יסוד החיוב בתפילה

מקורות
משנה:	ברכות יז:,ברכות כ.
בבלי:	ברכות כ.-כא:,סוכה לח.
רמב"ם:	הלכות תפילה א' א'
שולחן ערוך:	או"ח ק"ו

מה יסוד החיוב בתפילה, האם החיוב מהתורה או מדברי חכמים, ומה דין החיוב לנשים.

סיכום הסוגייה בקצרה

יש מחלוקת עקרונית בין הרמב"ם לרמב"ן האם החיוב בתפילה בכל יום הוא מהתורה או שלא.

לדעת הרמב"ם - יש חובה מהתורה להתפלל בכל יום, וחכמים תקנו את הנוסח ואת זמני התפילות.

לדעת הרמב"ן - אין חובה מהתורה להתפלל, חוץ מבמקרה של צרה.

גמרות

נושאי מיטה פטורים מתפילה

המשנה בברכות (יז:) מביאה שנושאי המיטה של המת פטורים תמיד מהתפילה, אפילו בפעמים שהם חייבים מקריאת שמע.

רש"י (יז: ד"ה ואלו ואלו פטורין מן התפלה) מביא שהסיבה לכך שכולם פטורים מהתפילה היא שחיוב התפילה הוא לא מהתורה.
לעומת זאת תר"י סוברים שהסיבה היא סיבה אחרת - שהתפילה לוקחת יותר זמן וגם דורשת עמידה, וזה מטריח יותר ולא חייבו את נושאי המיטה.

בעל קרי

בגמרא (כא.) הובא שבעל קרי קורא קריאת שמע ומברך על המזון - אבל לא מתפלל.

ספק התפלל

בגמרא (כא.) מובאים דברי רבי אליעזר שאומר "סָפֵק הִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא הִתְפַּלֵּל — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל." - מכאן מובן שזה דרבנן, כי אם זה היה ספק דאורייתא - היה חוזר.

גמרא בסוכה - אם התחילו (בזמן התפילה) אין מפסיקים

הגמרא בסוכה (לח.) מקשה לגבי כך שלגבי תפילה כתבנו שאם התחילו לאכול או לעשות מלאכה בזמן של התפילה - לא צריך להפסיק לצורך התפילה. ולצורך הלולב אם התחיל לאכול או לעשות מלאכה בזמן של נטילת לולב - חייב להפסיק לצורך נטילת הלולב.

והגמרא מתרצת שלולב זה דאורייתא ולכן חייב להפסיק, ותפילה זה דרבנן ולכן לא מספיק.

חיוב נשים בתפילה

במשנה (כ.) מובא שנשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומהתפילין, וחייבים בתפילה, במזוזה ובברכת המזון.

נחלקו הראשונים - האם מכך שנשים חייבות בתפילה זה אומר שהחיוב בתפילה הוא מהתורה.

הגמרא דנה לגבי כל אחד מהמקרים הכתובים במשנה למה הם נדרשים. ולגבי תפילה יש הבדלים בגרסאות. יש גרסא אחת שאומרת ""וְחַיָּיבִין בִּתְפִלָּה" ... פשיטא! הוֹאִיל וּכְתִיב בַּהּ ״עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם״, כְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא דָּמֵי — קָמַשְׁמַע לַן."

ורש"י (כ: הכי גרסינן תפלה דרחמי נינהו) לא גורס את כל המהלך של הפשיטא, כי מהגרסא הזו משמע שתפילה דאורייתא, וקיימא לו שתפילה דרבנן.

אבל תוספות מסביר שאפשר שזה שכתוב פשיטא לא אומר שזה מדאורייתא.

וכן כתבו הרבה ראשונים.

פשט הרי"ף והתר"י ורמב"ם מפורש - שזה דאורייתא.

מחלוקת רמב"ם-רמב"ן

דעת הרמב"ם

הרמב"ם בספר המצוות (מצוות עשה ה') מביא שיש מצווה מהתורה לעבוד את ה'. שנאמר "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם" (משפטים כג כה) וכו'. ואומר שלמרות שזה ציווי כללי - יש בו ייחוד מעשי. וזה החיוב בתפילה. ומביא את דברי הספרי (סוף פרשת עקב) שאומר שלשון "ולעובדו" זה תפילה.

מוסיף הרמב"ם (מצוות עשה י') שזמני התפילה אינם מהתורה, וזה מה שכתוב "תפלות כנגד תמידין תקנום". החיוב העקרוני מהתורה - וחכמים הגדירו את הזמנים לפי הקורבנות.

וכן גם כותב במפורש בהלכות תפילה (א' א') "מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג כה) ״וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה׳‎ אֱלֹהֵיכֶם״. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ הִיא תְּפִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא יג) ״וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם״ אָמְרוּ חֲכָמִים אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב זוֹ תְּפִלָּה. וְאֵין מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין מִשְׁנֶה (=נוסח) הַתְּפִלָּה הַזֹּאת מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין לַתְּפִלָּה זְמַן קָבוּעַ מִן הַתּוֹרָה:"

דעת הרמב"ן

הרמב"ן (השגותיו על הרמב"ם שם) משיג על הרמב"ם, ואומר שאין הסכמה בזה שתפילה מהתורה, כי כבר ביארו חכמים שהתפילה מדרבנן. ומביא כמה הוכחות וקושיות על הרמב"ם:

1. בגמרא (כא.) הובא שבעל קרי קורא קריאת שמע ומברך על המזון - אבל לא מתפלל. וביארו שהסיבה היא כי קריאת שמע ובברכת המזון מהתורה, ותפילה מדרבנן.
2. בגמרא (כא.) מובאים דברי רבי אליעזר שאומר "סָפֵק הִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא הִתְפַּלֵּל — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל." - מכאן מובן שזה דרבנן, כי אם זה היה דאורייתא, זה היה ספק דאורייתא והיה חוזר.
3. הגמרא בסוכה (לח.) מקשה לגבי כך שלגבי תפילה כתבנו שאם התחילו לאכול בזמן של התפילה - לא צריך להפסיק לצורך התפילה. ולצורך הלולב אם התחיל לאכול בזמן של נטילת לולב - חייב להפסיק לצורך נטילת הלולב. והגמרא מתרצת שלולב זה דאורייתא ולכן חייב להפסיק, ותפילה זה דרבנן ולכן לא מפסיק.
4. חולק גם לגבי מה שכתב שמניין התפילות או זמן התפילות מהתורה - כי ראינו בעל קרי לא מתפלל, אפילו מי שהיה כמה ימים בקריו. וגם מי שלא התפלל שחרית, ובמנחה נסתפק לו אם התפלל - לפי הרמב"ם זה כבר ספק דאורייתא, כי חובה אחת להתפלל בכל יום לדעתו. אבל לא ראינו שבמקרה כזה חייב - ולכן אנחנו רואים שאין חילוק בין החובה מהתורה לדעת הרמב"ם לתפילה כלשהי אחת בכל יום ולבין התפילה שלדעתו מדרבנן

ולכן מסכם הרמב"ן שכל עניין התפילה אינו חובה מהתורה, אלא הוא מממדות החסד של הבורא שהוא שומע את התפילות שלנו ועונה בכל קראינו אליו.

ממשיך הרמב"ן ודוחה את ראיות הרמב"ם:

1. מה שלמד מהפסוק "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" - זה חובה כללית שכל העבודות שלנו יהיו בכוונה רציוה שלימה לשמו באין הרהור רע. כמו במצווה "ואהבת את ה' אלוהיך" - מצווה כללית לאהוב את ה' וללכת בדרכיו.
2. מה שלמד מהספרי - הוא אסתמכא בעלמא, או שהוא רק לימוד לחיוב להתפלל לקב"ה בעת צרה. כמו "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וֲנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם" - שזה חיוב להתפלל בעת צרה.

דעות הראשונים

בדעת הרמב"ם

רי"ף, רס"ג, בה"ג

הכסף משנה (תפילה א' א') מתרץ שבאמת לדעת הרמב"ם החיוב העקרוני הוא לתפילה אחת בכל יום, ומתרץ את קושיות הרמב"ן:

1. מה שהקשה שבעל קרי לא מתפלל (ונראה שאפילו אם הוא לא התפלל כל היום) - מסביר הכס"מ שלדעת הרמב"ם הוא רק לא מתפלל תפילה זו בנוסח שתיקנו חכמים, אבל הוא כן אומר לעצמו תפילה קצרה פעם אחת ביום - כדי לצאת ידי החובה מהתורה, ובנוסף, אפשר להגיד שהחיוב מהתורה ולמרות זאת הוא לא מתפלל בכלל - כי לחכמים יש כוח לעקור חיוב מהתורה. ואפשר להגיד שזה המקרה בבעל קרי - שחכמים תקנו שלא יתפלל כלל.
2. מה שאמרנו שספק התפלל לא יחזור ויתפלל - מסביר שזה רק כשלא מסתפק על כל התפילות - אבל אם מסתפק אם התפלל היום בכלל - זה כבר יהיה ספק דאורייתא ויחזור ויתפלל.
3. ולגבי הקושיה מהגמרא בסוכה - שאמרנו שאם התחילו אין מספיקים לתפילה ולמדנו שתפילה זה דרבנן, מסביר שמדובר רק כשהתפלל תפילה אחת באותו היום, ולכן יצא ידי חובה מהתורה. או שיש לו שהות להתפלל תפילה אחרת או להגיד תפילה קצרה. ולכן ידי חובה מהתורה הוא יצא - ורק ידי חובה מדרבנן יש ספק - ובזה חכמים הקלו.
4. ועל זה שהגמרא לא כותבת במפורש שבמקרים מסויימים שיש לו ספק האם התפלל בכלל היום - מסביר שהגמרא לא הוצרכה להזכיר את זה, כי ברור שמתי שזה מגיע לספק דאורייתא - לא תעקר המצווה ממקומה.

בדעת הרמב"ן

רש"י, תוס', רמב"ן, רא"ה, רא"ש, רי"ד ועוד

פסיקת האחרונים

הטור והשו"ע פוסקים להלכה,

אנחנו נשארים באותה מחלוקת

הב"ח

נפקא מינא לחיוב נשים בתפילה

לסוגיה זו בהרחבה, ראו חיוב נשים בתפילת ערבית#להלכה וחיוב נשים בתפילה

כ

ראו גם

• חיוב נשים בתפילת ערבית

שיעורים, מאמרים וכתבי עת

• מחלוקת רמב"ם-רמב"ן על תפילה, דף מקורות באתר "ספריא"
• דין תפילה, שיעור מאת הרב חיים נבון
• תפילה, דאורייתא או דרבנן? בין הרמב"ם לרמב"ן, מאמר מאת הרב הרב דוד אסולין, באתר " אסיף"