הבדלים בין גרסאות בדף "ברכה על תבשיל שיש בו מין דגן"

ה'''רשב"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32296&st=&pgnum=51&hilite= (לז א ד"ה תיובתא)] הסכים לדברי הרי"ף שהלכה כרב ושמואל לגבי תבשיל שיש בו מחמשת המינים, והוכיח זאת מהגמרא להלן בדברי רבא לגבי 'ריהטא' שמברכים עליו מזונות, אפילו שהקמח אינו הרוב, מכח מימרא דרב ושמואל.  בהמשך [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32296&st=&pgnum=51&hilite= (ד"ה דובשא)] כתב הרשב"א, שאפילו במיעוט סולת ורוב דבש, כיון שהסולת בא להכשירו, מברכים עליו, ורק אם בא לדיבוק, מאבד הוא את ברכתו.

<BR/>ה'''מאירי''' (לז א ד"ה כל תבשיל מאלו) כתב גם כן כדברי הרי"ף ושאר ראשונים, והדגיש, הואיל ויש בו מחמשת המינים ועיקר התבשיל קרוי על שם אותו מין, אע"פ שרובו ממינים אחרים, הולכים אחר אותו מין. אך אם עושים תבשיל שעיקרו מדברים אחרים, ונותנים בו קמח כדי למתק את הטעם או לעבות התבשיל, אין הקמח עיקר ואין הולכים אחריו.

ה'''רמב"ם''' (ברכות ג ד) פסק גם הוא כשאר הראשונים, שקמח מחמשת המינים שבשלו בקדרה, בין לבדו בין בערובת עם דברים אחרים, וכן כל תבשיל שעירב בו קמח מחמשת המינים, מברך עליו בורא מיני מזונות. ובהמשך דבריו (ה-ו) מסייג הרמב"ם ואומר שזהו דווקא כאשור הא עיקר, אך אם הוא טפל, כגון שהמין מחמשת המינים אינו בא אלא לדבק, או ליתן ריח או צבע, אינו מברך עליו מזונות. רק כאשר הוא בא ליתן טעם בתערובת מברך מזונות. וסיים הרמב"ם, שמטעם זה תערובת של דבש שמבשלים אותה ונותנים בה חלב חיטה כדי לדבק, אין ברכתו מזונות מפני שהדבש הוא עיקר.

== טיוטה ==

== באיזו מציאות הדגן עיקר ומה הסברא? ==