בעניין אין הולכין בממון אחר הרוב ורובא וחזקה רובא עדיף

                בעניין אין הולכין בממון אחר הרוב ורובא וחזקה רובא עדיף.

ענף א'

א. רובא וחזקה

א. משנה – תינוק שנמצא בידו בצק ואין אנו יודעים אם לקח בעצמו או אם מישהו הביא לו. במקרה הזה יש מחלוקת בין רבי מאיר ורבנן האם הבצק טמא או טהור.

ר' מאיר אומר: העיסה טהורה. רבנן אומרים: העיסה טמאה.

ב. גמ' קידושין (פ.) בסוגיא הנ"ל – מאי טעמא דר' מאיר.

ר' מאיר: הסברה שהעיסה טהורה היא כיוון שהיא חזקה מעיקרא ומצד שני יש לנו רוב, שרוב התינוקות מטפחים ולכן מביאים את המעוט שיש תינוקות שלא מטפחים ור' מאיר אומר סמוך מיעוטא לחזקה עדיף מהרוב. רבנן: אומרים שרוב תינוקות מטפחין גובר על החזקה שהעיסה טהורה מעיקרא ולכן העיסה טמאה.

ג. גמ' נידה (יח:) וברש"י ד"ה "סמוך".

רש"י: אומר שיש שתי סיבות לטהר וסיבה אחת לטמא. הסיבה הראשונה לטהר: והשניה: הסיבה שהעיסה טהורה היא כיוון שיש חזקה מעיקרא ומצד שני יש לנו רוב שרוב התינוקות מטפחים ולכן מביאים את המיעוט שיש תינוקות שלא מטפחים ור"מ אומר סמוך מיעוט לחזקה עדיף מהרוב. הסיבה לטמא: שיש רוב תינוקות שמטפחים ואז העיסה טמאה.

ד. יצא שיש קושיה –איך רבנן אומרים בקידושין שרוב תינוקות מטפחין והעיסה טמאה והולכים אחר הרוב שהעיסה טמאה, הרי במניח למדנו שקמ"ל שאין הולכין בממון אחר הרוב אלא אחר חזקה, אז כיצד רבנן אומרים שהולכים אחר הרוב ובמניח למדנו שלא הולכים אחר הרוב אלא אחר חזקה?

ב. תירוץ א'- המע"ה.

א. רמב"ן – הלכות בכורות.(פרק שלישי)

רמב"ן: אומר שיש מקרה שפרה המליטה עגל ויש רוב שאומרים שהוא בכור ויש מיעוט שאומרים שהוא לא בכור, כלומר שלא יעשו איתו עבודות. אז הרמב"ן אומר שלגבי איסור והיתר לא ישתמשו בבכור, שהולכים אחר הרוב בעבודות קדושה של בכור כגון, גיזה, עבודה. ננהג בו את כל הדינים של בכור ודאי זה לגבי איסור והיתר שהולכים אחר הרוב. יש עוד חילוק בממונות שהכהן מוציא את העגל מידיי הבעלים לא יכול להוציא ממנו שהרי כתוב בגמ' שאין הולכין בממון אחר הרוב אלא הרמב"ן מתרץ שאם הכהן רוצה להוציא ממנו אז צריך להביא ראיה! המע"ה ובממונות לא הולכים אחר הרוב. עד כאן דברי הרמב"ן. "ולפי זה אפשר לתרץ את הסתירה בין רבנן לגמרא שלנו שבגמרא שלנו מדובר בממונות ויש מוחזק (המוכר) אז הקונה צריך להביא ראיה כדי להוציא מהמוחזק! אבל אם העסה אצל רבנן שאמרו שהעיסה טמאה אין מוחזק אז אין בשביל מה להביא ראיה לכן הולכים אחר הרוב.

ב. תוס' רי"ד:ב"ב(צב:).

תורי"ד:אומר שכך נראה לתרץ מתי שאמר שמואל שלא הולכים בממון אחר הרוב זה רק במקרה שהנתבע מוחזק בממון והתובע רוצה להוציא ממנו ואין לו טענה אחרת אלא רק טענה של רוב כיון שרוב וחזקה דממונא חזקה עדיפא והמע"ה אבל במקרה שאין המע"ה ואין מוחזק,מודה שמואל שהולכים אחר הרוב ולכן כאן אצלנו במניח שיש מוחזק והמע"ה אז הולכים אחר החזקה אבל במשנה בטהרות שאין המע"ה אז הולכים אחר הרוב.

ג. תרומת הדשן: (ס' שמ"ט) תרומת הדשן: מתרץ שיש המע"ה ובכל מקרה שצריך להוציא ממון ממוחז' אז צריך להביא ראיה,זה בממון וחזקה אבל ברוב לא צריך להביא ראיה כי הרוב עצמו הוא הראיה.

ד. ביאור הגר"א – שו"ע חו"מ – סימן רל"ב (ס"ק ל"א). הגר"א: בשו"ע מביא מקרה מכר לו זרעים הנאכלים כגון חיטים ושעורים וזרען ולא צמחו אינו חייב באחריותן אפי' היה זרע פשתן שרוב בני אדם קונים אותו לזריעה הואיל ואוכלים אותו אינו חייב באחריות זריעתו, ואם לא נתן עדיין המעות י"א שהלוקח יכול לומר לזריעה קניתי. הגר"א שואל מיהו, מדוע לא הולכים אחר הרוב? ותירץ כיוון שיש כאן חזקת ממון ויש את הטעם של המע"ה לכן לא הולכים אחר הרוב.

ג. תירוץ ב' – שאני חזקה ממוחזק בממון

א. שב שמעתתא – שער ד', ריש פרק כ"ד. שב שמעתתא: שואל את השאלה לגבי רוב וחזקה בסוגיין איך תוס' אומר שרוב וחזקה חזקה עדיף הרי בכל הש"ס הרוב עדיף? ומתרץ, שיש הבדל פה בב"ק הרוב בעבר והחזקה קיימת בהווה.

          כלומר, שהכסף ביד שלו אבל שם בעיסה שהחזקה בעבר והרוב בהווה שרוב תינוקות מטפחין.
 

ב. קצוה"ח (ס' ר"פ ס"ק ב'). קצוה"ח: שואל במקרה שבעל ואישה נסעו למדינת הים ומתו ואח"כ מגיע בנם לב"ד וטוען שהוריו מתו במדינת הים, אבל האחים טוענים שהוא לא בנם, כיוון שההורים נסעו למדינת הים בלי ילד ושואל הרי רוב נשים מתעברות ויולדות ולכאורה צריך להיות שהבן יורש ולא האחים? ומתרץ: שבאמת במקרה זה ב"ד מוחזקים בכסף של הירושה ולכן הולכים אחר הרוב, אבל מה שאמר השב

                 שמעתתא שאם יש מוחזק בממון, כלומר הבעלים, אז פה צריך להביא ראיה כי זה מוחזק והמע"ה 
                 ורוב לא נקרא ראיה. יש שני סוגי רוב: רוב שיכולים להוציא ממרא קמא ועוד רוב שלא מוציא. 

יוצא: שבפרק המניח מדובר שהוא מוחזק (המוכר) לכן צריך להביא ראיה ורוב לא מוציא משא"כ במקרה הנ"ל ששם אין מוחזק אלא בית דין ולכן אומרים שהרוב מוציא.

  ד. מיעוט דשכיח/לא שכיח.

שו"ת 'זרע אמת' – ח"ב חיו"ד (סימן קי"א) מביא מח' ראשונים. 'זרע אמת': שואל הרי יש מח' ר"מ וחכמים. ר"מ אומר שהעיסה טהורה כיוון שמצרפים מיעוט

                 לחזקה ולרבנן זה טמא כיוון שהולכים אחר הרוב והלכה כרבנן שהעיסה טמאה כיוון שיש רוב של 
                 תינוקות שמטפחין ושואל הרי ראינו בב"ק שהולכים אחר חזקה ולא אחר הרוב ולכאורה זה סותר 
					      את רבנן? ומתרץ: יש שני סוגי מיעוט בכד וחבית מתייחסים למיעוט, אבל לגבי עיסה זה מיעוט 

קלוש ולכן הוא מתבטל, ויש תוס' רבינו חיים שמסביר שאין הבדל בין מיעוט שכיח לבין מיעוט לא שכיח.

ענף ב' – בהא דאין הולכין בממון אחר הרוב. אי הוי דאורייתא או דרבנן.

ה. תירוץ ד'- דהוי רק מדרבנן: א'. גינת ורדים:שואל למה בממון הולכים אחר חזקה? ועונה:שיש רוב מול חזקה מדאורייתא אז הולכים לפי החזקה כי רוב זה לא הכרח וחזקה זה מציאותי לכן פה הולכים אחר חזקה.

ב'. בספריו 'ראש יוסף'-חולין.(יב.) 'ראש יוסף': אומר כמו הגינת ורדים כיוון שהראש יוסף הוא גם בעל הספר גינת ורדים והביא את מה שכתב בספר גינת ורדים כתב גם אותו דבר בראש יוסף.

ג'. גמרא חולין-(יא.) "מנא הא מילתא ותוס' ד"ה 'מנא'. גמרא בחולין: אומרת לגבי מקרה של אם אדם מביא קורבן לבית המקדש והכן שוחטו ושורפו על המזבח הדין הוא-שהקרבן כשר כיוון שהולכים אחר הרוב ורוב הבהמות כשרות.

ד'. התוס' ד"ה 'מנא':שרבינו חיים כותב לגבי פרה אדומה ששוחטים אותה ושורפים אותה ומזים את האפר על אדם טמא מת אז אומרים שהבהמה ראוייה ליטהר כיוון שהולכים אחר הרוב ורוב הבהמות כשרות ויש כאן חזקה שהאדם טמא ורוב וחזקה,רוב עדיף והבהמה כשרה.

ה'. מהרש"א בחולין-(בד"ה 'אלא ילפינן' וכו'). מהרש"א:אומר שאי אפשר להשאיר את הבהמה בחזקת כשרה כיוון שזה לא ברור הדבר. ושואל:הרי יש פה מיעוט וחזקה, המיעוט-שהבהמות טרפות,וחזקה- שהאדם טמא אז אולי נגד סמוך מיעוטא לחזקה והאדם טמא? ומתרץ המהרש"א: שבאמת לגבי דאורייתא רובא וחזקה רובא עדיף ורק מדרבנן חזקה עדיף ולכן פרה אדומה שזה דאורייתא הולכים אחר הרוב והאדם טהור,רואים מכאן ששיטת המהרש"א שרוב וחזקה רוב עדיף זה מדאורייתא.ורק לדרבנן חוששים למיעוט וחזקה עדיף.

ו. החולקים על הנ"ל: והמסתעף לעניין פדיון הבן: א'. שו"ת 'שואל ומשיב' חלק א' סימן קצ"ה (ריש הסימן) שיטת הרב השואל שם. שו"ת 'שואל ומשיב': הביא את שיטת הרב השואל כמו המהרש"א שמדאורייתא רובא וחזקה רובא עדיף, ורק מדרבנן הולכים אחר החזקה.

ב'. קושיית 'שער המלך' (טומאת מת פרק ט') לגבי פדיון הבן ותירוץ הרב השואל. 'שער המלך': מקשה הרי יש דין לגבי בכור שפודים אותו אחרי חודש כיוון שאחרי חודש הוא נקרא ספק נפל. אבל מצד שני יש בעיה שעד י"ב חודש הוא נקרא טריפה, ואם הוא טריפה – לא צריך לפדותו. אז יש כאן רוב שרוב התינוקות חיים ויש חזקה שהאבא מוחזק בממון הפידיון, ורוב וחזקה – חזקה עדיף. אז שייפדו את התינוק אחרי י"ב חודש? השו"ת 'שואל ומשיב' הביא את תירוץ הרב השואל: עפ"י המהרש"א בחולין [דף יא.] שחולק על הגינת וורדים וסובר מדאורייתא רוב וחזקה – רוב עדיף. לכן לגבי פידיון שזה דין דאורייתא הולכים אחר הרוב וחייב בפדיון. ומה שראינו אין הולכים בממון אחר הרוב זה מדרבנן, כי חוששים למיעוט ובמקום מצווה לא אמרינן.

ג'. שיטת המחבר 'שואל ומשיב' – לחלוק על הרב השואל, והוכחתו מתוספות בסוגיין [בבא קמא כז:, קמ"ל] שיטת ה'שואל ומשיב': רוב וחזקה הולכים אחרי החזקה מדאורייתא. הוכחת הש"מ מהתוס' בסוגיין: בד"ה קמ"ל שיאמר שיש חילוק בין דיינים לשאר ממון. שמדאורייתא הולכים אחר הרוב בדיינים כיוון שזה מצווה ושאר ממון שזה לא מצווה כגון בכד וחבית – הולכין אחר החזקה. רואים מכאן שהשואל ומשיב סובר שזה מבואר והולכים אחר חזקה.

ד'. הקשינו על השו"מ – שלכאורה צריך עיון מדין פרה אדומה, וכנ"ל? קשה: והרי הוא אומר שאם יש רוב וחזקה, אז הולכים אחר החזקה, אז קשה. מדוע בפרה אדומה הוא טהור הרי חזקה ומיעוט אז צריך להיות טמא?

ה'. נראה לתרץ: כתירוץ שני במהרש"א (חולין שם). ומתרץ: באמת צריך לתרץ כמו התירוץ שני של המרש"א שהולכים אחר חזקה מהתורה מתי שזה מיעוט טוב, אבל בפרה זה מיעוט קלוש, ופה אומרים שהולכים אחר הרוב ולכן הוא טהור.

ז. סיכום השיטות והנפק"מ לתרץ הסתירה הנ"ל א'. שיטת מהרש"א והרב השואל בשו"מ – מדאורייתא רובא עדיף. שיטת המהרש"א והרב השואל: שרוב וחזקה – רוב עדיף מדאורייתא.

ב'. שיטת השו"מ גופיה – מדאורייתא חוששים למיעוט – וסמוך לחזקה. שיטת השו"מ: שרוב וחזקה – חזקה עדיף מדאורייתא.

ג'. התירוץ לשיטת המהרש"א ודעימיה. תירוץ: לפי המהרש"א אפשר לתרץ את חכמים בדין של תינוק והעיסה שהולכים לפי הרוב, אבל אצלנו בגמרא אמרו לפי חזקה בגלל שזה לפי רבנן.

ד'. קריית מלך רב (חלק ב', סימן יב'. חלק ב' בשו"ת סימן מד' – [קא', ב']). מבאר הסברא. קריית מלך רב מבאר הסברא: מבאר מדוע בסוגיה שלנו לגבי כד וחבית לא הולכים אחר הרוב אלא אחר חזקה משום שיש שם ספק איסור גזל ואומרים להחמיר ומשאירים את הממון אצל המוחזק. ומוכיח זאת מהתוס' בב"ק בסוגייתנו שדווקא אצל דיינים בב"ד המיעוט מתבטל לרוב, אבל מחוץ לב"ד אומרים סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא. ח. ביאור לשיטת השו"מ 'ודעימיה'. א'. לתרץ הדין דרובא וחזקה – רובא עדיף, צ"ל כשאר המפרשים (מיעוטא דלא שכיח). שו"מ סובר: מדאורייצא הולכים אחר חזקה ומיעוט, אז איך התורה אומרת שהולכים אחר הרוב? אז איך הוא יסביר זאת שהולכים אחר הרוב? ומתרצים: שבמיעוט מצוי לא הולכים אחר הרוב אבל לגבי מיעוט לא מצוי לא אומרים סמוך חזקה למיעוט אלא הולכים אחר הרוב.

ב'. קושיית 'שער המלך' מפדיון הבן בעינה עומדת. 'שער המלך' מקשה: הרי יכול להיות שזה טריפה שלא חי שנה ובכל זאת פודים אותו כיוון שרוב תינוקות חיים והולכים אחר הרוב וקשה למה הולכים אחר הרוב?

ג'. ' החתם סופר' [חולין יא.] (ד"ה והנה בשער המלך, בחידושים שבסוך הספר). החתם סופר: כל מה שאומרים שא"ה בממון אחר הרוב זה רק אם הדיון סביב הממון, אבל לגבי הפקדון שאני לא דן אם האבא חייב לשלם או לא שאני דן אם התינוק בחזקת חי או לא והנפק"מ אם אפשר לחלל עליו שבת וגם אם אדם שהרג אותו חייב מיתה? ובאופן כזה הולכים אחר הרוב ורוב תינוקות חיים לכן נפדה לאחר חודש וגם מזה שהחלטנו בכל המקרים הללו שהתינוק נקרא חי ושלם כן נפדה אחר חודש.

כללים ומושגים שיצאו מהסוגיה.

א. רוב תינוקות מטפחים. (טהרות). ב. רובא וחזקה – רובא עדיף. (קידושין, נידה). ג. סמוך מיעוט לחזקה ואיתרע ליה רובא.(לר"מ)(גמ') ד.במיעוט דשכיח גם לחכמים אמרינן סמוך מיעוט לחזקה ואיתרע ליה רובא.(רא"ש.מהרש"א[חולין יא.]זרע אמת) ה.אין הולכים בממון אחר הרוב.[ב"ק כז:] ו.זה כלל גדול בדין:המוציא מחברו עליו הראיה.[ב"ק מו:] ז.חזקת ממון דהשתא אלימא מחזקת ממון דמעיקרא.('שב שמעתתא') ח.רוב נשים מתעברות ויולדות.(ב"ב,קצוה"ח) ט.רוב תינוקות חיים(בני קיימא). י.ברוב ומיעוט-זיל בתר רובא.[חולין יא.] יא.בדיינים המיעוט כמאן דליתא דמי.[תוס' ב"ק כז:] יב.הפקר בית-דין הפקר.[גיטין לו:] יג.אוקי ממונא בחזקת מריה.[תוס' כז: אצלנו] יד.רבנן לא באים לעקור מצווה דאורייתא.(שו"מ) טו.רוב לא מיקרי ראיה.('תרומת הדשן' ס' שמ"ט) טז.שב ואל תעשה עדיף.[גיטין לו:]