צורת הפתח בפרצה יותר מעשר ובפרוץ מרובה

האם צורת הפתח מועילה לפרצה יותר מעשר, ולפרוץ מרובה על העומד ובאיזה אופן

מהלך הגמרא

המשנה (עירובין א א) אומרת שאם יש מבוי שהפתח שלו רחב מי' אמות צריך למעטו.
מסביר רש"י על המשנה (עירובין ב א ד"ה והרחב מעשר), שעשר אמות הוא רוחב סתם פתחים, אבל יתר מכאן לא נקרא פתח אלא פרצה, ולכן צריך למעט את רוחב כניסתה ולהעמידו על עשר או פחות.
עוד מוסיפה המשנה לומר שאם יש לו צורת הפתח, אע"פ שהוא רחב מעשר אינו צריך למעט.

דעת רב ורב יוסף

בגמרא (יא א) מובא שרב יהודה היה שונה לחייא בר רב בפניו של רב את המשנה, ורב תיקן אותו שצריך לשנות במשנה שצריך למעט, גם כאשר יש צורת הפתח, כיוון שפתח רחב מעשר. כלומר רב חולק על המשנה וסובר, שפירצה שהיא רחבה מעשר לא מועיל לה צורת הפתח, וצריך אף אותה למעט.

רב יוסף לומד מדברי רב שחצר שרובה פתחים וחלונות, אינה ניתרת בצורת הפתח, כלומר ואסור לטלטל בתוכה כיוון שהפרוץ בה מרובה על העומד. ולומד זאת רב יוסף מדברי רב באופן הזה - הואיל ופתח יותר מעשר במבוי, ופרוץ מרובה על העומד אוסר בחצר, כשם שלא מועיל צורת הפתח ביותר מעשר, כך לא יועיל צורת הפתח בפרוץ מרובה.
כלומר דעת רב יוסף לומר שכשם שאין צורת הפתח מועילה למעט פתח יותר מעשר ולעשותו כסתום, כך לא תועיל צורת הפתח לבטל את הפרצות במחיצה שהפרוץ בה מרובה על העומד, אלא יש צורך למעט את הפרצות במחיצות ממש.

הגמרא דוחה את דברי רב יוסף ואומרת, שאין ללמוד מדין יותר מעשר לדין פרוץ מרובה על העומד, שכן מצאנו שפרוץ מרובה על העומד קל יותר, ולכן אפשר שיועיל בו צורת הפתח גם אם ביותר מעשר אינו מועיל.
והיכן מצאנו שדין פרוץ מרובה על העומד קל מדין יותר מעשר - לגבי פסי ביראות, שאומרת המשנה (עירובין ב א) שבשביל עולי רגלים התירו לעשות דיומדין לביראות מארבע רוחות, ואף ששם הפרוץ מרובה על העומד, העמידו הדין על דין תורה והתירו לצורך עולי רגלים. והנה לר' מאיר שם במשנה לא התירו אלא בעשר, אבל ביותר מעשר צריך לעשות עוד דיומדין, ואף שפרוץ שם מרובה על העומד, מותר. נמצא שפרוץ מרובה על העומד קל יותר מפירצה יותר מעשר, ואם כן אין הוכחה לדברי רב יוסף בדעת רב.