כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה

מקורות
בבלי:	שבת כא א-ב
רמב"ם:	מגילה וחנוכה ד ה-ו
שולחן ערוך:	אורח חיים תרעג א-ב

אילו שמנים ופתילות כשרים לנר חנוכה, מה הדין אן כבו נרות חנוכה אם צריך לחזור ולהדליקן, והאם מותר להשתמש באור הנרות של חנוכה.

סוגית הגמרא

כבתה אם זקוק לה, ואם מותר להשתמש לאורה

הגמרא (שבת כא א-ב) מביאה דברי רב הונא שאומר שהשמנים והפתילות הפסולים לנר שבת, פסולים כמו כן לנר חנוכה בין ביום חול ובין בשבת חנוכה.
רבא שם מבאר טעמו ונימוקו, שסובר רב הונא שנר חנוכה שכבה תוך הזמן, צריך לחזור ולהדליקו, ולכן צריך מראש להדליק בשמן ופתילה טובים שלא יכבה. וכן סובר רב הונא שמותר להתשמש לאור נר חנוכה, ולכן בשבת יש חשש שמא יטה, ומזה הטעם אמר רב הונא שצריך להדליק בשמן ופתילה טובים שאינם מסכסכים את האור ואין בהם חשש שמא יטה.
רב חסדא לעומת זאת חולק ואומר שמותר להדליק נר חנוכה בשמנים ופתילות הפסולים לנר שבת, אולם זהו דווקא ביום חול, אך נר חנוכה שמדליק בערב שבת אסור. ומסבירה הגמרא שסובר הוא שאם כבתה אין זקוק לה, ולכן אין צורך דווקא לדאוג שלא יכבה הנר באמצע. אמנם לענין הנאה מן הנרות מודה הוא לרב הונא שמותר להשתמש לאורה, ולכן בנר חנוכה שמדליק בערב שבת אין להדליק בשמנים ופתילות גרועים, שמא יטה את הנר.
דעה שלישית בגמרא היא דעת ר' זירא (י"א בשם רב מתנה וי"א בשם רב) שפתילות ושמנים הפסולים לנר שבת כשרים הם לנר חנוכה בין ביום חול ובין בשבת, לפי שכבתה אין זקוק לה, כלומר אינו צריך לחזור ולהדליקה, ולכן יכול מלכתחילה להדליק בנר גרוע. וכן אסור להשתמש לאורה, ולכן אין חשש שמא יבוא להטות בשבת.

הראשונים כולם פסקו הלכה כר' זירא, שפתילות ושמנים שאסור להדליק בהם בשבת מותר להדליק בהם בחנוכה, בין בחול בין בשבת, משום שכבתה אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. וכן הוא בשלחן ערוך (אורח חיים תרעג א)

טעם האיסור

בגמרא לא נתבאר מה טעם האיסור להשתמש לאורה, ונחלקו בדבר הראשונים.
בעל המאור (ט א) כתב שמ"ד אסור להשתמש לאורה סובר שכיון שהנרות הם זכר לשמן של היכל, יש בהם קדושה ואסורים הם בהנאה כנרות של בית המקדש. כעין זה כתב גם הר"ן (דפי הרי"ף ט א) שתיקנו נר חנוכה להיות כנר של בית המקדש שאין משתמשים בהם כלל. וכן הביא הרשב"א בחידושיו (כא ב ד"ה אמר ר' ירמיה) בפירוש ראשון.
לעומת זאת דעת הרמב"ן שלא משום קדושה שיש בהם הם אסורים, אלא שכל אף שאין בה קדושה אין לנהוג בה מנהג בזיון בשעת קיום המצוה עצמה, וכיון שהשימוש בהם אסור הרי שמקצה הוא אותם מדעתו עד סוף זמן המצוה ונאסרו בכל תשמישין שבעולם. כן העתיק הרשב"א בחידושיו (כא ב ד"ה אמר ר' ירמיה) בפירוש שני, והסביר שדעת המתירים להשתמש לאורה, סוברים הם שלא כל תשמיש ביזוי הוא, דדווקא היכא שמתמש בגופו של נר, אבל כשמשתמש רק לאורו לאו בזוי הוא.

הרצאת מעות כנגד נר חנוכה

בהמשך הגמרא (כב א) מביאה דברי רב יהודה שאסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה. ומביאה הגמרא תמיהת שמואל על דבריו, וכי נר קדושה יש בו? למה שיהיה אסור להרצות מעות כנגדו. ומתרץ שם רב יוסף שאף שנר חנוכה אין בו קדושה, מ"מ האיסור בזה הוא כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו, וכשם שאומרת הברייתא לגבי כיסוי הדם, שאסור לכסותו ברגל כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו.
בגמרא לא מבואר אם שמואל הסכים לתשובת רב יוסף וחזר בו או לא. וכן יש לבאר היחס בין שתי בגמרות הללו, אם חלוקות הן זו על זו או לא.

אילו תשמישים אסורים לאור הנר

הראשונים נחלקו מה הטעם שאסרו הנאה ושימוש בנר חנוכה. בגמרא (כב א) שהובאה לעיל רואים שודאי אין לומר שיש קדושה בנר, כמו תשמישי קדושה דתפילין ומזוזות, עד שנאסור בגללה תשמיש בנר. ולזה מסכימים גם רב יוסף וגם שמואל, אלא שרב יוסף אומר שיש לאסור הרצאת מעות משום ביזוי מצוה.

שיטת בעל המאור

כתב בעל המאור (ט א) שיש חילוק בין שתי הסוגיות הנ"ל. שלפי ר' זירא בשם רב (או רב מתנה) שאסר להשתמש לאורה, כוונתו לאסור בכל סוגי התשמישים, אפילו תשמישי מצוה ותשמישי קדושה כגון לצורך סעודת שבת, לפי שטעם האיסור לשיטתו הוא שכיון שהנרות הם זכר לשמן של היכל, יש בהם קדושה ואסורים בהנאה. אמנם, רב יהודה שאוסר להרצות מעות כנגד נר חנוכה, לא אסר אלא משום ביזוי מצוה ולכן לא כלול באיסור אלא תשמיש רשות ותשמיש של חול, שבזה יש ביזוי מצוה, אבל תשמיש של מצוה וקדושה מותר. וכתב בעה"מ שכן הלכה, שמותר להשתמש בנר חנוכה תשמיש של מצוה, אבל תשמיש רשות אסור משום בזויי מצוה. ומ"מ צריך נר אחרת להשתמש לאורה כדברי רבא, מפני הרואים שלא יאמרו לצרכו הוא מדליקה.

שיטת הרמב"ן במלחמות וסייעתו

הרמב"ן במלחמות (ט א) חלק על בעה"מ וכתב שמה שאסר רב אסי להרצות מעות כנגד הנר, אין לדייק מזה שתשמיש מצוה מותר, אלא רבותא קאמר, שאפילו תשמיש עראי כמו הרצאת מעות שאינו דורש אלא עיון קל אסור, וכל שכן תשמיש אחר אפילו של מצוה וקדושה. וגם שמואל לא חלק אלא על הרצאת מעות לפי שאינו תשמיש גמור אלא הנאה בלבד, אבל שאר תשמישים גם הוא מודה דאסור. ובטעם הדבר ביאר, שאף שאין קדושה בנרות עצמן כתפילין וספרי תורה אלא דינם כשאר תשמישי מצוה הנזרקין, מ"מ בשעת קיום המצוה עצמה נוהגים בהם קדושה שלא יהיו מצוות בזויות עליו, ולכן אסורים אף בתשמישי חול. ומטעם זה שנאסרו בשעת מצותן, אסור לו אף לכבותן ולהשתמש בשמן, לפי שכבר הוקצו למצווה, וכיון שהקצהו מדעתו, נאסרו בכל תשמישין שבעולם. והוסיף הרמב"ן שכל זה מסכים גם עם הגמרא לעיל שאמרה 'אסור להשתמש לאורה' דלא פליגי הגמרות אהדדי. ואף אם נאמר דפליגי כדברי בעה"מ הלכה כרב שאסור להשתמש לאורה כל תשמישים. שהלכה כרב לעומת רב אסי. ועוד, שאם היינו מתירים תשמשים של מצוה, הרי שוב יש חשש שמא יטה בשבת, ואמאי מותר להדליק בשמנים ופתילות גרועים, אלא ודאי שכל תשמשישין אסורים.
גם הר"ן (בדפי הרי"ף ט א ד"ה הלכות) כתב שהאיסור להשתמש לאורה הוא בכל התשמישין, ומטעם שתיקנו נר חנוכה להיות דינו כמנורה שבבית המקדש, שאין משתמשים בה כלל, ועוד שאם היה מותר להתשמש תשמישי מצוה, שוב יש חשש שמא יטה, אלא ודאי כל תשמישין אסורים. וכן גם דעת רב אסי, ולא אמר הרצאת מעות אלא לרבותא כנ"ל. אלא שהוסיף הר"ן לשאול א"כ אם משום ביזוי, מה ביזוי יש בתשמיש מצוה, והרי התירו להדליק מנר לנר שלא ע"י קיסם? ותירץ, שזהו דווקא מנר חנוכה לנר חנוכה, ומין במינו אינו בטל, אבל שאר מצוות נראות כמבטלות זו את זו.