בישול בחמה ובאור ובתולדותיהם בשבת

מקורות
משנה:	שבת ג ג
בבלי:	שבת לח ב-לט א
ירושלמי:	שבת ג ג
רמב"ם:	שבת ט ג כב ט
שולחן ערוך:	או"ח שיח ג

אעסוק בנושא בישול בשבת, כאשר הדגש הוא על מקור החום- הגדרתו וחיוביו, האם יהא בו חיוב דאו' או דרבנן. נידון זה הוא גם נפ"מ למעשה, שכן שבמקום שצריך לבשל מחמת פיקו"נ, הרי יש להעדיף לבשל באופן שאסור מדרבנן(כיון דקי"ל שבת "דחויה" ולא "הותרה").ועוד נפ"מ. עם הקדמה קצרה-הבאה להראות איך היחס בין הגורם המבשל- לדבר המתבשל, הינו נידון עקרוני החורז נושאים רבים במלאכת מבשל.

הקדמה

א.מלאכת מבשל נלמדה מבישול הסממנים או מאפיית לחם הפנים. ותליא במחלוקת העקרונית האם מלאכות שבת נלמדו מהמלאכות שנעשו לצורך הקמת המשכן או מהמלאכות התמידיות עיין לאגלי טל (פתיחה סק"א)

ב. התייחדה מלאכת בישול בכך שיש הפרש בזמן בין פעולת המלאכה, כלומר הנחת הסיר על האש, לבין התרחשות המלאכה עצמה- שזה הפעולה בחפץ המתבשל.
לפיכך נחלקו בזה האחרונים: דעת רש"ש[במשנה שבת עג א וכן משמע בהר צבי (או"ח חלק א' עמ' רעב' ד"ה ולי נראה) ובאגרו"מ או"ח חלק ד' סימן ס')] שהעיקר הוא פעולת ההנחה, וביאור הגמ'(ד א)שאם רדה הפת קודם שנאפתה-פטור בגלל שהבישול בפועל הוא כתנאי בחיוב או שאם לא נתבשל בפועל יש חסרון במלאכת מחשבת.
אכן דעת האג"ט[זורע סק"ח וכן שיטת המנחת חינוך (מצוה רצח' סקי"ד)]שאין לפטור-בלא נתבשל בפועל- מטעם מלאכת מחשבת( שמלאכת מחשבת אינה סיבה "מתמדת" אלא די בכך שבשעת המעשה הרי הוא ביטא את מחשבת האדם)ועיקר החיוב הוא על הפעולה בחפץ המתבשל.
מ"מ נלמד שאין לדון את מעשה הנחת הסיר על האש כגרמא- או מפני שרותם את הכח הטבעי לשימושיו והוי כעין אשו משום חיציו(ב"ק כב. עיין נועם שבת סימן י' הערה ג') או שהוי גרמא ולמרות זאת חייבה תורה, א"כ נלמד שאין פטור גרמא בבישול.[ומטעם זה כתב בעין יצחק (חלק א' עמ' תפו') שבתבשיל שלא התבשל כל צרכו –שלדעת שו"ע -שיח,ד- יש בזה בישול דאו', והניח עליו מכסה באופן שגמר בישולו על ידי זה- אע"ג שרק מנע חדירת אויר צונן שזה כגרמא- מהא דסנהדרין עו: בעניין מצמצם מ"מ הכא חייב ודלא כמנוחת אהבה חלק ב פרק א סע' יג וכאור לציון חלק ב עמ' קסא' שפטרו בזה מטעם גרמא. ולפענ"ד גם אם נאמר שחייבה תורה גרמא בבישול הרי זה רק בגרמא שהיא כחלק עצמי מאופן הבישול ולא שבאופן מקרי מבשל בגרמא. עיין עוד חזון עובדיה (שבת ד' סעי' יג') ובמנחת יצחק (א סימן נה)]

ג. מלאכת בישול מורכבת מב' גורמים:
גורם א' -זה הפעולה בחפץ כלומר מה מתרחש בדבר המתבשל ,בכך דנו הראשונים שבת עד ב האי מאן דשדא סיכתא לאתונא חייב משום מבשל משום שמרפה את החפץ (ויעוין בראשונים על הדף ביחס לע"ז לח א) וכן ביחס לדברים שאפשר לאכלם אף בלא בישול(עיין שו"ת רדב"ז חלק א' סימן ריג)ולא נרחיב בנקודה זו.
גורם נוסף הוא הגורם המבשל כלומר מהו מקור החום.
[ב' גורמים אלו חורזים עניינים נוספים. לדוגמא: כלי שני לא מבשל כמבואר בדף מ ב ,לדעת האור שמח (שבת ט' ב') זהו מפני חיסרון בגורם המבשל . אכן לדעת חזון איש (או"ח נב' יח) זהו מפני הדבר המתבשל ש"מסתמא" לא מתבשל בכלי שני. ויעוין עוד במרדכי פרק ג סימן שב'. אכן מכך שיש "קלי בישול" שמתבשלים בכלי שני א"כ נראה יותר כחזו"א, שהרי לאו"ש מ"מ קיימת נקודת הפטור מצד הגורם המבשל ועיין תורת המלאכות (מלאכת האופה עמ' קלה') שהקשה כן] אני אתמקד בגורם המבשל .

הגורם המבשל

בישול ביאורו "חום" שפועל על הדבר לשנותו מכמות שהיה (עיין נועם שבת עמ' כג' הערה יד') ובכלל זה צולה, מטגן, שולק ומעשן(עיין ירושלמי שבת דף נ ב אמנם תמה באג"ט אופה סק"ג אמאי רמב"ם השמיט מעשן. ולפענ"ד יש לומר שבעישון עיקר איכות הפעולה על החפץ זה העשן שנכנס ריחו וטעמו, והחום הוא רק אמצעי למטרה של היספגות העשן ולכך אין זה מבשל שעיקרו זה החום) אלא שנתחדש בסוגיא דלהלן שיש משמעות גם למקור החום(ויש בכך חידוש, שכן לכאו' העיקר הוא ה"חום" ולא משנה מהו מקורו)

במשנה (לח ב) "אין נותנים ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל. ולא יפקיענה בסודרים ורבי יוסי מתיר.

ביאור דין א במשנה: המיחם הינו קומקום נחושת וכד' (עיין רש"י במשנה ורמב"ם בפיהמ"ש) שנתחמם מכח האש, ועכשיו אינו על האש ,ואם מבשלים באמצעותו ביצה הסיק רב יוסף(בגמרא שם) שיש בכך חיוב דאורייתא(וביאור ספק הגמ' בכך, יש הסבירו מצד הגורם המבשל, ויש שהסבירו מצד הדבר המתבשל יעוין מערכי לב עמ' תנז' והלאה.ועיין אג"ט אופה סקכ"ב שדן למסקנת הגמ' אם הוי אב או תולדה)
דבר זה נקרא "תולדות האור" שגם רבי יוסי מודה שחייב (אמנם בחי' הר"ן ד"ה גלגל כתב שלרבי יוסי זה רק מדרבנן אמנם בדבריו בד"ה ולא יפקיענו נראה שלכו"ע חייב וצ"ע ע"ע טל אורות החדש אופה סקי"א ב' וכן בחת"ס בסוגיין מש"כ להוכיח שתולדות האור דאו')
[ נקודה נוספת שדנו זה עפ"י מה שנראה מירושלמי (שבת ג הלכה ד ה ועי' פר"ח יו"ד סי' סח' סקי"ח) שכלי ראשון שהורד מהאש אין בהו חיוב דאו' וגם זה שייך להבנת הגורם המבשל ולא נאריך בזה]

ביאור דין ב' במשנה: ההפקעה בסודרים היא נתינת הביצה שהיא שלמה או רק תכולתה(עיין חי' הר"ן כאן) על גבי סודרים שהתחממו בשמש .
וביאר רב נחמן(בדף לט א) שדבר זה נקרא "תולדות חמה" ולכו"ע בישול בחמה עצמה מותר אף מדרבנן. וסודרים שאצרו את החום בתוכם מכח מה שנתחממו בשמש הרי זה "תולדות חמה" שאין בזה איסור דאורייתא, אלא נחלקו מדרבנן- שלרבנן גזרנו תולדות חמה אטו תולדות האור(שמא יחליפו ביניהם) ולרבי יוסי לא גזרנו(ואתי שפיר אם לרבי יוסי אף תולדות האור הוי דרבנן ולכן לא גזרו תולדות חמה דהוי גזירה לגזירה ועיין לשון העולת שבת(שיח סק"ט). ואם גם ר"י מודה בתולדות האור דהוי דאו' צ"ל שס"ל שלא חוששים לטעות)

ביאור הפטור בחמה עצמה

שיטת רש"י- הקשיים בשיטתו ותירוציהם

רש"י(דף לט א ) ור"ן(יח. מהרי"ף) כתבו שאין "דרך בישול" בכך. ומס' קושיות התקשו בדבריו: (עי' אג"ט אופה סקמ"ד) אם הכוונה רק לשינוי אם כן למה מותר לכתחילה? וכן- חמי טבריא שבגמרא דף לט א שלרבנן פטור ולרבי יוסי חייב דהוי תולדות האור ודוחק לומר שרבנן החשיבו תולדות האור, שלרבי יוסי חייב, כשינוי מדרך בנ"א. וכן- בפסחים מא א פסח שבישלו בחמי טבריא אמרה הגמרא שכשם שבשבת פטור- לרבנן- כך גם לענין פסח אין זה בישול. ואם הנק' שבשבת יש שינוי מדרך המלאכה אם כן מה ההשוואה לפסח?
יש לבאר עפ"י הרב קוק (אגרות ראי"ה חלק א' עמ' קפג בתשובתו לרצ"פ פרנק עיין אגרות לרא"יה אגרת מ' ) שאין הכוונה לשינוי מקרי ופרטי שהאדם עושה, אלא שתורה ציוותה ציווייה על הדרך הנורמלית והרגילה. (אם כן יש לדון במקרוגל וכדומה שיש לומר שכיום זה הדרך אך לאידך גיסא יש לומר שהתורה דיברה ביחס למציאות הטבעית ולא ביחס לפלאי הטכנולוגיה. עיין כעין זה לשו"ת דבר חברון (או"ח סימן תרנב)

שיטת אגלי טל

אג"ט (אופה סקמ"ד, יעוין עוד בפתיחה לספרו סק"ג ובשו"ת אבני נזר אור"ח סי' קנט אות כב) כתב שיש שני שינויים גם באדם הפועל שזה שייך רק בשבת מדין מלאכת מחשבת וגם שינוי במושא הפעולה-שאש גורמת לשבח עצים בפת מה שכמובן לא שייך בחמה שדין זה שייך בכל התורה כולה. ולכן מותר גם מדרבנן. ולכן צ"ל לגבי פסח שאין חמה בגדר "בישול".(ע"ע למערכי לב עמ' תסט-תעב)

שיטת קרית ספר- הקשיים וביאור אגרו"מ

בקרי"ס למבי"ט (שבת פרק ט) כתב שבמשכן בישלו באש ממש ולכן בחמה פטור דלא היה במשכן. וקשה הקושיות הנ"ל(עיין לשו"ת אבני נזר שצורף בסוף האג"ט בסימן קצא,ו ולשו"ת נודע דיהודה תנינא יו"ד סימן מג)
וביאר אגרו"מ(או"ח חלק ג' סימן נב ושכן יש לפרש גם ברש"י)בב' דרכים. א. שעיקר הנק' שלא היה במשכן חמה, ואהני מה שאין רגילות בנ"א לבשל לכך שלא יהא תולדה. כלומר שלא מדובר בשינוי מקרי ודרך ב' שמעיקרא אין להבדיל בין תולדות חמה ואור,כיון שבשניהם אין דרך לבשל, אלא שתולדות האור נכנס לחיוב מפני שאוצר בקרבו את ה"אש" המקורית. ולפי זה כתב שבדבר שהדרך לבשל בו,הרי שמעיקרא אין בו נקודת חסרון,וחייב מדאו'. והוסיף שדרך זו היא העיקר
אמנם לכאורה עדיין קשה מהגמרא בפסחים הנ"ל.(ויעוין עוד באגרו"מ או"ח ח"ד סימן צח ד"ה והנה בירושלמי שנראה ביאור אחר בפטור חמה- משום שזה רק "חימום" ולא השבחת הדבר כבבישול)

שיטת הנועם שבת

בנועם שבת (סימן יא )האריך להוכיח שבבישול בחמה יש הבדל בתוצאה מאשר בבישול באש
1.מנחות כא. דם שבישלו באש יצא מאיסור דם משא"כ דם שהתבשל בחמה
2.פסחים כד ב האוכל חלב שנתבשל בחמה- פטור כדין האוכל חלב חי
3.דברי האורחות חיים שנפסקו להלכה באו"ח (תנב ה) שכלי שבלע ע"י אש א"א להגעילו ע"י תולדות חמה
ולפענ"ד י"ל שאין זה מפני שינוי מציאותי אלא שכל מקום שהגדירה תורה "בישול" הרי זה עפ"י גדרי תורה האוטונומיים.

שיטת מאירי

במאירי(לח א) וכעין זה כתב בתוס' רי"ד (לח ב) "שהחמה אין בה תורת בישול" ולפענ"ד ביאורו שהחמה היא יסוד טבעי ואינה יצירה כ"אש". וכמ"ש בשו"ת הלכות קטנות(ח"א סימן קפט )
וכדמות ראיה לכך -שהנה נחלקו רבנן ורבי יוסי (בגמרא לט א) בחמי טבריא, שלרבנן הוי תולדות חמה ,ורבי יוסי ס"ל שהוי תולדות האור משום שחולפים על פתח הגיהנום. ובדעת רבנן-או שחום המים נוצר ע"י גופרית וכיוצ"ב, כן פירש רמב"ם (פיהמ"ש מסכת נגעים פרק ט א) כלומר ע"י דבר טבעי. וגם אם מודים לרבי יוסי שמתחממים מהגיהנום המונח בזה שזהו "אור בידי שמים" (לשון תוס' חולין דף ח א ד"ה בחמי טבריא) כלומר שזהו חלק ממערכת הטבעית ולא יצירה (וכעין זה מצאתי ביחוסי תנאים ואמוראים בקובץ שיטות קמאי בשבת לח ב ד"ה גרסינן בפסחים) וכן עולה מאו"ש (שבת פרק ט ב)

ביחס להגדרת "אש"

החילוק בין בישול למבעיר שבישול עניינו פעולת האש ומבעיר -יצירת האש. [יבמות לג ב זר שהקטיר איברים בשבת ע"ג מזבח הרי זה מבעיר – וכתבו ריטב"א ורשב"א שם שאין בזה מבשל – ונראה משום שאין כאן פעולה בחפץ אלא כילויו. אמנם בירושלמי(פרק ב הלכה ה) שלרבי יוסי הוי מבשל ויל"פ משום שגם בהקטרת האיברים- האש היא רק אמצעי לפעולת הנפעלת באיברים. ונחה קושיית אג"ט (אופה סק"ט יא). ע"ע בשבות יצחק (פרק ה ה). ויש שתלו זאת בשאלה מהי ההתפעלות הנדרשת בחפץ על מנת לחייב עיין אג"ט הנ"ל ובעמודי ירושלים בירושלמי הנ"ל ונשמת אדם כלל ב סק"ב]
אך שמא יש ללמוד בדברי מאירי הנ"ל שיש צד משותף בין בישול למבעיר- שמ"מ בעינן "אש" עפ"י גדרי אש של מבעיר, ולכן אף יווצר "חום" אך לא ע"י דבר שמוגדר "אש" , כגון ע"י אמצעים כימיים- לא יהא בזה חיוב דאו' (ועיין עוד למערכי לב עמ' תסח שחקר האם "אש" במלאכת מבשל זה רק דבר טכני אך אין צריך גדרי "אש" או ש"אש" זה חלק מהותי ממבשל)
נפ"מ - אם החפץ מתפעל על ידי חום פחות מיס"ב כגון דונג שנמס בחום פחות מיס"ב שדעת פמ"ג (אשל אברהם סי' שיח סקל"ז) ושביתת השבת (מבשל לא) שיש בזה חיוב דאו' (ששמו הדגש על החפץ המתפעל) אך הגרשז"א (שש"כ פרק א' הערה קעג ועי"ש בביאור פמ"ג) כתב שאם אין יס"ב בגורם המבשל פטור וכן נראה דעת הביאור הלכה (סימן שיח סע ה' ד"ה והא) הרי ששמו הדגש על הגורם המבשל וכל פחות מיס"ב אינו "אש"(עיין עוד מערכי לב עמ' תנח שעמד בנקודה זו)
והנה בגמרא (דף מ ב) דעת רשב"ג שבשמן הפשרו זהו בישולו, כלומר שאע"ג שלא מגיע ליס"ב חייב. ולכאו' לפי זה בשמן לרשב"ג גם אין צריך שמקור החום יהא יס"ב (ומה שלא קי"ל כרשב"ג זה מפני שאף בשמן לא אמרינן שהפשרו זהו בישולו) ולדעת הגרשז"א צ"ל שמ"מ בעינן יס"ב בגורם המבשל.
ובב"י (שיח,יד) הביא דברי הרא"ש ( ) שכוונת הגמ' בדברה על יס"ב היינו בחפץ. לפענ"ד ביאורו שאם אין יס"ב בחפץ הרי זה "סימן" לכך ש"בדרך כלל" לא התהווה בחפץ השינוי הנדרש, וממילא שבאופן זה צריך כמובן גם יס"ב בגורם המבשל, ואף שמדעת רבינו ירוחם שהביא ב"י שם שמא יש ללמוד לא כך- כתב אגרו"מ (ח"ד סימן עד לו) להשוות ביניהם. ע"ע מ"ב (סימן רנג סקס"ז- סקס"ח) ושבט הלוי (חלק י סימן קיז א).

תולדות חמה ותולדות האור

יש להבין את ההבדל בין תולדות אור לתולדות חמה ,שהרי בשניהם הגורם המבשל – לדוגמא מתכת שהתחממה- זהה?
מדברי אגרו"מ (הנ"ל) עולה שפטור דתולדות חמה נסבב מפטור חמה כעין שלא גדול כח הבן מכח האב . וכעיז' בשי' אג"ט שסו"ס אין שבח "עצים".
ומדברי חי' הר"ן (לט א ד"ה מי סברת) נראה קצת שיש הבדל מציאותי שתולדות האור אוצרת החום בקרבה באופן מיטבי יותר. היינו שפטור דתולדות חמה הינו עצמאי ולא נסבב מפטור החמה עצמה.

סיבה וגדר בגזירת תולדות חמה-ובענין דוד שמש:
סוגיית הגמרא: בגמרא(לט א) ביארה הטעם שרבי יוסי מודה שאסור להטמין הביצה בחול: רבה-שמא יטמין ברמץ. רב יוסף-מפני שמזיז עפר ממקומו.
הקשתה הגמ' על רב יוסף מדברי רשב"ג- שאסור לגלגל ביצה על סיד רותח אך על גג רותח- מותר ואמאי והא מזיז עפר? ותירצה שסתם גג אין בו עפר.

דעת רבנן בהטמנה בחול

שיטת הראשונים

הנה רי"ף (יח.מדפיו)הביא כל הסוגיא הנ"ל, אע"ג שהלכה כרבנן, ולכאו' לרבנן בחול אסור בלא"ה משום שזה תולדות חמה? וביאר רשב"א (לט א ד"ה רבה) שהרי"ף הביא כן רק לצורך ביאור המשנה. וא"כ לרבנן אסור להטמין בחול משום תולדות חמה וכ"כ רשב"א (לט א ד"ה רשב"ג) ורמב"ן (לט א ד"ה רשב"ג) וריטב"א (לט א ד"ה מיתיבי)ו 'חי' הר"ן(לט א ד"ה מגלגלין) ודב' רשב"א הובאו ברעק"א(שיח ג)
והוסיף רשב"א להוכיח כן מהירושלמי(פ"ג ג דף כג ע"ב) דאיתא שם שרבנן פליגי על רשב"ג (מיהו שאר ראשונים לא הביאו ירושלמי זה ואף רמב"ן שמרבה להביא מהירושלמי לא הביאו, ויעוין להלן בדברי מהרש"ל)
ושמענו מדבריהם- שלא רק כשלא ידוע איך התחמם המקור חום חששו חכמים שיבואו לטעות ולחמם ע"י תולדות אור, אלא גם שידוע שהתחמם ע"י חמה- אסור.
ויש לבאר- או מצד שכך הוא גדר הגזירה או שסו"ס יראו אנשים שהחפץ מתפעל ע"י מקור חום ויבואו לחמם גם בתולדות האור, כלו' שעיקר נק' הטעות זה מחמת השתנות החפץ. ולפי זה צ"ל שבחמה עצמה שהיא וודאי חימום שלא ע"י מקור חום שעל הארץ, לא יבואו לטעות(ובזה מובן למה גזרו על חמי טבריא, לרבנן, משום תולדות חמה) אמנם מסתמות מאירי נראה קצת שטעמי רבה ור"י הם להלכה.

שיטת מהרש"ל

מהרש"ל(שו"ת סימן סא)כתב שבחול לכו"ע אין איסורו מצד תולדות חמה(כיון שברור שלא התחמם ע"י אש כלו' שגדר הגזירה צמוד לסיבתה) ולכן מח' רבה ורב יוסף היא להלכה. הוכוחותיו:
א.הסוגיא מאריכה לדון בדבריהם ולמצוא נפ"מ ביניהם
ב. רי"ף שהביא דבריהם, וכן הרא"ש(פ"ג ה)הביא לרבה ולרב יוסף, והוסיף שכיוון שהגמ' בקושייתה השוותה בין "הטמנה" בחול ל"גלגול" ביצה ע"ג החול, א"כ שמעינן שאף גלגול ביצה אסור.[ואף כי דבר זה נאמר לרב יוסף גם רבה ס"ל לטעמא דרב יוסף עי"ש . ועיין קרב"ן (ברא"ש הנ"ל סק"ה)שהתקשה בכך, ועי"ש שביאר שחול אסור גם משום שמא יטמין וגם תולדות חמה ] ואף שמרמב"ם(ט ג)נראה שאסור מטעם תולדות חמה, כיון שאין כן דעת הרא"ש וכן נראה פשט הסוגיא א"כ כך ראוי לפסוק.
ג.בירושלמי (כג: והוא אותו ירוש' שהביא רשב"א הוכחה להיפך) רבנן דתמן סוברים שתולדות חמה אסור ורבנן דהכא סוברים שתולדות חמה מותר, והקשתה הגמ' על רבנן דהכא מכך שאסור להטמין בחול, ותירצה שאסור מטעם אחר-של עשיית חריץ.
והקשה מהרש"ל אמאי לא הקשתה הגמ' מהרישא- שאסור להפקיע בסודרים? לכן כתב שהפקעה בסודרים אסור לכו"ע מטעם תולדות חמה, ורבנן דהכא ורבנן דתמן נחלקו בגג רותח, שברור שלא התחמם באור, ולכן הק' הגמ' דווקא מחול- שגם בזה ברור שלא התחמם באור, ואה"נ שאסור רק מטעם חריץ.
ולפי זה בגג רותח באמת מותר לשיטת רבנן דהכא, וזוהי גם דעת רשב"ג בבבלי(לט א) ולכן מה שאמר הירוש' שרבנן דתמן חולקים על רשב"ג, אך רבנן דהכא סוברים כמותו ולכן כך הלכה שבגג רותח מותר.
במנורה הטהורה(שיח סק"ה)השיג על הוכחות מהרש"ל, חוץ מההוכחה מהירוש' ששיבחה-"שדברי פי חכם חן ושפתיים יושק וכמעט שהלכה כדבריו בראיה אחרונה שהביא" אך לבסוף כתב לבאר את הירוש' באופן אחר (שרבנן דהכא ורבנן דתמן נחלקו במח' רבה ור"י) וסיים שצ"ע לדינא.

שיטת הנחלת צבי

(שיח סק"ג) שיטת ביניים בסיבה וגדר הגזירה-שחול הוי תולדות חמה אבל גג רותח מותר. וביאור ההבדל- שחול הוא דבר ניטל ולכן יש לחוש שמא יבואו להתיר ולבשל בחול ועפר שנתחמם ע"י האור, משא"כ גג שהוא לא נייד. ולבסוף הביא למהרש"ל והסיק לדינא כמוהו (בגג רותח)
להלכה- במג"א (שיח סק"י) אסר גם גג רותח, וכ"כ כה"ח(שיח מ) וערוה"ש(שיח יז) ומ"ב(שיח כ) וכ"כ שעיקר להחמיר בילקו"י (עמ' קס') וע"ע פנ"י(לט א רש"י ד"ה אטו)

דוד שמש

הנה מים וכד' המונחים בכוס בשמש וודאי הוי חמה עצמה אף שהכוס עצמה מסייעת מעט. ולגבי דוד שמש דנו האחרונים אם יש לדמותו לכוס וא"כ הוי חמה עצמה(שולחן שלמה שיח סקי"ג) או כיון דהוי כלי מיוחד המחמם הוי כתולדות חמה.
עוד דנו- אף אם הדוד עצמו הוי "חמה", הרי המים שבתוכו וודאי הם תולדות חמה. כ"כ יסודי ישורון (ח"א עמ' 139) ילקו"י(עמ' קנט' הע' כד')
ואף אם כן –דן הרב אליהו(שו"ת מאמר מרדכי חלק ד' סימן עב)ביחס לסיבת הגזירה האם זה מיחלף בתולדות האור. שהרי ברור שנתחמם מהשמש, ועפ"י הכרעת הפוסקים לאסור בגג רותח א"כ ה"ה כאן. ובלא"ה יש לאסור שהרי יש גם דודים חשמליים.
[ אמנם למעשה רבים הקלו מצד היתרים חיצוניים דהוי פס"ר דלא ניח"ל בדרבנן ועוד. עי' יבי"א (חלק ה סימן כח) וצי"א (חלק כ סימן טז) ילקו"י( עמ' קסא') מנוח"א (ח"ב פ"י,יד). ועי' אורח"ש (ח"א פ"א סע' קב-קד) שסתמו לאיסורא. דוד שוודאי לא מגיע ליס"ב עי' דבר חברון (או"ח סימן רלב') שמותר ועי' אורח"ש (ח"א עמ' נה' הע' רא') ]

הלכה

רי"ף(יח. מדפיו) רא"ש(פ"ג ה) רמב"ם(שבת ט ג) וטוש"ע (שיח ג) פסקו שתולדות אור חייב, חמה עצמה מותר , ותולדות חמה אסור מדרבנן.
ודבר פלא נמצא בכה"ח(שיח מו) בשם שו"ת הלכות קטנות(ח"א סימן קפט) (ולשון הלכות קטנות בשלמותה הובאה בציץ אליעזר חלק א סימן כ פרק א אות טו עי"ש)- שאש ממש הנוצרת ע"י ריכוז קרני השמש באמצעות זכוכית מגדלת וכיוצ"ב הרי זה תולדות חמה ופטור. ושמא ביאורו כיון שאם היה מחמם ע"י ריכוז קרני השמש פטור ה"נ אש ממש שסו"ס זוהי אש שנוצרה ע"י תולדות חמה ולא יהא גדול כח הבן מכח האב וצ"ע.
ובילקוט יוסף(עמ' קנו-קנז' ןעמ קנט) כתב שהעיקר דהוי אש ממש אך לא דחה דברי הלק"ט בסכינא חריפא. מיהו עיין לעין יצחק(ח"א עמ' תקמא') שכתב שאין לסמוך על שו"ת הלק"ט כיוון שהמחבר- הוא מהר"י חגיז- כתב הדברים רק לחדד התלמידים עי"ש

נידונים בימינו

מה הדין בדברים שאינם לא תולדות חמה ולא תולדות אור?

א. לדעת אגרו"מ (הנ"ל) כל מכשיר שהדרך והרגילות לבשל בו הוי דאו' וכ"כ בשמו באורח"ש (ח"א עמ' ג') ושש"כ(המהדורה החדשה פרק א סע' ד' הע' יב')ועיין שו"ת אז נדברו(ח"א סי' לד')שפקפק בעיקרון האגרו"מ –שלפי זה אם יהיה הדרך לבשל בחמה יהא בכך חיוב דאו'?
ב. תנור חשמלי- הנידון הוא האם נגדיר את גוף החימום כ"אש" וכיון שעיקר הסוגיא היא "מבעיר" לכן אכתוב בקיצור : בשבת (קלד א ומב א) נראה שאין איסור כיבוי מדאו' בכיבוי גחלת של מתכת(גוף מתכתי לוהט) מחמת שאינה עושה פחם כלל (למעט שיטת בה"ג –עמ' קלט'. ועי"ש הגהות בן אריה ועיין ר"ן יט ב מהרי"ף)ודעת היראים ורבינו פרחיה שלכן גם אין מבעיר.
ובגמרא פסחים(עה א) שאין לצלות הפסח בשפוד של ברזל שאין זה צלי "אש" ג"כ משמע שמתכת חמה אינה אש-עיין טל חיים(עמ"ס שבת ח"ב עמ תנד-תנח) אך יש לדחות ששם הנידון הוא האם חשיב שהפסח נצלה ישירות מהאש- עיין עמוד הימיני(סימן כז)
ובירושלמי יומא(פ"ג ה)שנחלקו ר"י ורבנן אם תולדות אש כאש(ע"ע ירושלמי פסחים פ"ז ב ומערכי לב עמ' תנח) ורמב"ם(שבת יב א) "המחמם את הברזל כדי לצרפו במים" הוי מבעיר וחייב. משמע רק כדי לצרפו .
אמנם הסכמת רבותינו האחרונים-עמוד הימיני (הנ"ל) מנחת שלמה(ח"א סימן יב ועי"ש עוד ביחס לדעת ראב"ד שסובר שחימום מתכת הוי בישול) מנחת אשר(ח"א סימן ל)ועיין עוד יסודי ישורון(ח"ב עמ 133-138) ועוד- שחימום מתכת הוי דאו' [למעט דעת הרב גורן (בקובץ סיני כסלו-שבט-אדר תש"ט שהראה פנים להקל]
ולכן כל מכשיר שיש בו מתכת המתלהטת- חשיב כאש לענין מבעיר, וממילא לענין בישול. וכ"כ אורח"ש(ח"א פ"א א והע' א) וילקו"י(שבת ג מהדורת תשנ"ג-כל ההפניות לילקו"י מתייחסים למהדורה זו- עמ' קכ וקמט') ומנוחת אהבה(ח"ב פ"י י)
ג. בישול באמצעים כימיים, מיקרוגל, וזרם חשמלי.
באמצעים כימיים-בגמרא (לט א)שסיד רותח הוי תולדות האור.(ובירוש' פ"ג ה"ג לגבי סיד רותח דהוי דרבנן הכוונה על סיד שהתחמם בחמה פנ"מ וקה"ע שם) והוסיף מאירי(לט א)והוב"ד בכה"ח(שיח מז) וע"ע יסודי ישורון (חלק א עמ 129)שסיד שהרתיחוהו ע"י האש ונצטנן, וכששופכים עליו מים קרים שוב נרתח.
הביא המאירי דיעה שיש מקילים בזה וכתב לדחותם-"שהרי אף משנצטנן מרתיח את מקומו ולא זזה ממנו רתיחה "שמכח האור" אלא שהיא מתווספת בשעת הכיבוי" ולשונו מורה שחשיב כתולדות האור רק מחמת שמתחילה נבלע בו אש וכ"כ בשולחן שלמה(שיח סק"יג ה) א"כ אין ללמוד לחיובא באמצעים כימיים שלא היה בהם כח האש מעולם(שולחן שלמה שם) ולכן אין איסור דאו' אלא דרבנן וכ"כ בדבר חברון(או"ח סימן שנה) ועיין עוד שש"כ(מהדורה חדשה פ"א הע' יב') שדן כעין זה לעניין "פחית לוהטת" וכן ילקו"י(עמ' קנו' בהע' יט' ד"ה ולפי) ובספר שבת כהלכה(ח"א עמ' רסא') ששווים לומר דאסור מדרבנן.
ובספר מערכי לב(עמ' תסז-תסח')כתב להוכיח מדין אבר מעיקרו בגמרא פסחים(עה א)שזוהי עופרת שעוקרים אותה מהאדמה והיא חמה(היינו מקור חימום גיאוטרמי) שזה לא חמה ולא אור ולא תולדה שלהם – שזה לא נקרא שריפה ב"אש" ולפענ"ד כיוון שהוי חלק ממערכת הטבע א"כ הוא כחמי טבריא לרבנן.
הרב ישראל רוזן, בתחומין(כרך יז עמ' 15)דן גם בהנ"ל וחילק מסברא דנפשיה בין "מקור" ל"תולדה" .
"מקור" כוונתו שהבישול מתרחש בעת ובעונה אחת עם תהליך הפקת החום וצידד להקל שזה מותר אף מדרבנן (אך למעשה לא היקל) לבין "תולדה" שזהו חום (שנוצר באופן דאין בו חיוב דאו') שנאגר בחפץ כלשהו ואח"כ משתמשים בחום זה ע"מ לבשל שאז דמי לתולדות חמה ואסור מדרבנן.
(ועי"ש שהביא פירוש תפא"י למשנה לח ב שאבק דרכים הוי תולדות חמה משום שנתחמם מאופני העגלות ותמה עליו עי"ש)
ולפענ"ד יש לדון עפ"י דעת רוב הראשונים שחול חם אסור מטעם תולדות חמה, כלו' שאסרו גם לא רק היכא שלא ידוע איך התחמם וכ"ש בנידונים של ר"י רוזן שלא כולם יודעים איך בדיוק פועלת מערכת הבישול ויבואו לטעות.

זרם חשמלי

במנחת שלמה(ח"א סימן יב סק"ב)דן במזלג חשמלי שעובר זרם חשמל בין ב' קצותיו ומחמם את המים, שכיון שעצם זרם החשמל אינו "אש" (ודלא כדברי מס' אחרונים שדנוהו כאש והתירו להדליק חשמל ביו"ט דהוי כמדליק אש מאש ועי' שו"ת מנחת אשר ח"א סימן ל' ואכמ"ל) א"כ אסור רק מדרבנן.
ושם הובאה דעת חזו"א שהוי כ"עיבור" של אש וחייב מדאו' לפענ"ד ביאורו דהוי אש "בכח" (וזוהי הוכחתו ממים חמים ע"י האש דהוי תולדות האור כלומר שלא בעינן מראה של אש אלא את כח האש, היינו שכח האש התגלם במים, וה"נ זרם חשמל שהוא אש בכוח, ומש"כ שעתיד להיות אש הכוונה דהוי סימן ולא סיבה) הגרשז"א תמה בזה עי"ש. ובילקו"י(שבת ג' עמ' קנג') כתב לסייע דעת חזו"א ממאירי(הנ"ל) וצל"ע שהרי בסיד הנקודה היא שכבר הוטבע בו האש המקורית. ע"ע לאורח"ש(ח"א עמ' ג' הע' ו')מש"כ בזה.

מיקרוגל

בשו"ת ופדויי ה' ישובון (עמ' 81)כתב שעפ"י אג"ט אין איסור אף מדרבנן .וצל"ע.
ע"ע ילקו"ישצידד לחלק שאף לחזו"א(הנ"ל) מיקורגל לאו דאו' (משום שלא יתכן בזה תהליך שיוצר אש ) ולמעשה מיקרוגל אסור מדרבנן מיהת(ועיין שבת כהלכה עמ' קפ' ורסא') אלא שאם גם כך צריך משום פיקו"נ וכיוצ"ב יש להעדיף בישול במיקרוגל. ילקו"י (עמ' קנ')וכ"כ בשולחן שלמה(סימן שכח'סקט"ו,ד'. הע' נב')
דבר יבש שנתבשל במיקרוגל וכד' דהוי תולדות חמה- ורוצים לחממו ע"ג פלטה דהוי תולדות האור- במנח"ח(מצוה ז',ב') נסתפק בכך(שהבישול הראשון אינו בישול מבחינה הלכתית) אך פמ"ג(שיח מ"ז סק"ו) התיר(שהרי סו"ס נתבשל במציאות) וכ"כ ילקו"י (סע' יח' בסוף ההערה) ומנוח"א(ח"ב פ"י הע' 34) ועי' יסודי ישורון(ח"א עמ' 124)