הבדלים בין גרסאות בדף "שבועת החנווני על פנקסו"

המשנה בשבועות (מד ע"ב) מונה רשימת מקרים שבהם יש דין דרבנן של  ישבע וייטול. אחת השבועות מסוג זה היא שבועת החנווני על פנקסו:  כל הנשבעים שבתורה נשבעים ולא משלמים ואלו נשבעים ונוטלים...  החנווני כיצד? לא שיאמר לו כתוב על פנקסי שאתה חייב לי מאתיים על פנקסו  זוז אלא אמר לו תן לבני סאתיים חטין; תן לפועליי בסלע מעות; הוא אומר נתתי והן אומרים לא נטלנו. הוא נשבע ונוטל והן נשבעין ונוטלים.  המקרה: בעל הבית התחייב לפועלים שכר על עבודה שהם עשו לו .כדי לפרוע את שכרם הוא ביקש מהחנווני שייתן להם בהקפה מזון בשווי סלע מעות והוא ישלם אח"כ לחנווני. על מה שקרה מכאן והלאה, חלוקות הדעות. החנווני טוען שהוא נתן לפועלים ואילו הפועלים טוענים שהם לא קיבלו כלום מהחנווני. א"כ החנווני תובע מבעל הבית תשלום על הסחורה שנתן והפועלים תובעים את בעל הבית שייתן להם שכרם. בעל הבית מצידו טוען ברי שאיני חייב לשניכם גם יחד. תקנת חכמים היתה אם כן שבעל הבית ישלם פעמיים ובתנאי שהחנווני והפועלים יישבעו.

המשנה מביאה את דעת בן ננס החולקת על דעת חכמים: "כיצד אלו ואלו באין לידי שבועת שווא?"  לדעת בן ננס אין לקבל את עמדת חכמים מכיוון שכל אחת מהשבועות  שישבעו  הצדדים סותרת את חבירתה שהרי אם החנווני נתן לפועלים לא יכול להיות שהפועלים לא קיבלו, וכן להיפך אם הפועלים קיבלו לא יתכן שהחנווני לא נתן, ואין ז ה נכון מצד בית הדין להשביע את שני בעלי הדין שבועות סותרות. אלא שנחלקו הראשונים מהי הצעתו של בן ננס:  לדעת רש"י הבעייתיות של השבועה הביאה את בן ננס לוותר על הצורך בשתי השבועות ושניהם ייטלו בלי שבועה וכך יש לגרוס במשנה:  הוא נוטל שלא בשבועה והם נוטלים שלא בשבועה  לדעת בעל המאור (וכן כתב גם הר"ן בחידושיו) על מנת למנוע את הסתירה בין השבועות די לוותר על אחת מהן ולכן הוא גורס במשנה כך:  הוא נוטל בשבועה והם נוטלים שלא בשבועה  נשים לב כי על מנת שלא תיווצר סתירה בין השבועות ניתן היה לוותר  על כל אחת מהשבועות אולם בעל המאור סבר כי השבועה שניתן לוותר עליה היא שבועת הפועלים, הואיל ומראש הייתה פחות נצרכת מכיוון שהיחסים בין בעל הבית לפועלים ברורים: הוא מחויב לשלם להם וקיים ספק האם פרע להם את חובו. דומה הדבר למקרה הבא (בבא קמא פ"י מ"ז:)  האומר לחבירו  הלויתני, גזלתיך, הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא    . 1 החזרתי לך  - חייב לשם היחסים בין בעל הבית לחנווני הם שונים, שכן לא ברור האם הוא בכלל  2 התחייב בתשלום לחנווני. לכן הדין מדאוריתא הוא שהחנווני לא ייטול והעובדה שהוא נוטל היא תקנה שהשבועה היא חלק מהותי ממנה ולפיכך השבועה היא הכרחית על מנת לבצע אותה.   

                                                             ן זה. ור"י אבן פלאט שנביא לקמן הסבירו מטעם אין ספק 1 הראשונים נחלקו בהסבר די מוציא מידי וודאי, ספק שפרעו ודאי שעבד לו עבודה .  ישבע היסת שלא יודע וייפטר כמו לא יודע אם הלוויתני. 2 ובעל הבית