119
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מצוות שתייה בפורים"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אסף יעקב הלוי (שיחה | תרומות) |
אסף יעקב הלוי (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{מקורות||מגילה ז ב||מגילה ב טו|אורח חיים תרצה ב}} | {{מקורות||מגילה ז ב||מגילה ב טו|אורח חיים תרצה ב}} | ||
בעניין מצוות השתייה הנהוגה בפורים: גדריה, היקפה ודיניה | בעניין מצוות השתייה הנהוגה בפורים: גדריה, היקפה ודיניה | ||
גמרא + מעשה לסתור | ==גמרא + מעשה לסתור== | ||
במסכת מגילה (ז:), מביאה הגמרא את דברי רבא, מהם נובע דין שתיית משקאות משכרים בפורים: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". לאחר מכן, הגמרא מביאה סיפור על רבה (ויש הגורסים רבא) ורבי זירא שסעדו יחד את סעודת הפורים יחד והתבסמו (איבסום, בלשון הגמרא). תוך כדי הא, עמד רבה ושחט את רבי זירא, אך לאחר מכן התפלל עליו והחזיר אותו לחיים. בשנה הבאה שב רבה והציע לרבי זירא לחגוג את פורים יחד, אך רבי זירא דחה את בקשתו בטענה שאי אפשר לסמוך על נס שיחזור ויתרחש. (ידוע העניין שישנם חילופי גרסאות המחליפות את רבא ברבה, להיפך, או גם וגם ויש הרואים בכך דבר בעל השפעה על מהלך הסוגיא. במאמר זה לא נתייחס לעניין זה.) | במסכת מגילה (ז:), מביאה הגמרא את דברי רבא, מהם נובע דין שתיית משקאות משכרים בפורים: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". לאחר מכן, הגמרא מביאה סיפור על רבה (ויש הגורסים רבא) ורבי זירא שסעדו יחד את סעודת הפורים יחד והתבסמו (איבסום, בלשון הגמרא). תוך כדי הא, עמד רבה ושחט את רבי זירא, אך לאחר מכן התפלל עליו והחזיר אותו לחיים. בשנה הבאה שב רבה והציע לרבי זירא לחגוג את פורים יחד, אך רבי זירא דחה את בקשתו בטענה שאי אפשר לסמוך על נס שיחזור ויתרחש. (ידוע העניין שישנם חילופי גרסאות המחליפות את רבא ברבה, להיפך, או גם וגם ויש הרואים בכך דבר בעל השפעה על מהלך הסוגיא. במאמר זה לא נתייחס לעניין זה.) | ||
נחלקו הראשונים והפוסקים כיצד יש להבין את היחס בין מימרת רבא, ממנה לכאורה עולה חיוב בשתייה בפורים עד-כדי שכרות, לסיפור אודות רבה ורבי זירא, ממנו עולה כי לשתייה ולשכרות עלולות להיות השלכות הרסניות. יש מהפוסקים שפסקו את דברי רבא כפשטם וכלשונם, ויש מהם שראו את הסיפור של רבי זירא כמעשה לסתור וממילא לא פסקו את דברי רבא. נדון בדבריהם: | נחלקו הראשונים והפוסקים כיצד יש להבין את היחס בין מימרת רבא, ממנה לכאורה עולה חיוב בשתייה בפורים עד-כדי שכרות, לסיפור אודות רבה ורבי זירא, ממנו עולה כי לשתייה ולשכרות עלולות להיות השלכות הרסניות. יש מהפוסקים שפסקו את דברי רבא כפשטם וכלשונם, ויש מהם שראו את הסיפור של רבי זירא כמעשה לסתור וממילא לא פסקו את דברי רבא. נדון בדבריהם: | ||
שיטת רבא | ==שיטת רבא== | ||
הרי"ף (מגילה ג:) מצטט מהגמרא את דברי רבא אודות חיוב השתייה ככתבם וכלשונם, אך משמיט את הסיפור המופיע מיד לאחר מכן. כמותו גם הרא"ש (מגילה א ח) ציטט את דברי רבא בלבד, ומשמע שפסק כמותו. וכן צוטטו דברי רבא בלבד בראב"ן (מגילה ד"ה תני רב יוסף), ברוקח (הלכות פורים רלז), בפסקי הרי"ד (מגילה ז: ד"ה אמר רבא) ובשו"ע (אורח חיים תרצה ב). | הרי"ף (מגילה ג:) מצטט מהגמרא את דברי רבא אודות חיוב השתייה ככתבם וכלשונם, אך משמיט את הסיפור המופיע מיד לאחר מכן. כמותו גם הרא"ש (מגילה א ח) ציטט את דברי רבא בלבד, ומשמע שפסק כמותו. וכן צוטטו דברי רבא בלבד בראב"ן (מגילה ד"ה תני רב יוסף), ברוקח (הלכות פורים רלז), בפסקי הרי"ד (מגילה ז: ד"ה אמר רבא) ובשו"ע (אורח חיים תרצה ב). | ||
אך גם לאחר שההלכה נפסקה כרבא אל מול המעשה לסתור, יש לבאר את משמעות דבריו של רבא. נראה כי אף שלכאורה כוונתו היא פשוטה ומובנת, כמעט על כל מילה בדברי רבא נחלקו הפוסקים והפרשנים כיצד לבארה, כאשר לפרשנויות השונות ישנה השלכה לגבי גדרי דין השתייה והיקפו. | אך גם לאחר שההלכה נפסקה כרבא אל מול המעשה לסתור, יש לבאר את משמעות דבריו של רבא. נראה כי אף שלכאורה כוונתו היא פשוטה ומובנת, כמעט על כל מילה בדברי רבא נחלקו הפוסקים והפרשנים כיצד לבארה, כאשר לפרשנויות השונות ישנה השלכה לגבי גדרי דין השתייה והיקפו. | ||
| שורה 43: | שורה 43: | ||
• היה בזמנם פיוט שבית אחד נגמר ב"ארור המן" ואחר אחר ב"ברוך מרדכי" וה"לא ידע" הוא חוסר היכולת לשיר את השיר כיאות – (אבודרהם, עולה מתוס' ד"ה דלא, ר"ן על הרי"ף מגילה ג: ד"ה דאמרינן) | • היה בזמנם פיוט שבית אחד נגמר ב"ארור המן" ואחר אחר ב"ברוך מרדכי" וה"לא ידע" הוא חוסר היכולת לשיר את השיר כיאות – (אבודרהם, עולה מתוס' ד"ה דלא, ר"ן על הרי"ף מגילה ג: ד"ה דאמרינן) | ||
• שילך לישון, וכאשר ישן לא יבדיל אפילו בין ארור המן לברוך מרדכי (עולה מהרמב"ם מגילה ב טו, שו"ת להורות נתן א לב ד) | • שילך לישון, וכאשר ישן לא יבדיל אפילו בין ארור המן לברוך מרדכי (עולה מהרמב"ם מגילה ב טו, שו"ת להורות נתן א לב ד) | ||
שיטת רבה | ==שיטת רבה== | ||
כאמור לעיל, לאחר דברי רבא מובא סיפור ממנו עולה מסר הפוך לדברי רבא, ואכן פסק רבינו אפרים שהובא במספר מקומות (ר"ן על הרי"ף שם, בעל המאור שם, אהל מעד מועד קטן ב ז, שבולי הלקט רא) שדברי רבא נדחים מההלכה בשל סיפור זה וכן פסק גם המאירי (מגילה ז:) והב"ח (אוח תרצה ב). | כאמור לעיל, לאחר דברי רבא מובא סיפור ממנו עולה מסר הפוך לדברי רבא, ואכן פסק רבינו אפרים שהובא במספר מקומות (ר"ן על הרי"ף שם, בעל המאור שם, אהל מעד מועד קטן ב ז, שבולי הלקט רא) שדברי רבא נדחים מההלכה בשל סיפור זה וכן פסק גם המאירי (מגילה ז:) והב"ח (אוח תרצה ב). | ||
הפרי מגדים (אוח תרצה ב. והאשכול, שצריך למצוא אותו...) מקשה על שיטת רבינו אפרים, שהרי אם אכן הסיפור היה נועד לדחות את דברי רבא כאשר רבה היה מזמין את רבי זירא בשנה האחרת היה רבי זירא דוחה אותו מסיבות מהותיות ולא מסיבות טכניות כפי שאכן מסופר בגמרא (מגילה ז:). הפרי מגדים מסיק מהגמרא אפילו את ההיפך, מכך שבאופן עקרוני אנו רואים שגדולי האמוראים נהגו לשתות עד שכרות גבוהה ביותר ונמנעו מכך רק מסיבות טכניות נלמד שיש להבין את מימרת רבא כפשטה ושיש לשתות ולהשתכר. | הפרי מגדים (אוח תרצה ב. והאשכול, שצריך למצוא אותו...) מקשה על שיטת רבינו אפרים, שהרי אם אכן הסיפור היה נועד לדחות את דברי רבא כאשר רבה היה מזמין את רבי זירא בשנה האחרת היה רבי זירא דוחה אותו מסיבות מהותיות ולא מסיבות טכניות כפי שאכן מסופר בגמרא (מגילה ז:). הפרי מגדים מסיק מהגמרא אפילו את ההיפך, מכך שבאופן עקרוני אנו רואים שגדולי האמוראים נהגו לשתות עד שכרות גבוהה ביותר ונמנעו מכך רק מסיבות טכניות נלמד שיש להבין את מימרת רבא כפשטה ושיש לשתות ולהשתכר. | ||
ויש לתרץ את הקושיה הזו מדברי הב"ח. הב"ח לא אומר שעצם הסיפור דוחה את מימרת רבא אלא שהמיקום של הסיפור בסוגיא בא בכדי ללמדנו על ההשלכות הקשות של השכרות וממילא לדחות את דברי רבא. כלומר, דברי רבא לא נדחים משיטת רבי זירא כי אם משיטת מסדר התלמוד. | ויש לתרץ את הקושיה הזו מדברי הב"ח. הב"ח לא אומר שעצם הסיפור דוחה את מימרת רבא אלא שהמיקום של הסיפור בסוגיא בא בכדי ללמדנו על ההשלכות הקשות של השכרות וממילא לדחות את דברי רבא. כלומר, דברי רבא לא נדחים משיטת רבי זירא כי אם משיטת מסדר התלמוד. | ||
חובת היום או חובת סעודה | ==חובת היום או חובת סעודה== | ||
כפי שראינו לעיל (הנפיה) הב"ח (אוח תרצה ב) דוחה את רבא להלכה מכוח הסיפור המופיע לאחריו. לכאורה, לאחר שנדחתה מימרת רבא היה לנו לומר שאין כל חיוב שתייה מיוחד בפורים, אלא שהב"ח כותב שבכל זאת, אע"פ שדברי רבא נדחו להלכה, יש לשתות בפורים הרבה יותר מלימודו (ר"ל, הרגלו), וממילא נשאלת השאלה מהיכן נובע חיוב שתייה זה. | כפי שראינו לעיל (הנפיה) הב"ח (אוח תרצה ב) דוחה את רבא להלכה מכוח הסיפור המופיע לאחריו. לכאורה, לאחר שנדחתה מימרת רבא היה לנו לומר שאין כל חיוב שתייה מיוחד בפורים, אלא שהב"ח כותב שבכל זאת, אע"פ שדברי רבא נדחו להלכה, יש לשתות בפורים הרבה יותר מלימודו (ר"ל, הרגלו), וממילא נשאלת השאלה מהיכן נובע חיוב שתייה זה. | ||
בכדי לענות על שאלה זו, נלך שלב אחד אחורה ונשאל מהו אופיו של החיוב לשתות בפורים. האם הוא פרט בדיני סעודת פורים או שהוא דין עצמאי החל כל היום כולו. אם נאמר דין מחודש עצמאי בפורים יהיה קשה על הב"ח, אך עם נאמר שחיוב זה נובע ממצוות משתה ושמחה ממילא יהיה סביר לטעון שלא גרע מכל סעודת יו"ט בה יש חיוב שתייה ואע"פ שאין חיוב מיוחד להגיע למדרגת "לא ידע" בכל זאת יש מצווה לשתות בכדי לשמוח. | בכדי לענות על שאלה זו, נלך שלב אחד אחורה ונשאל מהו אופיו של החיוב לשתות בפורים. האם הוא פרט בדיני סעודת פורים או שהוא דין עצמאי החל כל היום כולו. אם נאמר דין מחודש עצמאי בפורים יהיה קשה על הב"ח, אך עם נאמר שחיוב זה נובע ממצוות משתה ושמחה ממילא יהיה סביר לטעון שלא גרע מכל סעודת יו"ט בה יש חיוב שתייה ואע"פ שאין חיוב מיוחד להגיע למדרגת "לא ידע" בכל זאת יש מצווה לשתות בכדי לשמוח. | ||
| שורה 53: | שורה 53: | ||
מאידך, במחזור ויטרי (תסה) מופיע פיוט הנקרא "ליל שיכורים", וממילא אי אפשר לומר שהוא סובר שהשתייה היא מדיני הסעודה שהרי לית מאן לדפליג על רבא (מגילה ז:) שאמר שסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו. וכן עולה מדברי השפת אמת (מגילה ז: ד"ה מחייב איניש). | מאידך, במחזור ויטרי (תסה) מופיע פיוט הנקרא "ליל שיכורים", וממילא אי אפשר לומר שהוא סובר שהשתייה היא מדיני הסעודה שהרי לית מאן לדפליג על רבא (מגילה ז:) שאמר שסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו. וכן עולה מדברי השפת אמת (מגילה ז: ד"ה מחייב איניש). | ||
ניתן לומר שמחלוקת זו תלויה בגדר מצוות השמחה בפורים. נחלקו השו"ע והרמ"א (אוח תרצו ד) האם יש אבלות נוהגת בפורים או לא. השו"ע אומר שהיא נוהגת וממילא יוצא שלא נגדיר את פורים כיום שמח, ואכן ראינו לעיל בשיטתו שחיוב השתיה הוא דין בגדרי הסעודה בלבד, לעומת זאת הרמ"א חולק וסובר שאבלות לא נוהגת בפורים. מחלוקת זו מופיע באופן יותר ברור באחרונים, הגרי"ד סולובייצ'יק (הררי קדם א רד) סובר שאין שמחה בפורים אלא שיש דין בפורים לעשות סעודה ולשמוח בה, ולעומתו המנחת אשר (מועדים פורים כח ז) סובר שכל פורים מוגדר כיום שמח שהרי נאמר "ימי משתה ושמחה". | ניתן לומר שמחלוקת זו תלויה בגדר מצוות השמחה בפורים. נחלקו השו"ע והרמ"א (אוח תרצו ד) האם יש אבלות נוהגת בפורים או לא. השו"ע אומר שהיא נוהגת וממילא יוצא שלא נגדיר את פורים כיום שמח, ואכן ראינו לעיל בשיטתו שחיוב השתיה הוא דין בגדרי הסעודה בלבד, לעומת זאת הרמ"א חולק וסובר שאבלות לא נוהגת בפורים. מחלוקת זו מופיע באופן יותר ברור באחרונים, הגרי"ד סולובייצ'יק (הררי קדם א רד) סובר שאין שמחה בפורים אלא שיש דין בפורים לעשות סעודה ולשמוח בה, ולעומתו המנחת אשר (מועדים פורים כח ז) סובר שכל פורים מוגדר כיום שמח שהרי נאמר "ימי משתה ושמחה". | ||
ביאור שיטת הרמב"ם | ==ביאור שיטת הרמב"ם== | ||
מפשט דברי הרמב"ם (מגילה ב טו) עולה שיש חיוב להשתכר עד כדי הרדמות, שזהו כמובן שיעור מאוד גבוה. אך קשה כיצד יתכן שהרמב"ם יחייב שתייה ושכרות בקנה מידה גבוה בעוד שבמקומות אחרים בכתביו (דעות ה ג, יו"ט ו כ, מו"נ ג ח) נראה שהוא סובר ששכרות היא רעה גדולה, ושאי אפשר לעבוד את ה' מתוך שכרות ושהמשתכר הרי זה מחלל את ה' ועוד כיו"ב. | מפשט דברי הרמב"ם (מגילה ב טו) עולה שיש חיוב להשתכר עד כדי הרדמות, שזהו כמובן שיעור מאוד גבוה. אך קשה כיצד יתכן שהרמב"ם יחייב שתייה ושכרות בקנה מידה גבוה בעוד שבמקומות אחרים בכתביו (דעות ה ג, יו"ט ו כ, מו"נ ג ח) נראה שהוא סובר ששכרות היא רעה גדולה, ושאי אפשר לעבוד את ה' מתוך שכרות ושהמשתכר הרי זה מחלל את ה' ועוד כיו"ב. | ||
החרגת פורים מהמערכת | החרגת פורים מהמערכת | ||