אמירת שלום קודם התפילה

מקורות
משנה:	ברכות ב א
בבלי:	ברכות יד א
רמב"ם:	תפילה וברכת כהנים ו ד
שולחן ערוך:	אורח חיים פט ב

באיסור הקדמת שלום קודם התפילה, ובאיזה אופנים מותר.

סוגית הגמרא

הגמרא (ברכות יד א) מביאה דברי רב, שאומר שכל הנותן שלום לחבירו לפני התפילה, כאילו עשאו במה, ולומד כן מן הפסוק: "חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא", כאשר את המילה 'במה' יש לקרוא "בָּמָה". כלומר, יש לחדול מלעסוק בכבוד האדם ולעסוק בכבוד המקום, ואם אינו עושה כן, הרי הוא כמקריב בבמה.
גם האמורא שמואל לומד את אותה הלכה מן הפסוק הזה, אלא שאינו משנה את ניקוד הפסוק, אלא מבארו כשאלה - במה חשבו לזה ולא לאלוה, כלומר למה החשבת את חברך יותר מאשר את האלוה, במה שנתת לו שלום לפני התפילה.

מקשה הגמרא על כך מהמשנה (ברכות ב א), שאומרת שבין הפרקים של קריאת שמע וברכותיה מותר לשאול בשלום חבירו מפני הכבוד, והרי הוא לפני תפילה?
ומתרצת שכל האיסור הוא במשכים לפתחו, כלומר שהולך במיוחד כדי לתת לו שלום, אבל אם פגעו בדרך או באקראי מותר.

שיטות הראשונים

כן פירשו את מהלך הגמרא רש"י, תוספות, רי"ף ושאר ראשונים, וכן פסק הרמב"ם להלכה, שאסור להשכים לפתח חבירו לשאול בשלומו קודם התפילה.

אבל הריטב"א (ד"ה תרגמה) הביא פירוש אחר, ש'משכים לפתחו' הכוונה לאדם שהתפלל שהשכים לפתחו של אדם שלא התפלל, וכיון שהשכים לפתחו מותר לאותו שלא התפלל לשאול בשלומו מפני הכבוד. ולפי זה גם אם לא השכים לפתחו אלא פגעו באקראי בדרך אסור לשאול בשלומו, וכל שכן שאסור לאותו שלא התפלל להשכים לפתח חברו לשאול בשלומו.
וכן פסק להלכה בספר אהל מועד (קריאת שמע ד ו), שכתב שאפילו פגעו בדרך אסור לתת לו שלום אלא אם כן נותן לו מפני הכבוד.

כעין שיטה זו הביא הרשב"א (יד א) בשם הראב"ד שכתב שאפילו פגע בו בשוק אינו רשאי לומר לו אלא 'צפרא דמרי טב' כדי שיתן לבו שאסור להתעכב. מבואר שהאיסור הוא לאו דווקא במשכים לפתחו אלא גם בפוגע בו באקראי בשוק.
אמנם משמע מדבריו שאין כאן איסור מצד עצמו מטעם שעשאו במה או משום ששמו של הקב"ה שלום, אלא רק כדי שיהיה זכור להימנע מעסקיו קודם התפילה.

כריעה ולשון ארמי

כתבו תלמידי רבנו יונה (ח א ד"ה ודוקא) בשם חכמי פרובינציא שאם אומר בלשון ארמי 'צפרא דמרי טב' מותר אף במשכים לפתחו, שלא אסרו אלא כשמזכיר את השם 'שלום' שהוא שמו של הקב"ה.
וכעין זה כתב רבנו ירוחם (ג ג כד ג) והוסיף ש'שלום' כמו כריעה, שזה אסור במשכים לפתחו, אבל אם אומר רק שלום בפה ללא כריעה כמו 'צפרא דמרי טב', מותר אפילו משכים לפתחו.
ובאורחות חיים (תפילה יד) כתב שהכריעה אסורה בכל מקרה, גם אם אינו משכים לפתחו, ואף בלא נתינת שלום. אבל בלא כריעה מותר לומר שלום בכל לשון שירצה.

אבל בשם רבנו יונה עצמו כתבו תלמידיו שגם לשון ארמי מותר דווקא אם הוצרך ללכת לאיזשהו עסק או ענין, אבל אם הולך במיוחד להקביל פניו קודם התפילה, אסור אפילו בלשון ארמי.

אחרי קריאת פסוקים

הבית יוסף (אורח חיים פט ב) הביא בשם האורחות חיים שאם התחיל לברך הברכות, אין לחוש כל כך כיון שכבר קיבל עליו עול מלכות שמים באותן ברכות. ובדרכי משה (ב) השיג על דבריו, שהרי מקושיית הגמרא מוכח שאיירי לאחר ברכות קריאת שמע, וכן השיג הטורי זהב (א).