9,908
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ שעבר עליו הפסח"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 22: | שורה 22: | ||
== ירושלמי == | == ירושלמי == | ||
ב'''ירושלמי''' (פסחים ב ב) מובא שחמץ של נכרי מותר אף באכילה לאחר הפסח, ומה שאמרה המשנה 'בהנאה' זהו מפני איסור אכילת [[פת נכרי]] של כל השנה, ולא מפני החמץ שבו, וזהו באמת במקום שנהגו בו איסור, אבל במקום שלא נהגו לאסור פת נכרי, הוא הדין כאן שמותר אף באכילה. הובאו דברים אלו ב'''רא"ש''' (ב ד). | ב'''ירושלמי''' (פסחים ב ב) מובא שחמץ של נכרי מותר אף באכילה לאחר הפסח, ומה שאמרה המשנה 'בהנאה' זהו מפני איסור אכילת [[פת נכרי]] של כל השנה, ולא מפני החמץ שבו, וזהו באמת במקום שנהגו בו איסור, אבל במקום שלא נהגו לאסור פת נכרי, הוא הדין כאן שמותר אף באכילה. הובאו דברים אלו ב'''רא"ש''' (ב ד). | ||
עוד מובא שם ב'''ירושלמי''' (פסחים ב ב) מחלוקת בין ר' יוחנן לריש לקיש, לגבי אדם שהפקיר את חמצו בי"ג בניסן. לדעת ר' יוחנן אסור הוא להינות ממנו לאחר הפסח, ואילו לדעת ריש לקיש מותר.<BR/> | |||
ומובא שם באמוראים שני ביאורים למחלוקת זו. לפי ביאור אחד (על פי ה'''פני משה''' שם), המחלוקת ביניהם היא האם הפקר חל קודם שיגיע ליד זוכה, כלומר לדעת ר' יוחנן אע"פ שאדם הפקיר נכסיו, אין ההפקר חל עד שיבוא אחר ויזכה בהם, ולכן כאן כיון שלא זכה אחר בחמץ, אלא בא הוא אחר הפסח ורוצה להינות ממנו, הרי שלא חל ההפקר כלל ואסור. לעומת זאת לדעת ר"ל ההפקר חל בעצם אמירתו ולכן יכול הוא לזכות בו לאחר הפסח. | |||
<BR/>לפי ביאור אחר בסוגיה שם, המחלוקת בין ר' יוחנן לר"ל היא בהערמה, שלדעת ר' יוחנן חיישינן להערמה שהוא מפקיר חמצו כדי לזכות בו לאחר הפסח, ואילו לפי ר"ל אין אנו חוששים לזה. ומבואר שם בירושלמי שיש נפקא מינה בין הטעמים, במקרה של חמץ שנפלה עליו מפולת ואחר כך הפקירו, שהטעם של הערמה אינו שייך כאן ולכן בזה גם ר' יוחנן יודה, אך לפי הטעם שאין כאן הפקר כל עוד אין זכייה, אז גם בפולת אסור לפי ר' יוחנן. | |||
<BR/>ומסיים הירושלמי שגר שמת והשאיר חמץ מופקר, לכו"ע מותר לפי שהערמה אין כאן, ואף זכייה אין כאן. | |||
== פסיקת הראשונים == | == פסיקת הראשונים == | ||