9,838
עריכות
שורה 3: | שורה 3: | ||
== משנה וגמרא == | == משנה וגמרא == | ||
ה'''משנה''' (ברכות ו ז) אומרת שאדם שאוכל דבר מלוח ויחד עימו ואוכל פת, צריך לברך על המליח בלבד ופוטר בברכתו גם את הפת, מפני שהמליח עיקר והפת טפל, והכלל הוא שבעיקר וטפל מברך על העיקר ופוטר את הטפל. | ה'''משנה''' (ברכות ו ז) אומרת שאדם שאוכל דבר מלוח ויחד עימו ואוכל פת, צריך לברך על המליח בלבד ופוטר בברכתו גם את הפת, מפני שהמליח עיקר והפת טפל, והכלל הוא שבעיקר וטפל מברך על העיקר ופוטר את הטפל. | ||
<BR/> | <BR/>דין דומה מובא ב'''תוספתא''' (ברכות ד יג) שאם הביאו לפניו אורז ויין, מברך על האורז ופוטר את היין, צנון ונובלות, מברך על הצנון ופוטר את הנובלות. | ||
כתבו הראשונים שאף על גב ששנינו כבר שאם ברך על הפת פוטר את הפרפרת, מ"מ חידשה המשנה כאן שאפילו פת שהוא דבר חשוב, אם הוא טפל אין מברכים עליו. כן כתבו ה'''תוספות''' (ד"ה מברך) ו'''רבנו יונה''' (לב א) וכן כתבו ה'''טור''' (אורח חיים ריב) וה'''שלחן ערוך''' (ריב א) לדינא. | |||
ה'''גמרא''' (ברכות מד א) תמהה היאך ייתכן שיהיה במליח עיקר והפת טפלה, ומתרצת כגון האוכלים פירות גינוסר, שהם חשובים מן הפת. | ה'''גמרא''' (ברכות מד א) תמהה היאך ייתכן שיהיה במליח עיקר והפת טפלה, ומתרצת כגון האוכלים פירות גינוסר, שהם חשובים מן הפת. | ||
=== ביאור הראשונים === | === ביאור הראשונים === | ||
'''רש"י''' (ד"ה פירות) מסביר שפירות ים כנרת | '''רש"י''' (ד"ה פירות) מסביר בדברי הגמרא, שפירות ים כנרת חשובים הם מן הפת. כלומר, משמע ברש"י שהגדרת טפל ועיקר הוא על פי החשיבות, שאם יש דבר חשוב מן השני, עליו מברכים אפילו שהטפל הוא פת. וכן הסביר ה''''מאירי''' (מד א ד"ה אמר המאירי) בדעת רש"י, שהפירות נעשים עיקר הסעודה. גם ב'''פסקי הרי"ד''' (מד א ד"ה מתני') ביאר את הגמרא כדעת רש"י. | ||
לעומתו מסבירים ה'''תוספות''' (ד"ה באוכלי) שאוכלי פירות אלו היו אוכלים את הפירות שהיו מתוקים במיוחד, ולאחר מכן היו אוכלים מליח כדי להשיב את הלב מפני | לעומתו מסבירים ה'''תוספות''' (ד"ה באוכלי) שאוכלי פירות אלו היו אוכלים את הפירות שהיו מתוקים במיוחד, ולאחר מכן היו אוכלים מליח כדי להשיב את הלב מפני המתיקות. וכדי שלא יהיה מלוח מדי, היו אוכלים אחר כך פת כדי לעדן את המליחות. | ||
<BR/>ומעירים התוספות שבאמת ראוי היה לברך על הפירות עצמם ולפטור גם את המליח וגם את הפת, אלא שהמשנה מדברת בכגון שלא אכל את הפירות באותו מעמד ולכן לא פטרו ברכתם את המליח. או שכשאכל את הפירות לא היו שם עדיין המליח והפת, וממילא אין ברכת הפירות פוטרתן. כך פירש גם ה'''רמב"ם''' בפירוש המשניות, שהמליח נועד להסיר מתיקות הפירות, ולכן אין מטרה באכילת הפת אלא מפני שאינם יכולים לאכול המליח לבדו. וכן הסכימו לפרש '''רבנו עובדיה מברטנורא''' ו'''תוספות יום טוב'''. | |||
<BR/>ב'''תוספות הרא"ש''' (מד א ד"ה באוכלי) הביא כדברי התוספות, אבל הוסיף בסוף דבריו שדעת '''רבנו חננאל''' שזהו דווקא כשאת המליח אפשר לאכול בלא פת, ולכן הוי עיקר כשאוכלו עם הטפל. משמע שכאשר את העיקר אי אפשר לאוכלו בלא הטפל, יש לברך גם על הטפל. ולכאורה זהו היפך דברי הרמב"ם בפירוש המשנה. | <BR/>ב'''תוספות הרא"ש''' (מד א ד"ה באוכלי) הביא כדברי התוספות, אבל הוסיף בסוף דבריו שדעת '''רבנו חננאל''' שזהו דווקא כשאת המליח אפשר לאכול בלא פת, ולכן הוי עיקר כשאוכלו עם הטפל. משמע שכאשר את העיקר אי אפשר לאוכלו בלא הטפל, יש לברך גם על הטפל. ולכאורה זהו היפך דברי הרמב"ם בפירוש המשנה. | ||