אבקת חלב נכרי (ראה להלן){}

מצבים בהם אין חשש לערבוב חלב טמא בחלב טהור: בראשונים מובאים שני מצבים בהם אין חשש לערבוב חלב טמא בחלב טהור, ודנו הראשונים האם החלב יהיה מותר. המקרה הראשון - במקרה בו אין בהמה טמאה בעדרו של הגוי. בשערי דורא {?} בשם רב שר שלום גאון, הרדב"ז (חלק ד' ע"ה) והתשב"ץ (חלק ד' (חוט המשולש) טור א סימן לב) כותבים שחלב נכרי מותר כאשר אין בהמה טמאה בעדר הגוי כיוון שחלב טמא לא נאסר במנין, אלא רק משום חשש שיערבבו חלב טהור בטמא. ולכן כאשר אין חשש כזה החלב מותר. לעומת ראשונים אלו המרדכי (עבודה זרה פרק אין מעמידין) ובשערי דורא בשם רש"י ור"ת כתב שחלב הגוי אסור אף אם אין בהמה טמאה בעדרו של הגוי. החקקי לב (יו"ד כ"ה) מביא סתירה בדברי רש"י. בשערי דורא {?} כותב בשם רש"י לאסור אף אם אין בהמה טמאה בעדר הגוי, ואילו בספר הפרדס כותב רש"י שחלב הגוי מותר כאשר אין בהמה טמאה מצויה. ומתרץ החקקי לב שיש לחלק בין מקרה בו יש בהמה טמאה בעיר אבל אין בהמה טמאה לגוי, לבין מציאות בה אין בהמות טמאות בכל העיר. כאשר אין בהמה טמאה בעדר הגוי אבל יש בהמות בעיר אז עדיין יש חשש שהגוי יערבב חלב טמא בחלב הטהור. אמנם לגוי הזה אין בהמה טמאה, אבל אולי הוא יקח חלב טמא מחברו או שכנו הגוי שלו יש בהמה טמאה, ולכן חלב הגוי אסור במציאות כזאת. אבל אם אין בהמות טמאות בכל העיר אז אין חשש כלל שהגוי ימצא חלב טמא ויערבב חלב טמא בחלב הטהור, ובמקרה כזה חלב הגוי מותר. ולפי דבריו גם לדעת רש"י חלב לא נאסר במנין. החקקי לב אינו מתייחס לראשונים אחרים האם גם לדעתם יש לחלק בין אין בהמה טמאה בעדרו לאין בהמה טמאה בעירו.

מקרה שני - כאשר חלב טמא יקר יותר מחלב טהור. כאשר חלב טמא יקר יותר מחלב טהור אין חשש לכאורה כהגוי יערבב חלב טמא בחלב הטהור כך שימכור את החלב הטמא היקר יותר במחיר החלב הטהור הזול יותר, כיוון שהדבר לא משתלם לא. וכך כותב הרשב"ש (סימן תקנ"ד), ומוכיח מהגמרא שכאשר יש לגוי אינטרס כלכלי שלא לגרום לאיסור, אין חוששים לאיסור, וכך גם בחלב נכרי. המקרים מהם מוכיח הרשב"ש שכאשר יש לגוי אינטרס כלכלי אין חוששים לאיסור: במסכת עבודה זרה (כ"ב ע"ב), מובא בברייתא שלוקחים מגויים בהמות בשביל קרבנות. ותמהה הגמרא למה לא חוששים שמא הגוי רבע את הבהמה (ואז פסולה להקרבה)? ועונה, שהגוי חס על בהמתו ולא ירבע אותה כיוון שזה יכול לעקר אותה. עוד מוכיח מהגמרא בעבודה זרה (ל"ד ע"ב) : בגנרא מסופר על ספינה עם מורייס (ציר דגים) שהגיע לנמל עכו. דנה הגמרא בשמירה על המורייס שמא הגויים ערבו בה יין, ואם גוי נגע ביין פסל את המורייס מאכילה. ואומרת הגמרא שכאשר היין ביוקר והמורייס בזול, אין לחשוש שגויים יערבו יין במורייס, ולכן המורייס כשר לאכילה. וכך נראה גם מדברי הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות י"ז). לומד מכאן הרשב"ש שאין לחשוש שיערבבו חלב יקר בחלב זול כיוון שזה יפגע בגוי. ויש לציין, כאן מדובר באיסור דאורייתא של הקרבת קרבן אסור בבית המקדש. ק"ו בחלב הגוי שאסור מדרבנן להרבה דעות (שהחשש הוא שמא יערב חלב טמא ומדאורייתא בטל ברוב).

איסור דאורייתא או דרבנן: חלב טמא אסור מדאורייתא {?}. אבל לגבי חלב נכרי אמרה הגמרא (עבודה זרה, ל"ה ע"ב) שחלב נכרי אסור שמא יערב חלב טמא בחלב טהור ולא שמא יחליף חלב טהור בחלב טמא כיוון שאין מראיהן דומה. מכאן כתבו שאיסור חלב נכרי הוא מדרבנן, מכיוון שמדאורייתא החלב הטמא מתבטל ברוב החלב הטהור. ואין חשש שמא יערב הרבה חלב טמא במעט חלב טהור כיוון שזה ישנה את צבע החלב. כך מוכח מכל הראשונים שכתבו שאין חלב נכרי נאסר במניין ולכן בטל טעם בטלה תקנה. שהרי 'תקנה' הינה איסור דרבנן. {כל אלו שלמעלה..}. וכך כתב הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות י"ג י') והש"ך (יו"ד קי"ח ח'). התשב"ץ (חלק ג' קמ"ג) כתב שאיסורו מדאורייתא {למה?}.

חלב הנכרי בימינו:

תשובה מפורסמת בעניין החלב הנכרי היא של הרב משה פיינשטין. הגרמ"פ כתב ארבע תשובות בעניין חלב נכרי. בתשובתו הראשונה (יו"ד חלק א מ"ז) כתב שהחלב הנכרי מותר כיוון שיש פיקוח ממשלתי על תאגידי החלב המוכרים חלב פרה וקנסות במקרה והתאגידים יערבבו חלב שאינו חלב פרה. יותר מזה, מחדש הרב פיינשטין שחלב זה אינו חלב נכרי כלל אלא דינו כחלב ישראל, ולכן הגרמ"פ קורא לחלב "חלב החברות". הסיבה היא, שכדי שהחלב יהיה חלב ישראל, אין צריך דווקא ראייה של ישראל את הגוי חולב, אלא מספיקה ידיעה. ראיה היא רק הדרך שלנו לדעת שהחלה הינו חלב טהור. לכן, בעקבות הפיקוח על ייצור החלב אנו יודעים שהחלב הינו חלב טהור ולכן החלב הוא חלב ישראל. בתשובה זו כתב הרב פיינשטין שאפשר להקל בזה אך לבעלי נפש מן הראוי להחמיר. אבל בתשובתו האחרונה בנושא (יו"ד חלק ד' ה') כתב שאין להקל אלא בשעת הדחק בלבד.

דברים דומים כתב החזו"א (יו"ד, מ"א 'ואמנם'), שאם ניתן לסמוך על הפיקוח, החלב מותר וחזקתו שהוא טהור, ובניגוד לרב פיינשטין לא כתב שמותר רק בשעת הדחק.

חלב טריפות:

חלב של בהמה טריפה אסור כבשרה. המציאות היום שעושים ניתוחים לפרות רבות וחלק מן הניתוחים מטריפות את הבהמות כטריפה וודאי או כספק טריפה. נמצא שישנו אחוז מסוים של פרות הנטרפות בעת הניתוח. כמו כן ישנן בהמות שנטרפות בכל מקרה מכוח המציאות, אם בגלל נפילות ואם בגלל שאוכלים בטעות קוצים מסמרים וכד'. ובגלל שחלב טריפות אסור כבשר טריפות, נמצא שחלק מהחלב מותר וחלק מהחלב אסור ונוצרת תערובת של חלב אסור ומותר. השאלה היא מה אחוז הבהמות הטריפות מתוך כלל הבהמות והאם החלב הטמא בטל בחלב הטהור, כלומר, האם יש פי 60 בחלב המותר כנגד החלב האסור.

יש לחלק בין טריפות שנוצרות באופן טבעי על ידי נפילה וכד' לבין טריפות הנעשית על ידי ניתוחים.  

ראשית, לגבי בהמות הנעשות טריפות באופן טבעי, הרי קיימא לן שכל בהמה בחזקת כשרה עד שיוכח שהיא טריפה (חזקא דמעיקרא). ואין בסטטיסטיקות האומרות שיש למשל 4% טריפות מכלל הפרות להוציא מכלל חזקת כשרות. לכן אין להתחשב בטריפות הנעשות באופן טבעי. 

יש אומרים שיש להתחשב רק בוודאי טריפה

(הרב פיננשטיין וחזו"א וחלב טריפות)