הבדלים בין גרסאות בדף "חדש"

ה'''משנה''' (חלה א א) כותבת שישנם חמישה מינים שעליהם חייבים בחלה: חיטה, שעורה, שיבולת שועל, שיפון וכוסמת. וב'''תורת כהנים''' (אמור י) מובא מקור לאיסור מהפסוק של "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו", שמהמילה "לחם" נלמדו החיטים ויצאו הקטניות, ומהמילים "וקלי וכרמל" נלמדו שאר מיני דגן. אבל ב'''גמרא''' ([http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=35&format=pdf פסחים לה א]) מצינו את דעתו של ר' יוחנן (לעניין אכילת חמץ) שסובר שגם אורז מוגדר כמין דגן.

כתב ה'''ערוה"ש''' (א) שאם אוכל מלחם וקלי וכרמל, עובר על ג' לאוים ולוקה על כל אחד ואחד (ע"פ הגמרא ב[http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=35&daf=5&format=pdf כריתות ה א]), כי אחד מהם מיותר, ונכתב כדי לחלק. נחלקו בדעתו ה'''רדב"ז''' (מאכלות אסורות י ג ד"ה האוכל) שסובר שצריך התראה על כל לאו בפני עצמו, וה'''מהר"י פרלא''' (בביאורו לרס"ג לאוין קסד) שסובר שאפילו בהתראה אחת לוקה על שלושתם, כי התרבה ממקרא מיוחד.

ממשיכה הגמרא וכותבת שרב פפא ורב הונא אכלו חדש בליל י"ז בניסן כי סברו שהאיסור מדרבנן ולא חוששים לספק יום, והחכמים של בית רב אשי אכלו ביום י"ז בניסן שגם אם הוא ט"ז (משום ספק יום) הרי התיר הנץ החמה, ורבינא הביא דיעה שגם כל יום י"ז לא אוכלים חדש.

ב'''שו"ת שאגת אריה''' (דיני חדש ז) כתב שגם הפוסקים כר' יהודה זה רק לחומרא, ולכן אם תבואה השרישה לאחר שהאיר המזרח של יום ט"ז - היא אסורה עד לעומר הבא, אולם ב'''שו"ת נוב"י''' (תנינא או"ח פד) כתב שר' יהודה סובר שצריך את כל עצם היום כדי להתיר, ולכן אם התבואה לא השרישה לפני עצם היום - היא אסורה

ה'''משנה''' (ערלה ג ט) כותבת שהחדש אסור מהתורה בכל מקום, וב'''גמרא''' ([http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=20&daf=36b&format=pdf קידושין לו ב - לז א]) מובאת מחלוקת בין תנא קמא לבין ר' אליעזר האם החדש נוהג גם בחו"ל או לא. והגמרא דנה בדבריהם לראות מי המקל ומי המחמיר, ולמסקנה היא כותבת שר' אליעזר הוא המחמיר. וב'''גמרא''' נוספת ([http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=84&format=pdf מנחות פד א]) מצינו את דעתו של ר' יוסי בר רבי יהודה שגם הוא סובר שהחדש אסור מהתורה בכל מקום וגם בחו"ל (ולכן לדעתו, ניתן להביא את קרבן העומר גם מתבואה שגדלה בחו"ל).

כתב על כך ה'''ט"ז''' (ד) שניתן לומר שכל מה שפסקו הלכה כר"א היה רק משום שלא ידעו אם המשנה בערלה נשנית קודם או אחר המשנה בקידושין (אם נשנית מאוחר - הרי שזה מחלוקת ואח"כ סתם, וכך הלכה. אבל אם נשנית מוקדם - הרי שזה סתם ואח"כ מחלוקת, ואין הלכה כסתם). ולכן במקומות הקרים שכמעט בכל שנה הקור ממשיך עד לפסח, הרי זו שעת הדחק, וכדאי הוא ת"ק דר"א לסמוך עליו בשעת הדחק. ואולי גם שאר הפוסקים יסכימו שמה שהם אמרו זה רק למקומות החמים, אבל לא בדחק של המקומות הקרים. אבל ב'''נקה"כ''' (ד"ה ומ"מ) דחה את דבריו וכתב שחוץ מהמשנה בערלה גם בגמרא במנחות מובא שהחדש אסור בחו"ל מן התורה, וכך גם פשטות הסוגיא בקידושין, ולכן דברי ט"ז אינם נכונים ולא ניתן להקל כדבריו.

ה'''גמרא''' ([http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=20&daf=37b&format=pdf קידושין לז ב - לח א]) דנה לגבי הצורך של עם ישראל באכילת התבואה החדשה בזמן כניסתם לארץ. למ"ד שחיוב החדש הוא בכל מקום שיושבים - הרי שהם היו צריכים להקריב קודם את העומר ורק לאחר מכן לאכול, אבל למ"ד שהחיוב הוא רק לאחר ירושה וישיבה צריך לומר שהם היו יכולים לאכול מהתבואה שהייתה בארץ אצל הגויים, אבל הם לא אכלו בגלל שלא היה להם צורך בכך כי היה להם את המן עד לט"ז בניסן. וב'''גמרא''' ([http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=9&daf=13&format=pdf ראש השנה יג א]) מצינו בסתמא דגמרא שהם הקריבו את העומר כדי שיוכלו לאכול אחרי כן מהתבואה החדשה, והגמרא דנה מאיפה היה להם תבואה שהיא לא של גוי. ולמסקנה אומרים שהם לקחו ממה שבכלל לא התחיל להתבשל ביד הגוי והייתה להם ברכה והתבואה גדלה במהירות (שכתוב "ארץ צבי" - שכמו שהוא קל מכל החיות, כך הארץ ממהרת לבשל את פירותיה מכל הארצות).

כתב '''ערוה"ש''' (יג - טו) שי"ל שהדבר תלוי בשאלה האם יש קניין לגוי בארץ או לא, שגם למי שאוסר חדש בחו"ל, פשיטא שלא יכול להיות שחו"ל חמור מא"י (ואוסרים רק בקרקע של יהודי בחו"ל), ולכן לפי מה שפוסק ה'''רמב"ם''' (תרומות א י) שאין קניין לגוי - אין איסור חדש מן התורה בקרקע שלהם ממש, אלא רק בקרקע של ישראל ביד גוי.

וב'''ערוה"ש''' כתב (רק כדי לצרף לסניף להקל) שהחדש של גוי בארץ אסור מדרבנן.

===מתי אומרים מקצת היום ככולו===

=סתם תבואה=

אך ב'''הגהות מיימוניות''' (מאכלות אסורות י ג) היא מעשה מה'''מהר"ם''' שהיה מחמיר על עצמו שלא לאכול שעורים, כי רובן נזרעות אחר פסח, או ממש סמוך לו. וב'''תרומת הדשן''' (קצא) כתב שאם היה כפור עד לפסח, ומביאים תבואה רק מאותו מקום, יש לכל אחד להחמיר על עצמו, אבל לא יורה לאסור לאחרים (אם אינו יכול להפריש אותם), ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.

הקשה ב'''ערוה"ש''' (טז) שהרי זהו דבר שיש לו מתירין והוא יכול לחכות?- ותירץ שי"ל שזה דווקא בתערובת, ולא בספק בגוף הדבר אם הוא בכלל אסור או לא (ע"פ דברי ה'''ש"ך''' (יו"ד קי נו)).

=דינים נוספים=

===שמרים של חדש===

וה'''ילקו"י''' (הלכות חדש כב ובהערה) הוסיף ופסק שאם לשו ע"י שמרים של שעורים - יש להחמיר, ואם ע"י שמרים משיכר - ניתן להקל.