9,838
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "כלים הניטלים ושאינם ניטלים בשבת"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 46: | שורה 46: | ||
===סוגיה שלישית=== | ===סוגיה שלישית=== | ||
בהמשך אותה '''משנה''' (יז ד) מובא בסתם שכל הכלים ניטלים לצורך ושלא לצורך, ולדעת ר' נחמיה אין ניטלים אלא לצורך. וב'''גמרא''' (קכד א) פליגי האמוראים בהבנת מחלוקתם. | בהמשך אותה '''משנה''' (יז ד) מובא בסתם שכל הכלים ניטלים לצורך ושלא לצורך, ולדעת ר' נחמיה אין ניטלים אלא לצורך. וב'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=124&format=pdf (קכד א)] פליגי האמוראים בהבנת מחלוקתם. | ||
<BR/>רבה (ויש גורסים אביי) מסביר שת"ק מתיר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר לצורך גופו ומקומו, וכלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו בלבד, ובא ר' נחמיה ואומר שגם | <BR/>רבה (ויש גורסים אביי) מסביר שת"ק מתיר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר לצורך גופו ומקומו, וכלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו בלבד, ובא ר' נחמיה ואומר שגם כלי שמלאכתו להיתר מותר רק לצורך גופו. לעומת זאת רבא סובר שת"ק מתיר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר לצורך גופו ומקומו, וכן מתיר הוא מחמה לצל כלומר לצורך הכלי עצמו ולא בשביל שימוש בו, ואילו כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטל לצורך גופו ומקומו בלבד אך לא מחמה לצל, ואילו ר' נחמיה סובר שגם בכלי שמלאכתו להיתר מותר רק לצורך גופו ומקומו. | ||
<BR/>עולה מזה לכאורה שבין לרבא ובין לרבה דעת ר' נחמיה היא שאין לחלק כלל בין כלי שמלאכתו לאיסור לבין כלי שמלאכתו להיתר, אלא שלרבה מותר בהם רק לצורך גופן ולא לצורך מקומן, ואילו לרבא מותר בהם בין לצורך גופן בין לצורך מקומן. | |||
===בירור דעת ר' נחמיה=== | ===בירור דעת ר' נחמיה=== | ||
====שיטת רש"י וסייעתו==== | |||
אמנם ברש"י [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=124&format=pdf (קכד א ד"ה א"ל)] מבואר להדיא שבין לרבה ובין לרבא אליבא דר' נחמיה דווקא מלאכתו להיתר שרי, אבל מלאכתו לאיסור אסור בכל גווני. ומה שהביא את רש"י לפרש כן היא ה'''ברייתא''' לקמן [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=146&format=pdf (קמו א)] המובאת ב'''תוספתא''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47526&st=&pgnum=98 (טו א)] שם אומר ר' נחמיה שאפילו טלית ותרווד אינם ניטלים אלא לצורך תשמישן המיוחד להן, וא"כ כלים שמלאכתן לאיסור אינם ניטלים כלל, שהרי תשמישן המיוחד להם הוא מלאכת איסור. נמצא שלשיטת רש"י 'צורך גופו' אליבא דר' נחמיה לא דמי ל'צורך גופו' אליבא דרבנן, שלר' נחמיה דווקא לצורך תשמישן המיוחד חשיב צורך גופו. אמנם לרבא מותר אף לצורך מקומו כיון שהוא מחשיבו כצורך גופו. | |||
והקשה ר"ת על דבריו (לו א ד"ה הא ר' נחמיה) מהגמרא לקמן (קמו א) שם מבואר שר' נחמיה מתיר לטלטל סכין לצורך שבירת חבית על מנת לאכול דבלה. ובספר הישר (תשובות ב) תירץ שלרש"י צריך לומר ששובר את החבית במקצוע של דבילה שמותר לו ליטלה לצורך חיתוך הדרוסות, ואף שרש"י עצמו פירש שם (ד"ה אלא בדרוסות) שחותכה בסייף, כתב ר"ת שאגב חורפיה לא עיין בה. וכן כתב בשמו הרשב"א בחידושיו (קכד א ד"ה ואתא). | והקשה ר"ת על דבריו [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=36&format=pdf (לו א ד"ה הא ר' נחמיה)] מהגמרא לקמן [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=146&format=pdf (קמו א)] שם מבואר שר' נחמיה מתיר לטלטל סכין לצורך שבירת חבית על מנת לאכול דבלה. ובספר הישר (תשובות ב) תירץ שלרש"י צריך לומר ששובר את החבית במקצוע של דבילה שמותר לו ליטלה לצורך חיתוך הדרוסות, ואף שרש"י עצמו פירש שם (ד"ה אלא בדרוסות) שחותכה בסייף, כתב ר"ת שאגב חורפיה לא עיין בה. וכן כתב בשמו הרשב"א בחידושיו (קכד א ד"ה ואתא). | ||
====שיטת רבנו תם ובעל המאור==== | |||
כן היא דעת '''רבנו תם''' (שבת לו א ד"ה הא ר' נחמיה, ספר הישר תשובות ב) וכן כתב להדיא '''בעל המאור''', ומש"כ בברייתא שאינם ניטלים אלא לתשמישן הוא לאפוקי מחמה לצל או לצורך מקומן, וכמו כן למיעוטי תשמישין רחוקים שאינם מצויים כגון שופר לגמע בו מים וכד' (וצ"ע אם רבנן מודו ליה בזה. ובעה"מ כתב שהוא כמחמה לצל, ולפי"ז לאביי אסור ולרבא עכ"פ במלאכתו לאיסור אסור כיון שהוא תשמיש רחוק). | |||
אמנם ר"ת עצמו פירש כבעה"מ שר' נחמיה לא מחלק בין כלי שמלאכתו לאיסור לכלי שמלאכתו להיתר, ודייק כן מדברי רבה ורבא שבאו לבאר את המשנה והוצרכו לומר דין גם בכלי שמלאכתו לאיסור, ואינו מובן, שהרי המשנה חילקה רק בלצורך גופו ושלא לצורך גופו, ואילו כלי שמלא"ס מאן דכר שמיה. אלא ע"כ משום ר' נחמיה נקט לה, שאמר שאפילו מלאכתו להיתר לא הותר אלא לצורך, ומשמע הא כלי שמלאכתו לאיסור מודה שמותר לצורך גופו ומקומו. | אמנם ר"ת עצמו פירש כבעה"מ שר' נחמיה לא מחלק בין כלי שמלאכתו לאיסור לכלי שמלאכתו להיתר, ודייק כן מדברי רבה ורבא שבאו לבאר את המשנה והוצרכו לומר דין גם בכלי שמלאכתו לאיסור, ואינו מובן, שהרי המשנה חילקה רק בלצורך גופו ושלא לצורך גופו, ואילו כלי שמלא"ס מאן דכר שמיה. אלא ע"כ משום ר' נחמיה נקט לה, שאמר שאפילו מלאכתו להיתר לא הותר אלא לצורך, ומשמע הא כלי שמלאכתו לאיסור מודה שמותר לצורך גופו ומקומו. | ||