זמן בגט

הגמרא (גיטין יז א) מביאה מחלוקת אמוראים מהי הסיבה שצריך לכתוב זמן בגט. רבי יוחנן סובר שזה משום זנות – שינסה לחפות על בת אחותו (או אשתו אחרת שהוא חס עליה). לכן אנחנו כותבים זמן על מנת שנדע מתי נכתב הגט וככה לא יוכל לטעון שהוא הביא לה גט קודם. לעומת זאת, ריש לקיש סובר שזה משום פירות – שהבעל לא יבוא לעשוק אותה ולקחת ממנה את נכסי המלוג שלה, שלפיו אסור כבר משעת כתיבה או חתימה.

הגמרא מקשה על ההסבר של רבי יוחנן, מה הועילו חכמים בתקנתן? הרי בכל זאת אי אפשר להרוג אותה גם אם לא יכתוב זמן בניגוד לתקנת חכמים. הגמרא אומרת שלכתחילה לא יעשו כן, ורש"י מסביר שהכוונה שלא יעזו הסופרים והעדים לעבור על תקנת חכמים ולכן לא ישתפו עמו פעולה. הגמרא ממשיכה ושואלת, הרי הוא יכול לקרוע פשוט את הזמן, והגמרא עונה שלדבר כזה לא חששו.

התוספות י"ז עמוד ב ד"ה זנות אומר שמדובר בזנות שאפשר להרוג על פיה (כלומר עם עדים והתראה שזה לא שכיח). ובנוסף זה עדיין הלכה למעשה כיום מכיוון שאמנם לא ממיתים במיתות בי"ד כבר, אבל עדיין שייך ממזרות ואיסור להחזיר גרושתו ובמהרה יבנה בית המקדש, אז אין טעם לבטל תקנה שעוד רגע תחזור ותיבנה (תוס' קלא אית ליה י"ח ע"א). הרא"ש כותב שאלה טענות סעד ולא הטענות העיקריות, לכן רבי יוחנן הדגיש דווקא את זה.

ביבמות ל"א ע"ב, שמה הגמרא עוסקת בשאלה מדוע בקידושין אין תקנת זמן לעומת גיטין שיש, הרי גם באירוסין שייך חיפוי, שיאמר שהוא קידש אותה לאחר שהיא זינתה. הגמרא למסקנה עונה שקידושין מרעים לה, לכן היא יכולה פשוט להעלים את זה ולא נדע שהיא מקודשת והיא תישאר בחיים, לעומת זאת, גט מציל אותה וברירת המחדל היא שהיא נשארת כאשת איש, ולכן היא לא תוכל להעלים את זה.

שיטת התוספות

רש"י מסביר במקום שבמקרה והיא תימחק את הזמן בגט, מכיוון שזה הטענה שלה, היא תחזור לברירת מחדל שלה, אשת איש, וממילא תוצא להורג.

התוספות מקשים על רש"י ואומרים, הרי אנחנו רואים בסוגיא בגיטין דשמעתין ששואלים שם "מה הועילו חכמים בתקנתן?" ורש"י בעצמו כותב שם שזה רק בא לצמצם את הבעיה ולא שבאמת נהרוג אותה בנקרה והיא תצליח לעקוף את התקנה. אז איך רש"י יכול לומר פה שהורגים אותה?! בנוסף, יש קושיא עקרונית? הנוכל להרוג אשה שהגט שלה כשר מדאורייתא על סמך תקנה דרבנן?! ובנוסף, היש לנו וודאות מוחלטת שהיא זינתה בזמן הנישואין שנוכל להוציאה להורג?! הרי אולי זה קרה בטעות או משהו!

לכן, תוספות מסיקים שפשוט האשה מפחדת לגעת בגט כי הוא הוא טענתה.

המהרש"א מבדיל בין הסוגיות ואומר שיש הבדל מהותי בין אם מחזקה כפי שכתוב ביבמות לבין אם קרעה את זה. שאם מחקה אנחנו לא רואים את זה כל כך, אבל אם קרעה את זה אז שמה זה שקוף שזה רמאות, לכן לא עושים את זה, ולכן אם אנחנו נתקלים בגט כזה שהוא קרוע אנחנו לא נחשוש שזה היה בכוונה.

הפני יהושע חולק על חילוק זה וכותב שאפשר לומר שאין כלל הבדל בין גזירה ומחיקה, אלא ההבדל הוא בכך שבגיטין שלא הורגים אותה הבעל הוא זה שגזר את זה, שהביא לה ואח"כ גזר, ולזה לא חוששים. לעומת זאת ביבמות מדובר שהיא מחקה את זה ולזה בוודאי שחוששים! הרי חייה תלויים על הסף.

שיטת רש"י והטור

הטור בנוסף לכך כותב שלאחר תקנת זמן אם האשה תבוא עם גט ללא זמן, "צריכה להביא ראיה". לכאורה, בפשטות הדברים נראה שהוא סובר כרש"י (או לפחות דומה לכך שמוציאים אותה להורג במקרה שאין זמן. אמנם הוא לא כותב שאם היא מחקה נוציא אותה להורג בשונה מרש"י שכן אמר כן). יש שאלה קשה על כך, איך יכול להיות שנוציא אותה להורג?!

הבית יוסף והב"ח מסבירים שהטור כמובן לא דיבר על באמת להרוג את האשה, אלא למה צריך להביא ראיה, להכשיר את בניה מממזרות ולהתיר את עצמה לבעלה. לזה התכוון הטור כשהוא אמר שהיא צריכה להביא ראיה. וח"ו ל"ע לא נהרוג את האשה הזאת שהרי לא נודע לנו בוודאות שהיא זינתה.

הט"ז לעומתם אומר שבאמת הורגים אשה כשאין זמן בכלל. כדי להרוג אשה צריך 100% וודאות. כשאין זמן כלל בגט, יש פה וודאות מוחלטת שהיא מרמה אותנו. מוכח לנו שזה לא נעשה כמו שצריך כי לא יכול להיות שהיא השיגה גט כזה. לעומת זאת, גזירה ומחיקה שלא בטוח שזה קרה מתוך ניסיון לרמות אותנו, אלא יכול להיות שזה קרה בטעות, לא נהרוג אותה. לכן הטור רק כותב שהורגים אותה אם היא מביאה גט ללא זמן כלל. הסבר זה קשה מאוד, הרי כתוב במפורש בגמרא "מה הועילו חכמים בתקנתן" ומשמע משם שלא הורגים אותה במקרה כזה. הט"ז מסביר את השקלא וטריא באופן שונה. הגמרא שואלת הרי זה לא הוכחה כי גם נשים כשרות לפעמים יביאו גט בלא זמן, ומתרצת שלכתחילה לא תינשא ולפי הסבר רש"י הסופרים לא יכתבו גט כזה והעדים לא יחתמו, ואם כן מוכח לנו שלא מדובר בכשרה. אפשר אולי לומר ששיטת הט"ז גם את רש"י ע"פ חילוק המהרש"א לעיל ושקיימים שתי סוגי מחיקות. מחיקה שדומה לגזירה ששמה יכול להיות שזה בטעות, ומחיקה מקצועית שממש מוחק את זה לגמרי, שרק אם אתה באמת מתכוון לרמות את בית הדין אתה תמחק בצורה כזאת ואז זה דומה למקרה שבו אין כלל זמן שבו הטור אמר שהורגים אותה. ואולי על כך דיבר רש"י שאמר שהורגים את האשה במקרה והיא מחקה את הזמן. ההסבר של הט"ז קשה כי זה באמת לא וודאות מוחלטת לגמרי, לכן האבני מילואים תירץ אחרת.

הפני יהושע מתרץ את רש"י באופן שונה. זה לא עניין של וודאות מוחלטת אלא עניין של חזקות כפי שנראה להלן. באופן כללי קיימים שני מושגים, חזקה מעיקרא וחזקה דהשתא. חזקה מעיקרא אומר שהמצב נשאר כמות שהייתה בהתחלה כל עוד לא הוכח לנו אחרת. לכן זה "דוחף" את הזמן של הגירושין למאוחר יותר. לעומת זאת יש חזקה דהשתא, שטוען שהמצב היה כמות שהוא עכשיו כבר מלפני הרבה זמן והוא "דוחף" את ההנחה שהזמן של הגירושין היו יותר מוקדמים. באופן כללי החזקה דמעיקרא מנצח את החזקה דהשתא ואנחנו מניחים שהגירושין היו כמה שיותר מאוחר. אמנם במקרה דנן, יש לנו חיזוק ש"הרי גרושה לפנינו". כלומר, שאנחנו יודעים שהיא כרגע כבר גרושה, ושהיא התגרשה לפני כמה זמן כי אילו היא הייתה מתגרשת עכשיו היינו פשוט יכולים לשאול את העדי מסירה, אך מפני שהם לא נמצאים, כנראה שהיא התגרשה קודם לכן. לכן, יחד עם החזקה דהשתא, זה מנצל את החזקה דמעיקרא. אבל משהורע כוחו בזה שהיא נמחקה, מכיוון שיכול להיות שה גט מאוחר וזה שהיא פה לא מוכיח לנו שהיא באמת גרושה בכלל. לכן, במחוק, כבר אין את השריון של הרי גרושה לפנינו, ולכן החזקה דמעיקרא מנצחת והרגים אותה במקרה כזה. אמנם, אם אין כלל זמן בגט כמו שכתוב בגיטין, אז באמת לא נהרוג אותה כי אין את החשש שזה גט מאוחר שהרי אין זמן בכלל.

האבני מילואים מתרץ את הטור באופן דומה אך מעט שונה במסקנה. הוא גם כן מסביר שיש את החזקה דמעיקרא מול "הרי גרושה לפנינו" שהיא גרושה כבר וחזקת כשרות האשה. אך בגלל שיש את חזקת כששרות העדים שדוחף את הזמן קדימה יחד עם החזקה דמעיקרא שאנחנו מניחים שהם לא עברו על תקנת חכמים כל עוד לא הוכח לנו אחרת, ואם כן, יוצא שהחזקה של כשרות האשה מתקזז עם החזקה של כשרות העדים ולכן החזקה דמעיקרא נשארת רק מול "הרי גרושה לפנינו" וממילא מנצחת. לכן מובן למה הטור פסק שהורגים את האשה. הסבר זה איננו מתרץ את רש"י שאמר שבמחיקה הורגים אותה.

הקהילות יעקב, אומר שהבעיה כאן היא ההנחה שהגט נעשה בכשרות. ברגע שהיא זינתה והורע כוחו ויש פה עכשיו חשש שמא היא תנסה לחפות, כבר אין את החזקה הגט נעשה בכשרות בפני עדי מסירה. לכן, אין את הטענה של "הרי גרושה לפנינו". לכן מובן מדוע הטור סובר שבמקרה שהיא הביאה גט בלא זמן, וידוע לנו שהיא זינתה, שלא נסמוך עליה והיא תצטרך להביא ראיה שזה נעשה בכשרות. אחרת, היא תמות. וכך אפשר להסביר גם כן את רש"י, שכשהיא מחקה את הזמן מהגט, וידוע לנו שהיא זינתה איננו מניחים שהיא כתבה את הגט בכשרות. אך לפי הסבר זה הקטע בגמרא בגיטין שאומרים "מה הועילו חכמים בתקנתן" זה רק למאן דאמר פירי, כי פה הם באמת הועילו.

בגמרא בסנהדרין ל"ב עמוד א, כתוב שבדין שיש חשש לרמאות, צריכים לעשות דרישה וחקירה מדאורייתא מזה שכתוב "ודרשת וחקרת וגו'" (דברים י"ג ט"ו). (תוספות כותבים שאם הדיין בטוח שזה דין מרומה, אסור לו לדון אותם, אלא מעיפם החוצה). הנימוקי יוסף כותב שבמקרה של גט אם כן, כאשר יש חשש שהיא מנזה לחפות על עצמה, ואם כן יש חשש לרמאות, יוצא שצריך דרישה וחקירה מדאורייתא, ואם כן, יוצא שזמן בגט זה דאורייתא גמור, ואם כן ברור לגמרי למה הורגים. וכל מה שלא עושים דרישה וחקירה בגט זה רק ע"י הפקעת קידושין.

קשה על הסבר זה, הרי הגמרא אצלנו בגיטין דף י"ז עמוד א הגמרא שואלת "מפני מה תיקנו זמן בגט?", ואם זמן בגט זה דאורייתא, מדוע הגמרא שואלת למה צריך? רחמנא אמר! בנוסף, הגמרא גם לא תירצה את זה אלא הביאה הסברים דרבנניים.

החתם סופר מעלה שאלה זו, ועונה עליה כדלהלן. באמת לשיטת רבי מאיר שעדי חתימה כרתי, צריך זמן בגט מדארייתא מדין דרישה וחקירה. אך הגמרא שאלה מפני מה צירך זמן בגט לפי שיטת רבי אלעזר שלא מצריך עדים בגט כלל, ואם כן הדרישה וחקירה זה בעדי מסירה שניתן להזימם. וגם הסיבות שהובאו בגמרא משום פירות או חיפוי, בגלל שבכל מקרה הכל תלוי בעדי מסירה, ובלעדם אין הגט שווה שום הוכחה, כי אין על הגט עדים. אך אחרי שתיקנו שגם לרבי אלעזר צריך עדי חתימה מפני תיקון עולם שלא נצטרך לרדוף אחרי העדי מסירה אם הם נעלמו או מתו, הגט כבר מקבל תוקף ומשמעות חדשה, כי עכשיו היא הוכחה כבר בפני עצמה. אז יוצא ששאלת הגמרא היא בעקבות התקנה של חכמים שצריך זמן גם לרבי אלעזר. ואם כן, לא שייך לומר דרישה וחקירה ע"י הזמן בגט אלא רק הטעמים המשניים של רבי יוחנן וריש לקיש – חיפוי ופירות.

כלומר, ע"פ הסבר החתם סופר הנימוקי יוסף רק מדבר אליבא דרבי מאיר שסובר שזה דאורייתא, ולא אליבא דרבי אלעזר שהילכתא כוותיה. אך אפשר להסביר שהנימוקי יוסף סובר כשיטת הרי"ף והרמב"ם שסוברים שלאחר תקנת חכמים שגם לפי רבי אלעזר צריך עדי חתימה בגט, גם אם העדי מסירה נפסלים, עדיין הגט כשר ע"פ עדי החתימה בלבד אם הגט יוצא מתחת ידה. ואם כן, רואים שכל הדרישה וחקירה נופלת על העדי חתימה, כי גם אם נזים את העדי מסירה ונפסול אותם הגט עדיין יהיה כשר, אך אז חוזרת שאלת החתם סופר לדוכתיה. אז בעצם יוצא שהסבר החתם סופר לקושיא ע"פ שיטת התוספות.

הקצות החושן מסביר שבהתחלה ביטלו זמן בגט מדאורייתא בגלל חשש של עיגונה. אך אחר כך החזירו עטרה ליושנה. ואז הגמרא שאלה מדוע החזירו את הזמן בגט, ואם כן יוצא שבאמת יש דרישה וחקירה לאחר שהוחזר הדבר, שהוחזר הדבר לדין דאורייתא. הקצות החושן לפי הנימוקי יוסף מסביר היטב את שיטת רש"י. באמת, זה דאורייתא לגמרי, ורק בגלל שאנחנו נטפלים לעזור ולהציל את האשה באמצעות הפקעת קידושין, במקרה שלא כתבה זמן בגט היא לא נהרגת. אבל סתם ככה אם אין דרישה וחקירה אז מדאורייתא היא אשת איש לכל דבר. אבל במקרה שהיא בטוח מנסה לרמות אותנו, אנחנו לא חוששים להציל אותה. וזאת כוונת הגמרא בגיטין "גזייה לזמן ויהביה ניהליה מאי? אמר ליה לרמאי לא חיישינן". כלומר, שאנחנו לא חוששים להציל אותה ונותנים לה להתמודד עם הדין דאורייתא שמצריך דרישה וחקירה, ואם כן יוצא שהיא זינתה לכל דבר והיא נידונת למוות כראוי לה. זה מסתדר מצוין עם מה שאמרנו לעיל שאם ברור לנו שיש כאן רמאות, אנחנו לא דנים אותם בכלל, וכמו כן פה אנחנו לא מצילים אותה. לכן רש"י כותב ביבמות שאם היא מחקה את הגט אז היא חוזרת לחזקתה – אשת איש. כלומר, שאנחנו אז רואים שהיא מנסה לרמות אותנו ולכן לא מצילים אותה, ולכן "קטלינן לה". יוצא שאם אין זמן בכלל לא נהרוג אותה כמו שכתוב בגמרא בגיטין שזה רק לכתחילה. רק כשברור לנו בוודאות שהיא מנסה לרמות אותנו, אנחנו לא מצילים אותה ולכן היא נהרגת.