שיחה:מתעסק

שיטת רש"י

הנה הראשונים התקשו בדברי רש"י מכמה גמרות ערוכות, ובעיקר מכריתות יט:-כ. שם מוכח דמתעסק פטור אף מחיוב לחיוב, ואפילו משם אחד. אבל כבר כתבו האחרונים ליישב, דזה אינו נוגע כלל לדברי אביי ורבא דעלייהו קאי רש"י, שרש"י מפרשם מהיתר לחיוב ולהכי פטור מדין מתעסק, ואילו הגמרא שם מדברת אליבא דשמואל. ואכן מסתבר שרש"י סובר דאביי ורבא לית להו דשמואל (עיין בתויו"ט, וברש"ש ובמגיני שלמה ובפנ"י). וזה ברור.
אמנם דברים אלו לא העלו מזור לקושיה שהקשה הרש"ש (וקדמו התוי"ט) שרש"י סותר את עצמו בדף יט., שבמשנה כתב שר' יהושע ס"ל דבנתכוון לזו ועשה את זו פטור מ'בה', דבעינן שיתכוון לחטוא בה וידע במה חטא, ואילו בסוף העמוד כתב דר' יהושע אית ליה דשמואל דמתעסק פטור מדין מלאכת מחשבת. והסתירה מזדקרת לעין כל. אבל הרש"ש שנראה כביכול שבא לתרץ סתירה זו, לא תירץ כלום, רק כתב שרש"י ס"ל דאביי ורבא פליגי אדשמואל וזה כדברי רש"י על המשנה, אבל לא יישב את הסתירה וכנ"ל.

ועלה בדעתי לומר שאפשר שיש כאן מחלוקת תנאים בדעת ר' יהושע. כלומר דרישא דמתני' (משנה ב' לפי החלוקה במשניות) מביאה מחלוקת ר"א ור"י רק לענין הידיעה לאחר החטא, שלר"א ממאי נפשך חייב ואילו לר"י עד שידע במה חטא מ'בה'. וכהסבר זה במחלוקת התנאים ס"ל גם לברייתא המובאת בסוף העמוד, ולפי שיטה זו ר' אליעזר ממעט מ'בה' דין מתעסק כדאיתא שם להדיא, ואילו ר' יהושע ממעט עד שידע בה, ואילו דין מתעסק יליף ממלאכת מחשבת כמו שכתב רש"י בסוה"ע. וכל זה לרישא דמתני' ולברייתא, אבל ר"ש ור"ש שזורי ור' יהודה מרחיבים את המחלוקת יותר, ואומרים שנחלקו גם במתכוון ואינו מתכוון, כלומר בדין מתעסק. שר' יהושע ממעיט מן הפסוק 'בה' גם ענין הידיעה וגם ענין הכוונה, ואילו ר' אליעזר ממעט רק הכוונה, היינו מתעסק. וזה שפרש"י במתני' אליבא דר' שמעון שזורי דווקא, אבל לת"ק לא ס"ל כל זה אלא פליגי רק לענין הידיעה.
ובזה א"ש קושיה נוספת, דלכא' ר' יהודה בדבריו על התאנים והענבים השיא את המחלוקת לענין אחר, דעד השתא דיברו ר"א ור"י רק לענין ידיעה, ואף את דברי ר"ש ור"ש שזורי היה אפשר לפרש כן, שמה שחילקו בין שם אחד לשני שמות הוא לענין אם יודע במה חטא ולא לענין הכוונה. אך ר' יהודה עונה להם שלא ממין הטענה, שהרי הוא ודאי מדבר על חסרון בכוונה בלבד ולא בידיעה. ומזה נשמר רש"י במשנה, שפירש כבר בדברי ר"ש שזורי שאיירי גם לענין הכוונה אף שלא היה מוכרח לפרש כן, ומובן, שאם לא נפרש כן בדבריו יהיו דבריו של ר' יהודה שלא ממין הטענה. אלא ס"ל לרש"י דר' שמעון ור' שמעון שזורי ור' יהודה כולהו ס"ל דר"א ור"י פליגי בין לענין ידיעה בין לענין כוונה, והיינו דממעטינן מ'בה' שניהם. ואילו ת"ק והברייתא ס"ל דלא פליגי אלא לענין הידיעה, ולכן פירש רש"י שר' יהושע ס"ל כשמואל לענין הכוונה, דבעינן 'מלאכת מחשבת'.
ובזה מתיישב על הלב יותר תירוץ האחרונים אליבא דרש"י שאביי ורבא לא ס"ל כשמואל בדין מלאכת מחשבת, שקשה הרי הגמרא מביאה את דבריו כדבר פשוט, ושקלא וטריא אליביה. אלא שכל זה רק מסיפא דמתני', והיינו אם נרצה ליישב דברי שמואל אליבא דר' יהודה שר"א ור"י גם בדין מתעסק, אבל לת"ק דמתני' אין בדברי ר"א ור"י זכר לדין מתעסק, ורש"י בכל מקום מפרש דברי אביי ורבא אליביה (אמנם לדענין דינא צ"ע דהרמב"ם כתב בפירוש המשניות שהלכה כר' יהושע וכפי שפירשם ר' יהודה, ולפי זה הדרא קושיא לדוכתא, שהרי לר' יהודה דברי שמואל שרירין וקיימין כדמוכח בסוגיה, ואילו אביי ורבא לית להו דשמואל, וצ"ת).
א.א 14:11, 13 בנובמבר 2016 (IST)