169
עריכות
(←טעמים לאיסור זה:: העברה לדף הסוגיה) |
תגית: ביטול |
||
שורה 12: | שורה 12: | ||
ב. כשלא הותרה האמירה המפורשת, אסור ליהנות ממלאכת הגוי שעשה לצורך ישראל, בין אם ישראל רמז לו [בדרך סיפור דברים, כמו"ש להלן] בין אם הגוי עשה מעצמו לצורך הישראל, אלא ע"פ גדרי הנאה ממלאכת גוי שעשה לצורך ישראל המובאים בסי' שכה. | ב. כשלא הותרה האמירה המפורשת, אסור ליהנות ממלאכת הגוי שעשה לצורך ישראל, בין אם ישראל רמז לו [בדרך סיפור דברים, כמו"ש להלן] בין אם הגוי עשה מעצמו לצורך הישראל, אלא ע"פ גדרי הנאה ממלאכת גוי שעשה לצורך ישראל המובאים בסי' שכה. | ||
== טעמים לאיסור זה: == | |||
'''רש"י''' (שבת קכא. ד"ה 'כבה הוא דלא אמרינן ליה') שעושהו שלוחו ממש. וכן בקנג. (ד"ה 'מאי טעמא שרי ליה למיתב לנכרי'). והרי הוא שלוחו לישאנו בשבת . | |||
'''רש"י''' (ע"ז טו. ד"ה 'כיוון דזבנה קנייה'): ..אבל על השבת לא נצטוו בני נח ומה שאסור לישראל לומר לעובד כוכבים עשה לי כך זהו משום ממצוא חפצך ודבר דבר (ישעיהו נח) דבור אסור.<br /> | |||
'''רמב"ם''' (פ"ו ה"א): ודבר זה אסור מדברי סופרים כדי שלא תהיה שבת קלה בעיניהן ויבואו לעשות בעצמן. | |||
<br /> | |||
נ"מ מביא''' האבני נזר''' (אור"ח מג ו) אם אומר בע"ש לעשות בשבת או בשבת לעשות במוצ"ש.<br /> | |||
אומנם הגיוני שרש"י לא סותר את עצמו וכל הטעמים נכונים ויש כמה סיבות לאסור בכל המקרים של אמירה, וכך גם פסק בשו"ע (שז ב) לאסור בשני האופציות. | |||
== פסיקת דין זה במשנה: == | == פסיקת דין זה במשנה: == |
עריכות