חובת קידוש והבדלה לנשים
| בבלי: | ברכות כו ב, ברכות לג א, פסחים קו א |
| רמב"ם: | שבת כט א,ו, עבודה זרה יב ג |
| שולחן ערוך: | אורח חיים רעא, רצו |
חובת הקידוש להבדלה לנשים. האם היא מדאורייתא או מדרבנן, האם יכולות להוציא אחרים.
חובת קידוש
קידוש בשבת הוא מצווה מדאורייתא הנלמדת מהפסוק "זכור את יום השבת לקדשו". המקור לכך מופיע בבבלי פסחים (קו א):
תנו רבנן זכור את יום השבת לקדשו - זוכרהו על היין. אין לי אלא ביום, בלילה מנין - תלמוד לומר זכור את יום השבת לקדשו.
הראשונים מסכימים כי מצוות קידוש היא מדאורייתא, אך חלוקים האם גם המצווה לקדש דווקא על היין היא גם מדאורייתא. הם חלוקים כיצד יש להבין את הדרשה בגמרא של "זכור את יום השבת לקדשו – זוכרהו על היין". רבינו יונה (מצוטט ברא"ש פסחים י ה) סובר שקידוש הוא מדאורייתא. לעומת זאת, הבה"ג (הלכות קידוש והבדלה), התוספות (פסחים קו א), הרמב"ם (שבת כט ו), ועוד ראשונים[1] סוברים שקידוש על היין הוא מדרבנן, והפסוק שחכמים מביאים, "זכור את יום השבת", הוא אסמכתא בלבד.[2] כך, גם נפסק להלכה במגן אברהם (אורח חיים רעא א).
חובת נשים בקידוש
גמרא
לכאורה, קידוש בשבת הוא מצוות עשה שהזמן גרמא, ולכן היינו מצפים שנשים יהיו פטורות. אך, במסכת ברכות (כ ב)[3] מופיע לימוד מיוחד לגבי מצוות קידוש: "אמר רב אדא בר אהבה: נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה". רב אדא בר אהבה סובר שמדאורייתא נשים חייבות בקידוש. על כך שואלים בגמרא שקידוש נחשב מצות עשה שהזמן גרמא, ולכן נשים אמורות להיות פטורות. רבא עונה: "אמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה. והני נשי, הואיל ואיתנהו בשמירה, איתנהו בזכירה". יש לימוד מיוחד מהמילים "זכור ושמור", שכל מי שמחוייב במצוות "שמור" שהם מצוות ה"לא תעשה" של שבת[4], מחוייב גם במצוות "זכור" שהם מצוות ה"עשה" של שבת ובכללם קידוש.
ראשונים ואחרונים
בראשונים ואחרונים נפסק הלכה למעשה כדברי רב אדא בר אהבה שנשים חייבות בקידוש. כך נפסק ברמב"ם (עבודה זרה יב ג) ובשולחן ערוך (אורח חיים רעא ב). ברמב"ם ושולחן ערוך לא מפורש האם נשים חייבות בקידוש היום דווקא על היין או לא. אך, ערוך השולחן (אורח חיים רעא ה) פוסק שנשים חייבות גם בקידוש על היין (למרות שזה רק מדרבנן), כי כל מה שתיקנו חכמים כעין דאורייתא תיקנו ונשים מחוייבות בכל מצוות העשה בשבת אף באלה שהם מדרבנן.
קידוש ביום שבת
ישנה מחלוקת בראשונים האם קידוש ביום שבת הוא מדאורייתא או מדרבנן. מקור החיוב בגמרא נלמד מפסוק: "תנו רבנן זכור את יום השבת לקדשו - זוכרהו על היין. אין לי אלא ביום, בלילה מנין - תלמוד לומר זכור את יום השבת לקדשו" (בבלי פסחים קו א). הראשונים חלוקים האם הפסוק הזה מוכיח שהגמרא חשבה שאף קידוש ביום שבת הוא מדאורייתא או שזה רק אסמכתא.
הראב"ד (שבת כט י) מבין בדעת הרמב"ם[5] שהוא סובר שגם קידוש ביום הוא מדאורייתא.[6] לעומת זאת, רוב הראשונים[7] סוברים שקידוש ביום הוא רק מדרבנן. וכן נפסק להלכה במשנה ברורה (רפט ג).
לדעה שסוברת שקידוש ביום שבת הוא מדאורייתא, נראה ברור שגם נשים יהיו חייבות בקידוש משום שרבא חייב את הנשים בכל מצוות העשה של שבת. אך, לדעת רוב הראשונים שקידוש הוא מדרבנן, נצטרך לשאול האם נשים גם חייבות בו? האם במצוות "שמור", מצוות העשה של שבת, נכללים גם מצוות מדרבנן? בשאלה זו חלוקים הראשונים ואחרונים. המהר"ם חלאווה (פסחים קו א) כותב שנשים פטורות הואיל ואינו אלא מדרבנן.[8] לעומת זאת, המשנה ברורה (רפט ו) ופרי מגדים (אורח חיים משבצות זהב רפט) פוסקים להלכה שלמרות שקידוש ביום הוא רק מדרבנן, עדיין נשים חייבות.
הוצאת אחרים ידי חובה
יש מחלוקת ראשונים ואחרונים האם נשים יכולות להוציא אחרים ידי חובה. בספר הכלבו (לא) כתוב שמכיוון שנשים חייבות מדאורייתא הן אף יכולות להוציא אחרים ידי חובה. בספר העיתים (קנו) ובספר האגודה (שבועות ג) גם כתוב שהיה אפשר שנשים יוציאו ידי חובה את בני ביתן אך אין לעשות כן.[9]
להלכה פוסק השו"ע (אורח חיים רעא ו) שנשים יכולות להוציא את האנשים מכיוון שחייבות מן התורה כמותם. אך, מפרשי השו"ע חלוקים האם זה באמת ראוי. הב"ח (אורח חיים רעא ב) והמשנה ברורה (אורח חיים רעא ב) סוברים שיש להחמיר ושאין לנשים להוציא ידי חובה את האנשים. המשנה ברורה נותן לזה טעם שזה זילא מילתא. לעומת זאת, הט"ז (אורח חיים רעא ב) וערוך השולחן (אורח חיים רעא ה) אומרים שנשים יכולות להוציא אנשים, בשונה ממצות מגילה ששם נשים אינן יכולות להוציא. ערוך השולחן מסביר שבדברים שברבים כמו מגילה יש עניין להגיד זילא מילתא, אך בקידוש שזה לא נעשה ברבים אין בעיה שאישה תוציא אנשים ידי חובה.
חובת הבדלה
חיוב הבדלה מופיע בשני מקומות עיקריים בש"ס: מסכת ברכות ומסכת פסחים. במסכת ברכות, עוסקות הסוגיות בעיקר בהבדלה בתפילה (לג א) וביחס בין ההבדלה בתפילה להבדלה על הכוס (כו ב). במסכת פסחים עוסקות הסוגיות בעיקר בהבדלה על הכוס (קג ב).
שאלת מקור החיוב בהבדלה לכאורה מוכרעת בסוגיה בברכות (לג א) שכן לטענת ר' חייא בשם ר' יוחנן – "אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות". אך כבר הסביר המאירי (בית הבחירה ברכות לג א) שהכוונה היא ל"מטבע הברכות וסדורן" ועל כן לא מצאנו תשובה ברורה לשאלת מקור החיוב בהבדלה.
מדאורייתא או מדרבנן
במסכת פסחים (קו א) עוסקת הגמרא בחיוב להבדיל בין קודש לחול. אמנם בדברי הגמרא לא הובא פסוק בנוגע לחיוב הבדלה (אלא רק שמ"זכור" אנו למדים על הקידוש בעת כניסת השבת), אך הרמב"ם (שבת כט א) הרחיב את הדברים ולמד מ"זכור" גם על חובת ההבדלה ביציאת השבת. מדבריו משתמע שהבדלה היא מצוות עשה מהתורה. בגישה זו נקטו גם ספר החינוך (מצווה לא), הסמ"ג (עשה כט), ; וערוך השולחן (אורח חיים רצו)[10]
במסכת שבועות (יח ב) מובא רצף מימרות על אודות מצוות המביאות לכך שאדם יזכה בבנים: "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המבדיל על היין במוצאי שבתות – הויין לו בנים זכרים, דכתיב: "להבדיל בין הקדש ובין החול"...". מכאן שהגמרא רואה בפסוק "ולהבדיל בין הקדש ובין החול" רמז למצוות הבדלה. המגיד משנה (שבת כט א) סבר שהחיוב להבדיל נלמד מדאורייתא מפסוק זה שכן כותב "מכל מקום ילפינן ליה מדכתיב ולהבדיל" וכך גם הבין את דבריו ר' אלחנן וסרמן בקובץ שיעורים (ביצה אות יב). כך עולה גם מדברי רבנו תם בספר הישר (סב).
סוגיה נוספת שממנה יש ללמוד על תוקפה של חובת הבדלה מצויה במסכת נזיר (ג ב). הגמרא שם מבארת כי לדעת ר' שמעון, נזיר אסור בשתיית יין גם במקום שיש מצווה לשתותו – כגון יין "קדושתא ואבדלתא", ועל כך היא אומרת את המילים "הרי מושבע ועומד עליו מהר סיני". המפרש קרא את המשפט האחרון כקביעה, ולא כשאלה, ומוכיח שיש חובת דאורייתא לקדש ולהבדיל על היין. אך רבנו תם (תוספות נזיר ד א, ד"ה מאי היא) הסביר שיש לקרוא את המשפט בתמיהה ולשיטתו הבדלה אינה חיוב מדאורייתא אלא תקנה מדרבנן. וכך כתב גם התוספות רי"ד (פסחים קו א) ובאורחות חיים (חלק א, הלכות הבדלה, אות יח).
חובת נשים בהבדלה
שיטות הראשונים
הגמרא במסכת ברכות (כ ב) מביאה את שיטתו של רב אדא בר אהבה שנשים חייבות בקידוש מדאורייתא ורבא הסביר את דבריו שבשבת "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה", וכשם שנשים מחויבות בשמירת השבת (כלומר אסורות בעשיית מלאכה בשבת), כך גם חובה עליהן לזכור אותה – כלומר לעשות קידוש.
כעת הדברים מתקשרים לאמור בסעיף הקודם. נמצא שלפי הרמב"ם הלומד חיוב הבדלה מ"זכור" נשים חייבות בהבדלה דאורייתא וכך הבין את דבריו המגיד משנה (שבת כט א).
חלק מהראשונים סברו שאף אם נאמר שחובת ההבדלה עצמה היא מדרבנן ולכאורה זו היא מצוות עשה שהזמן גרמה, יש לומר כי חכמים תיקנו חובת הבדלה לנשים כפי שהן חייבות בקידוש. וכך עולה מדברי המגיד משנה (שבת כט א); הריטב"א (פסחים נד א) והמאירי (בית הבחירה, ברכות כ ב).
לעומת זאת, באורחות חיים (חלק א, הלכות הבדלה, אות יח) כתב כי הבדלה אינה חלק ממצוות השבת ועל כן נשים לא תבדלנה לעצמן, אך בכל זאת לאיש מותר להבדיל שוב בשבילן.
שיטות האחרונים
ר' יוסף קארו הביא בשולחן ערוך (רצו ח) את שתי השיטות וכתב: "נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש, ויש מי שחולק". הרמ"א הוסיף על אתר "על כן לא יבדילו לעצמן רק ישמעו הבדלה מן האנשים". וכן פסק המשנה ברורה, (כותרת הקישור הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, שבת, חלק א, עמ' 135–136) (הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, ד אורח חיים כג)
הב"ח (רצו), הט"ז (רצו ח) והמג"א (רצו יא) הקשו מדוע נשים לא יכולות להבדיל אף אם זאת מצוות עשה שהזמן גרמה. הב"ח הסביר שכוונת דברי ה'אורחות חיים, שעליהם התבסס הרמ"א, היא שנשים אינן צריכות להבדיל אך יכולות להבדיל. הט"ז הסביר שמכיוון שהבדלה היא תקנת דרבנן וגם מצוות עשה שהזמן גרמה – נשים לא יכולות לקיימה; ועל דבריו הקשה ה'פרי מגדים' (רצו ז). מדברי הרמ"א במקום אחר המלמד שנשים יכולות לברך על ההלל אף כשמדובר בחיוב דרבנן. ה'מגן אברהם' הסביר שיש הבדל בין מצוות שיש בהן מעשה למצוות שאין בהן מעשה; ומכיוון שבהבדלה אין מעשה, נשים אינן יכולות להבדיל (לדברי הרמ"א). בדברי ה'מגן אברהם' דנו האחרונים: בעל 'מחצית השקל' (רצו יא) הסביר שזאת משום שבמצוות עִם מעשה, למעשה יש חשיבות בפני עצמה מה שאין כן במצוות ללא מעשה; הרב שמעון סופר (שו"ת התעוררות תשובה, חלק א קצט) הסביר שמצוות שבהן יש מעשה הופכות להיות חלק ממסורת אימותינו ועל כן גם נשים יכולות לקיימן.
עוד הוסיף ה'משנה ברורה' (רצו לה) הסביר שנשים לא יכולות להכניס את עצמן בחיוב הבדלה משום שהן אינן יכולות לשתות מכוס ההבדלה. לאור הדברים הללו, כתב הרב נויבירט בספר 'שמירת שבת כהלכתה', בשם הרב שלמה זלמן אויערבך, כי בכל הבדלה בין שבת ליום טוב יוכלו הנשים לקדש ולהבדיל, מכיוון שהאישה מושכת על עצמה את חיוב ההבדלה ואז אין ברכת ההבדלה נחשבת כהפסק בין ברכת היין לשתיית היין. חלק ב, פרק סב, הערה כז.
חיוב נשים בנר הבדלה
על פי המשנה ברורה (רחצ א) הטעם לברכת הנר במוצאי שבת היא: "משום דתחלת ברייתו הוי במוצאי שבת כדאמרינן בפסחים דף נ"ד במוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא דעה באדם הראשון וטחן ב' אבנים זו בזו ויצא מהן אור". ופוסק בבאור הלכה (רצו ח) לגבי נשים ש"יותר נכון לומר דאינה חיבת בברכת הנר לכלי עלמא". יש לומר על פי הטעם שנתן לברכת הנר שברכת הנר במוצאי שבת היא מצוות עשה שהזמן גרמא התלויה בצאת השבת ועל כן נפסק (הרב יוסף קארו, שולחן ערוך, אורח חיים תצא) שביום טוב אין מברכים על הנר. הרב יהושע נויבירט (שמירת שבת כהלכתה, ב סא (סט)) מביא בשם הגרש"ז אויערבך ש"נשים יכולות להכניס עצמן במצווה זו להודות לה' זכר לבריאה שהיתה במוצש"ק...". ר' יעקב בן אשר (בעל הטורים, בראשית א יח) מביא את הערת המסורה שהמילה "ולהבדיל" מופיעה פעמיים בתנ"ך: "ולהבדיל בין האור ובין החשך (בראשית א יח) ו"ולהבדיל בין הקדש ובין החול" (ויקרא י י). ומוסיף הסבר: "לומר דכשמבדילין בין קודש לחול צריך לברך ג"כ על האור". ואולי יש לומר על פי זה שחיוב ברכת הנר במוצאי שבת אינה תלויה בזמן צאת השבת אלא קשורה בהבדלה בין הקודש לחול ומכאן שנשים חייבות בזה. וצריך עיון על פי דבריו מדוע אין מבדילים במוצאי יום טוב. וכן כותב ר' יעקב קאפל רייניץ "אבל באמת ברכת האור אין לה שייכות להבדלה כלל..."
שיעורים, מאמרים וכתבי עת
חובת קידוש לנשים, הרב חיים נבון
הבדלה לנשים, הרב חיים נבון
- ^ רמב"ן שמות כ ז, מאירי פסחים קו א.
- ^ אופציה שלישית מופיעה ברא"ש (נזיר ד א) שמדאורייתא יש מצוה לקדש על היין או על הפת.
- ^ דרשה מקבילה מופיעה במסכת שבועות (כ ב).
- ^ כך מפרש רש"י את דברי הגמרא.
- ^ ישנה אפשרות להבין את הרמב"ם אחרת, שהוא סובר שהפסוק הוא רק אסמכתא וקידוש ביום הוא מדרבנן. המגיד משנה מוכיח זאת מדברי הרמב"ם בהלכה ד' שעיקר הקידוש הוא בלילה, ולכן אם עיקר הקידוש בלילה אז ביום הוא רק מדרבנן.
- ^ שיטה זו מופיעה גם במגן אברהם אורח חיים תקצז ג שמצטט את המהר"ם מרוטנברג.
- ^ רמב"ן שמות כ ז, מאירי פסחים קו א, חידושי הר"ן פסחים קו א, מהר"ם חלאווה פסחים קו א.
- ^ עיין בשו"ת משנה הלכות יא ריד שדן בשיטה זו של המהר"ם חלאווה ומביא עוד הסברים למה נשים יהיו פטורות מקידוש ביום.
- ^ בספר העיתים הוא מגדיר זאת כדבר מגונה. בספר האגודה כתוב שאין מורין כן.
- ^ Link עוד כתבו כך הראבי"ה (חלק א, ברכות סב); הרב משה חלאווה, שו"ת מהר"ם חלאווה, (יח); ספר חרדים (עשה ד); מנחת חינוך (מצווה לא)ובקיצור שולחן ערוך (צו).