הבדלים בין גרסאות בדף "ביעור חמץ שנמצא בתוך הפסח"

גם ה'''מאירי''' (ו א ד"ה מצא) הכריע כשיטת רש"י שסוגיין איירי בביטל, שהרי אם לא ביטל לא ייתכן שנאסור טלטול במקום שעובר על שני לאווין ומבטל עשה (ד'תשביתו'), ואף שבשופר [[לא התירו לפקח עליו את הגל]] משום טלטול וביטלו המצוה, שם יש רק עשה בלבד, וגם שבשעת פיקוח הגל אינו מקיים העשה.  

כשיטה זו דאיירי בביטל סוברים גם '''רבנו יהונתן''' על הרי"ף (ו א ד"ה המוצא) ו'''פסקי הרי"ד''' (ו א ד"ה אמר רב יהודה).

ה'''טור''' הביא בדעה קמייתא בשם יש אומרים שגם מי שלא ביטל אסור לו לשורפו ביום טוב וכדעת התוס', אך בדבריו מבואר שאין זה מטעם איסור מוקצה וכדברי התוס', אלא מטעם איסור הבערה ביום טוב, ושלא אמרינן בזה שהותרה הבערה שלא לצורך<ref>בשו"ת '''מהר"ם מלובלין''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1937&st=&pgnum=28&hilite= (כ)] כתב שדעת היש אומרים קמייתא בטור היא דעת התוס' בכתובות. ולכאורה לא דק, שהתוס'' שם התיר שריפה ואסר משום מוקצה, ובטור מבואר שאסור משום שריפה.</ref>. ומבואר עוד בדבריו שאף לטלטלו אסור לפי שאינו יכול לבער באופן אחר, לפי ש[[צריך לבער דווקא בשריפה]] כרבי יהודה.

בדעה זו מחזיק גם '''מהר"ם חלאווה''' בחידושיו לפסחים (ו א), שהאריך לבאר שיש להעמיד את הגמרא אף בלא ביטל, לפי שאסור לשרוף את החמץ ביום טוב אף שמצוה יש בביעורו, וכמו בקדשים שיש מצוה לשרוף את הנותר ואפילו הכי ביום טוב אסור.  

====שיטת הרמב"ם====

גם '''רבנו מנוח''' שם הסכים לדברי הרמב"ם, אך הקשה מדוע לא התירו טלטול דרבנן במקום מצוה דאורייתא, ותירץ שבזמן שמלטלו עדיין לא מקיים העשה דתשביתו, ולא התירו אלא כמילה בצרעת שהלאו והעשה באין כאחד. משמע בדבריו שלשרוף את החמץ במקומו על כל פנים יהיה מותר, ורק משום טלטול אסרו.