111
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חדש"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
Avishaiaha1 (שיחה | תרומות) |
Avishaiaha1 (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
מצינו ב'''ירושלמי''' (חלה א ג) לימוד נוסף מהפסוק "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו", שרק במקום שחייבים על קלי משום חדש חייבים על לחם שנעשה ממנו משום חדש. הסביר ה'''פני משה''' (ד"ה ד"ה מהו שחייבין על לחם שלו) שאין חיוב חלה בתבואה שלא הביאה שליש, כי היא נקראת שחת ולא תבואה, אולם ה'''גר"א''' (בביאורו לירושלמי ד"ה את שחייבין על קלי שלו) כתב שגם בתבואה שלא הביאה שליש יש איסור חדש, כמו שיש בה חיוב לחלה, וכך פסק גם ה'''פת"ש''' (ב) בשם '''בית אפרים'''. | מצינו ב'''ירושלמי''' (חלה א ג) לימוד נוסף מהפסוק "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו", שרק במקום שחייבים על קלי משום חדש חייבים על לחם שנעשה ממנו משום חדש. הסביר ה'''פני משה''' (ד"ה ד"ה מהו שחייבין על לחם שלו) שאין חיוב חלה בתבואה שלא הביאה שליש, כי היא נקראת שחת ולא תבואה, אולם ה'''גר"א''' (בביאורו לירושלמי ד"ה את שחייבין על קלי שלו) כתב שגם בתבואה שלא הביאה שליש יש איסור חדש, כמו שיש בה חיוב לחלה, וכך פסק גם ה'''פת"ש''' (ב) בשם '''בית אפרים'''. | ||
כתב ה'''ערוה"ש''' (א) שאם אוכל מלחם וקלי וכרמל, עובר על ג' לאוים ולוקה על כל אחד ואחד (ע"פ הגמרא | כתב ה'''ערוה"ש''' (א) שאם אוכל מלחם וקלי וכרמל, עובר על ג' לאוים ולוקה על כל אחד ואחד (ע"פ הגמרא ב[http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=35&daf=5&format=pdf כריתות ה א]), כי אחד מהם מיותר, ונכתב כדי לחלק. נחלקו בדעתו ה'''רדב"ז''' (מאכלות אסורות י ג ד"ה האוכל) שסובר שצריך התראה על כל לאו בפני עצמו, וה'''מהר"י פרלא''' (בביאורו לרס"ג לאוין קסד) שסובר שאפילו בהתראה אחת לוקה על שלושתם, כי התרבה ממקרא מיוחד. | ||
כתב ב'''שו"ת אחיעזר''' (ב יו"ד לט ב) שאם עשה פת מתבואה, הוא חייב עליה רק משום הלחם ולא משום קלי וכרמל, כי אם לא היה צריך ללקות על הלחם משום ג' שמות (לחם, קלי וכרמל), אולם ב'''שו"ת הר צבי''' (יו"ד רלט) חלק עליו וכתב שגם אם עשה פת מן התבואה החדשה, לא פקע ממנה איסור קלי וכרמל, שלא ניתן לומר שהאיסור הראשון הלך לו ונשאר רק האחרון. | כתב ב'''שו"ת אחיעזר''' (ב יו"ד לט ב) שאם עשה פת מתבואה, הוא חייב עליה רק משום הלחם ולא משום קלי וכרמל, כי אם לא היה צריך ללקות על הלחם משום ג' שמות (לחם, קלי וכרמל), אולם ב'''שו"ת הר צבי''' (יו"ד רלט) חלק עליו וכתב שגם אם עשה פת מן התבואה החדשה, לא פקע ממנה איסור קלי וכרמל, שלא ניתן לומר שהאיסור הראשון הלך לו ונשאר רק האחרון. | ||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
=זמן האיסור= | =זמן האיסור= | ||
ב'''גמרא''' (מנחות סח א - ב) מובאת מחלוקת בין רב ושמואל שסוברים שבזמן שבית המקדש היה קיים היה מותר לאכול מהתבואה החדשה רק לאחר הקרבת העומר ובזמן שאין בית מקדש מותר כבר מהץ החמה של יום ט"ז בניסן, לבין רבי יוחנן וריש לקיש שגם בזמן בית המקדש מותר לאכול חדש כבר בזמן הנץ החמה, ורבן יוחנן בן זכאי שתיקן שיום הנף כולו אסור (כלומר לאסור את יום ט"ז בניסן כולו) סבר כרבי יהודה שמהתורה החדש אסור עד ליום ט"ז בניסן, וסבר שהכוונה היא לעד ועד בכלל. | ב'''גמרא''' ([http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=68&format=pdf מנחות סח א - ב]) מובאת מחלוקת בין רב ושמואל שסוברים שבזמן שבית המקדש היה קיים היה מותר לאכול מהתבואה החדשה רק לאחר הקרבת העומר ובזמן שאין בית מקדש מותר כבר מהץ החמה של יום ט"ז בניסן, לבין רבי יוחנן וריש לקיש שגם בזמן בית המקדש מותר לאכול חדש כבר בזמן הנץ החמה, ורבן יוחנן בן זכאי שתיקן שיום הנף כולו אסור (כלומר לאסור את יום ט"ז בניסן כולו) סבר כרבי יהודה שמהתורה החדש אסור עד ליום ט"ז בניסן, וסבר שהכוונה היא לעד ועד בכלל. | ||
ממשיכה הגמרא וכותבת שרב פפא ורב הונא אכלו חדש בליל י"ז בניסן כי סברו שהאיסור מדרבנן ולא חוששים לספק יום, והחכמים של בית רב אשי אכלו ביום י"ז בניסן שגם אם הוא ט"ז (משום ספק יום) הרי התיר הנץ החמה, ורבינא הביא דיעה שגם כל יום י"ז לא אוכלים חדש. | ממשיכה הגמרא וכותבת שרב פפא ורב הונא אכלו חדש בליל י"ז בניסן כי סברו שהאיסור מדרבנן ולא חוששים לספק יום, והחכמים של בית רב אשי אכלו ביום י"ז בניסן שגם אם הוא ט"ז (משום ספק יום) הרי התיר הנץ החמה, ורבינא הביא דיעה שגם כל יום י"ז לא אוכלים חדש. | ||
| שורה 36: | שורה 36: | ||
=חדש בחו"ל= | =חדש בחו"ל= | ||
ה'''משנה''' (ערלה ג ט) כותבת שהחדש אסור מהתורה בכל מקום, וב'''גמרא''' (קידושין לו ב - לז א) מובאת מחלוקת בין תנא קמא לבין ר' אליעזר האם החדש נוהג גם בחו"ל או לא. והגמרא דנה בדבריהם לראות מי המקל ומי המחמיר, ולמסקנה היא כותבת שר' אליעזר הוא המחמיר. וב'''גמרא''' נוספת (מנחות פד א) מצינו את דעתו של ר' יוסי בר רבי יהודה שגם הוא סובר שהחדש אסור מהתורה בכל מקום וגם בחו"ל (ולכן לדעתו, ניתן להביא את קרבן העומר גם מתבואה שגדלה בחו"ל). | ה'''משנה''' (ערלה ג ט) כותבת שהחדש אסור מהתורה בכל מקום, וב'''גמרא''' ([http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=20&daf=36b&format=pdf קידושין לו ב - לז א]) מובאת מחלוקת בין תנא קמא לבין ר' אליעזר האם החדש נוהג גם בחו"ל או לא. והגמרא דנה בדבריהם לראות מי המקל ומי המחמיר, ולמסקנה היא כותבת שר' אליעזר הוא המחמיר. וב'''גמרא''' נוספת ([http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=84&format=pdf מנחות פד א]) מצינו את דעתו של ר' יוסי בר רבי יהודה שגם הוא סובר שהחדש אסור מהתורה בכל מקום וגם בחו"ל (ולכן לדעתו, ניתן להביא את קרבן העומר גם מתבואה שגדלה בחו"ל). | ||
כתבו ה'''רי"ף''' (קידושין טו א מדפי הרי"ף), ה'''רמב"ם''' (מאכלות אסורות י ב), ה'''רא"ש''' (שו"ת הרא"ש ב א), ה'''סמ"ג''' (לאוין קמו) וה'''אבי עזרי''' (פסחים תקכז) שההלכה כרבי אליעזר, ולכן חדש אסור מן התורה גם בחו"ל, וכך פסק גם ה'''שו"ע''' (ב). <BR/> | כתבו ה'''רי"ף''' (קידושין טו א מדפי הרי"ף), ה'''רמב"ם''' (מאכלות אסורות י ב), ה'''רא"ש''' (שו"ת הרא"ש ב א), ה'''סמ"ג''' (לאוין קמו) וה'''אבי עזרי''' (פסחים תקכז) שההלכה כרבי אליעזר, ולכן חדש אסור מן התורה גם בחו"ל, וכך פסק גם ה'''שו"ע''' (ב). <BR/> | ||
| שורה 51: | שורה 51: | ||
=חדש גוי בארץ ישראל= | =חדש גוי בארץ ישראל= | ||
ה'''גמרא''' (קידושין לז ב - לח א) דנה לגבי הצורך של עם ישראל באכילת התבואה החדשה בזמן כניסתם לארץ. למ"ד שחיוב החדש הוא בכל מקום שיושבים - הרי שהם היו צריכים להקריב קודם את העומר ורק לאחר מכן לאכול, אבל למ"ד שהחיוב הוא רק לאחר ירושה וישיבה צריך לומר שהם היו יכולים לאכול מהתבואה שהייתה בארץ אצל הגויים, אבל הם לא אכלו בגלל שלא היה להם צורך בכך כי היה להם את המן עד לט"ז בניסן. וב'''גמרא''' (ראש השנה יג א) מצינו בסתמא דגמרא שהם הקריבו את העומר כדי שיוכלו לאכול אחרי כן מהתבואה החדשה, והגמרא דנה מאיפה היה להם תבואה שהיא לא של גוי. ולמסקנה אומרים שהם לקחו ממה שבכלל לא התחיל להתבשל ביד הגוי והייתה להם ברכה והתבואה גדלה במהירות (שכתוב "ארץ צבי" - שכמו שהוא קל מכל החיות, כך הארץ ממהרת לבשל את פירותיה מכל הארצות). | ה'''גמרא''' ([http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=20&daf=37b&format=pdf קידושין לז ב - לח א]) דנה לגבי הצורך של עם ישראל באכילת התבואה החדשה בזמן כניסתם לארץ. למ"ד שחיוב החדש הוא בכל מקום שיושבים - הרי שהם היו צריכים להקריב קודם את העומר ורק לאחר מכן לאכול, אבל למ"ד שהחיוב הוא רק לאחר ירושה וישיבה צריך לומר שהם היו יכולים לאכול מהתבואה שהייתה בארץ אצל הגויים, אבל הם לא אכלו בגלל שלא היה להם צורך בכך כי היה להם את המן עד לט"ז בניסן. וב'''גמרא''' ([http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=9&daf=13&format=pdf ראש השנה יג א]) מצינו בסתמא דגמרא שהם הקריבו את העומר כדי שיוכלו לאכול אחרי כן מהתבואה החדשה, והגמרא דנה מאיפה היה להם תבואה שהיא לא של גוי. ולמסקנה אומרים שהם לקחו ממה שבכלל לא התחיל להתבשל ביד הגוי והייתה להם ברכה והתבואה גדלה במהירות (שכתוב "ארץ צבי" - שכמו שהוא קל מכל החיות, כך הארץ ממהרת לבשל את פירותיה מכל הארצות). | ||
כתבו ה'''תוספות''' (קידושין לז א דיבור ראשון), ה'''מרדכי''' (תקא) וה'''סמ"ג''' (לאוין קמו) שחדש של גוי בארץ ישראל אסור מהתורה לפני הקרבת העומר, וכך פסק גם ה'''שו"ע''' (ב) כדבריהם. | כתבו ה'''תוספות''' (קידושין לז א דיבור ראשון), ה'''מרדכי''' (תקא) וה'''סמ"ג''' (לאוין קמו) שחדש של גוי בארץ ישראל אסור מהתורה לפני הקרבת העומר, וכך פסק גם ה'''שו"ע''' (ב) כדבריהם. | ||
| שורה 63: | שורה 63: | ||
ב'''משנה''' (חלה א א) כתוב לגבי חמשת המינים הללו, שאם השרישו עד לעומר - הוא מתיר אותם, אבל אם הם לא השרישו - הרי שצריך לחכות עד לעומר הבא. | ב'''משנה''' (חלה א א) כתוב לגבי חמשת המינים הללו, שאם השרישו עד לעומר - הוא מתיר אותם, אבל אם הם לא השרישו - הרי שצריך לחכות עד לעומר הבא. | ||
כתב ב'''תרומת הדשן''' (קצא) שההשרשה, היינו ג' ימים קודם לעומר (כפי שמוכח ב'''גמרא''' (פסחים נה א)). וכתב עליו '''נקה"כ''' (ד"ה כדמוכח) שמהגמרא שם לא מוכח, כי זו רק דעת ר' יהודה, אבל ר' יוסי ור"ש חלקו עליו ואמרו שהקליטה היא שתי שבתות, וכך נפסק להלכה בהלכות ערלה (יו"ד רצד ד), אולם ב'''ערוה"ש''' (ח - ט) כתב שניתן לומר שגם במה שאמרו בגמרא שלוקח לקליטה של זרעים יותר מג' ימים, זה רק בדרך של ק"ו מאילנות לזרעים, ולא שממש סוברים שלוקח יותר מג' ימים, וכך מוכח גם ב'''ירושלמי''' (כלאים ב ב) שלזרעים צריך רק ג' ימים להשרשה. ועוד שבתוך ל' יום כבר הזרעים נעשים שחת (ורואים זאת בחוש). וב'''שו"ת מנחת יצחק''' (ו מג) פסק שבשעת הדחק במקום לח עם גשמים מרובים, ניתן לסמוך על הירושלמי הנ"ל שהזרעים נקלטים מהר יותר. | כתב ב'''תרומת הדשן''' (קצא) שההשרשה, היינו ג' ימים קודם לעומר (כפי שמוכח ב'''גמרא''' ([http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=55&format=pdf פסחים נה א])). וכתב עליו '''נקה"כ''' (ד"ה כדמוכח) שמהגמרא שם לא מוכח, כי זו רק דעת ר' יהודה, אבל ר' יוסי ור"ש חלקו עליו ואמרו שהקליטה היא שתי שבתות, וכך נפסק להלכה בהלכות ערלה (יו"ד רצד ד), אולם ב'''ערוה"ש''' (ח - ט) כתב שניתן לומר שגם במה שאמרו בגמרא שלוקח לקליטה של זרעים יותר מג' ימים, זה רק בדרך של ק"ו מאילנות לזרעים, ולא שממש סוברים שלוקח יותר מג' ימים, וכך מוכח גם ב'''ירושלמי''' (כלאים ב ב) שלזרעים צריך רק ג' ימים להשרשה. ועוד שבתוך ל' יום כבר הזרעים נעשים שחת (ורואים זאת בחוש). וב'''שו"ת מנחת יצחק''' (ו מג) פסק שבשעת הדחק במקום לח עם גשמים מרובים, ניתן לסמוך על הירושלמי הנ"ל שהזרעים נקלטים מהר יותר. | ||
ופסק ה'''שו"ע''' בסתמא שתבואה שלא השרישה קודם לט"ז בניסן היא אסורה עד שיבא העומר הבא, ולא ירד לחלק בזמני ההשרשה. | ופסק ה'''שו"ע''' בסתמא שתבואה שלא השרישה קודם לט"ז בניסן היא אסורה עד שיבא העומר הבא, ולא ירד לחלק בזמני ההשרשה. | ||