שיחה:עבד עברי גופו קנוי

שיטת התוס' בקדושין יט

התוספות דנים על מאמרו של רבא בשם רב נחמן שלדעת ר' יוסי ב"ר יהודה שמעות הראשונות לאו לקדושין נתנו וייעוד אמה העבריה מתבצע ע"י מחילת מעשי ידיה, המקדש במלוה שיש עליה במשכון מקודשת. וביארו שהקידושין מתבצעים עם עצם מחילת המלוה, והחידוש הוא שאין אנו אומרים שכיון שהמשכון עדיין בידו אין המחילה מועלת / אינה סומכת על קידושיו, אלא מקודשת. והקשו: באמה העבריה הוא מחזיר לה את משכונה היא גופה, ומתרצים דמשמע ליה שעיקר הקידושין אינם מצד החזרת המשכון אלא מחמת מחילת המלוה שהוא השעבוד שיש לו עליה.

עוד הוסיפו לומר, שנראה שר' יוסי ב"ר יהודה סבור שעבד עברי אין גופו קנוי, שהרי אם גופו קנוי שוב אין להחשיב את הקידושין מצד מחילת מלוה אלא כיון שמקנה לה את גופה. וחזרו התוס' מדיוקם זה, שודאי לא בהקנאת גופה מקדשה מאחר ופעולה זו דורשת קנין שטר או הפקר, אלא הקידושין מתבצעים ע"י מחילת זכות מעשי ידיה שיש לו בה.

הרי לנו מפורש יוצא מדברי התוספות שאף לדעות דגופו קנוי אין זה אלא בנוגע לקנין האיסור הדורש גט שחרור, אך לגבי מעשי ידיה מועיל מחילה בעלמא.

בש''ם 09:38, 10 במאי 2016 (IDT)