הבדלים בין גרסאות בדף "קטגוריה:פריה ורביה"

קטגוריה:פריה ורביה (עריכה)

גרסה מ־13:11, 2 באוקטובר 2017

הוסרו 28,912 בתים , 13:11, 2 באוקטובר 2017

אין תקציר עריכה

משתמש אלמוני

95.86.66.200

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 '''תוכן עניינים'''
-הקדמה..................................................................................................... 3
+הקדמה.....................................................................................................
-מקור המצוה............................................................................................ 5
+מקור המצוה............................................................................................
-טעם המצוה גדרה ועניינה...................................................................... 7
+טעם המצוה גדרה ועניינה......................................................................
-מחלוקת ב"ש  וב"ה- ב' זכרים או זכר ונקבה................................... 10
+מחלוקת ב"ש  וב"ה- ב' זכרים או זכר ונקבה...................................
-פטור העוסק בתורה מפריה ורביה....................................................... 12
+פטור העוסק בתורה מפריה ורביה......................................................
-דין פטור אשה מפו"ר........................................................................... 15
+דין פטור אשה מפו"ר......................................................................
-מעשה המצוה- הקידושין או הביאה.................................................... 17
+מעשה המצוה- הקידושין או הביאה...................................................
-קיום המצוה- מתי נחשב שקיים המצוה............................................... 19
+קיום המצוה- מתי נחשב שקיים המצוה...............................................
 <nowiki>''</nowiki>ולערב אל תנח ידך<nowiki>''</nowiki>-
-האם יש חיוב נוסף לאחר שקיים פו"ר בבן ובת................................. 24
+האם יש חיוב נוסף לאחר שקיים פו"ר בבן ובת.................................
-בני בנים- במצות פריה ורביה.............................................................. 28
+בני בנים- במצות פריה ורביה..............................................................
-דין עבד בפריה ורביה........................................................................... 32
+דין עבד בפריה ורביה...........................................................................
-דרשה לברית......................................................................................... 34
-ברכת המזון....................................................................................................37
-'''הקדמה'''
-שני הדברים הבסיסיים ביותר שיש לאדם, זה בית וילדים.
-שתי ההבטחות שהובטחו לאבות האומה, היו בית (הארץ המובטחת) וילדים (יהיה זרעך כעפר הארץ וכו'). ולא סתם בית וילדים אלא בית מפואר כמו ארץ ישראל שמשופעת ברוב טובה וברכה. וצאצאים לרוב ככוכבי השמים.
-אבל המציאות בשטח מכה באכזריות, אברהם משווע לילד יחיד 100 שנה, יצחק גם הוא לא חווה קלות בתחום הילודה. כל האימהות עקרות! (למעט לאה[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftn1|[1]]]  והשפחות). גם בתחום המגורים לא קל להם לאבותינו, אברהם בציווי אלוקי עוקר ממולדתו, במצרים הוא מסתבך עם אבימלך, אח"כ עם לוט, הוא לא מוצא מנוח לכף רגלו, נע ונד. יצחק גם הוא לא יושב בשקט, עקב רעב קשה הוא מהגר לגרר, אח"כ הסתבכות בארות המים בגרר, גם שם הוא נאלץ לעזוב. יעקב עוזב את מולדתו מפחד אחיו היחיד, נקלע למגורים זמניים אצל דוד ערמומי, גם משם הוא בורח. רוכש במאה קשיטה חלקה בשכם, גם משם הוא בורח לאחר מעשה דינה, בהמשך הוא עוקר למצרים.
-בולט הוא הפער הענק בין ההבטחות הוורודות, למציאות האפרפרה בשטח. מה פשרו של פער זה?
-אך נראה שפה טמונה הנהגה נפלאה של הבורא אל בחיריו. להנחיל להם ולהשריש בהם את התודעה כי דבר אינו מובן מאליו, גם הדברים הכי בסיסיים, הם מתנתו הנדיבה של אלוקים. בעקידת יצחק עמדה רמת תודעה זו למבחן. אברהם נדרש לשחוט במו ידיו, ולגדוע את החיים של בנו יחידו שחיכה לו מאה שנה, את יצחק, שהיה מושא לכל תקוותיו וחלומותיו, התקווה האחרונה למימוש הבטחת ההמשך. כשאברהם מניף את ידו אוחז במאכלת לשחוט את בנו, הדהדה בעולם הזעקה "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה, ולא חשכת את בנך יחידך ממני", המסר הושרש, שום דבר אינו שלנו, כלום לא ברשותינו.
-לחיות ברמת תודעה כזו, זה תנאי הכרחי בדרך להיות עמו הנבחר של האל. רק כשהכל קשה ומסורבל, אפשר להבין כמה הכל אינו מובן מאליו. וכשמבינים זאת, שכל נשימה היא מתת אל באהבה, וכל צרכי חיינו הבסיסיים הם ים של רחמים וטוב. אין חיים מאושרים מאלו.
-החיים שלנו מלאים בדברים מקסימים ונפלאים שנראים לנו מובנים מאליהם, אנסה לפרט מעט.
-קשה להכביר במילים אודות ההשקעה, המסירות, השפע והטוב שהורעפו עליי ע"י הוריי היקרים, במשך 24 שנותיי בביתם. וכמובן שזה לא נפסק לעולם. אין לי אלא להודות להם ולברכם שירוו נחת מכל צאצאיהם מתוך בריאות ושפע עד 120.
-את ההורים השניים שלי זכיתי להכיר לפני כשלוש שנים, זכיתי להיכנס לבית מואר. נתינה בנדיבות ובשפע נדירים. סבר פנים יפות לכל הבא בשערם. גם להם אאחל שנים יפות באושר ובעושר בריאות ונחת.
-ואחרונה חביבה, אזכיר באהבה את רעייתי נועה שתחי' שנושאת בעול הבית בשמחה ובגאון. יהי רצון שנזכה יחד לראות בנים ובני בנים גדלים לתפארת עם ישראל.
-בהזדמנות זו ברצוני להכיר טובה לאכסניה של תורה שבצילה אני זוכה להסתופף, הרי היא ישיבת איתרי המעטירה, ולעומד בראשה הגאון הרב אריאב עוזר שליט"א שבהירות שיעוריו היקיפם ועומקם כבר נודעו בשערים. יהי"ר שיזכה להמשיך להעמיד תלמידים לאלפים לאורך ימים מתוך בריות גופא ונהורא מעליא.
-ועל כל אלה אודה לבורא עולמים, שחנני בחסד וברחמים, ובמתנה גמורה. ובפרט על הולדת בתנו נילי שינדל,  ועתה בננו איתן מרדכי  נ"י
 '''מקור המצווה'''
@@ שורה 336: / שורה 306: @@
 ולפי"ז מובן אמאי כתב תוס' "ואף לכנען" וחזי' מהא דסגי בשבת כל דהו.
-'''דרשה לברית'''
+[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftnref1|[1]]] שהתברכה בפוריות רק כדי להאהיבה על יעקב שאולץ להינשא לה.
-הרמב"ם[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftn190|[190]]] פסק שאם האבא מל בעצמו מברך למול את הבן, ואילו אם אחר, מברך על המילה. וזה נפקא ממש"כ בהל' ברכות[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftn191|[191]]] וז"ל כל העושה מצוה בין שהיתה חובה עליו בין שאינה חובה עליו, אם עשה אותה לעצמו מברך לעשות, עשה אותה לאחרים מברך על העשייה. עכ"ל. א"כ מבואר כיון שהאב מצווה למול את בנו חשיב שעושה מצוה לעצמו. ויש להקשות דהר"מ פסק לגבי פדיון הבן[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftn192|[192]]] שהאב מברך על פדיון הבן. ולכא' מ"ש ממילה שמברך לעשות.
-וכתב הריב"ש[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftn193|[193]]] ליישב שבפדיון הבן המצוה היא של הבן רק שהאב מצווה לקיים את חובתו של הבן, אבל במילה המצוה היא על האב ממש. ויש לתמוה על דבריו מכמה אנפי, א. מה"ת לחלק בין מצות מילה לפדה"ב בענין זה. ב. בקידושין כט בברייתא כל מצות הבן על האב, למולו, לפדותו וכו, נראה שהם באותו דין. ג. איך בכלל שייך לומר שיש חובה על הבן הא הוא אינו שייך כלל בחיוב מצוות, והחובה היא ודאי על האב בלבד. ואיך שייך לומר שחשיב שעושה מצוה לאחרים.
-וכדי לבאר דבריו אקדים  את יסוד הגר"ח[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftn194|[194]]] המפורסם שבמצות מילה איכא ב' ענינים א' הסרת הערלה. ב' הכנסה בברית. מקור דבריו הוא בגמ'[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftn195|[195]]] שנחלקו רב ור"י מהיכא ילפי' שגוי פסול למול אי מקרא ד "ואתה את בריתי תשמור" או מ"המול ימול"[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftn196|[196]]]. ואמרי' שם מאי בינייהו אשה, אי ילפי' מ"ואתה את בריתי תשמור" אשה אינה בת ברית כגוי. אבל אי ילפי' מ"המול ימול" אשה כמאן דמהילא דמיא, כיון שאין לה ערלה עכ"פ[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftn197|[197]]]. והקשה הגר"ח דממ"נ אי אשה כמאן דמהילא אמאי אינה נחשבת כבת ברית. אלא ייסד שבמילה איכא ב' חלקים, דחוץ מהענין שצריך להסיר את הערלה יש ענין של כניסה בברית. ולאשה על אף שהיא בלי ערלה, עדיין אינה בת ברית שזה מצריך מעשה.
-ולפי"ז ביאר היטב את פסק הרמ"א[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftn198|[198]]] שאם נימול בלילה צריך הטפת דם ברית שוב ביום, כיון דלילה אינו זמן מילה. אבל אי נימול ביום אבל קודם שמונת ימים, אין צריך לחזור להטיף דם ברית, וזה תימה. אבל להנ"ל  אפשר לבאר דבריו, דלהסרת הערלה אף דעיקר זמנה הוא ביום השמיני אבל כיון דעכ"פ הערלה הוסרה שפיר דמי.אבל הכנסה בברית זמנה ביום ומופקעת לגמרי מהלילה. וזה מובן כיון שהחלר של הסרת הערלה הוא הוראה שלילית הינו שלא תהיה ערלה, אף שמעיקר הדין זמן המעשה הוא ביום השמיני, כיון שעכ"פ אין ערלה, לא שייך לומר שלא יצא. אבל החלק של ההכנסה בברית שזה הוראה חיובית הגם שאין ערלה עדיין אפשר לקיימה בהטפת דם, וזמנה ביום דוקא.
-ולפי"ז תתתחוור עוד קושיא ברמב"ם שגם לגבי נולד מהול וגם לגבי יוצא דופן[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftn199|[199]]] צריכים למול אותם ביום השמיני אף שאין מילתם דוחה את השבת. וקשה, הרי מהפסוק של "ביום השמיני" ילפינן "ואפילו בשבת" א"כ איך יתכן שיש להם דין של יום השמיני אבל אינם דוחים את השבת.
-וביאר הגר"ח[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftn200|[200]]] שהרי המקור למיעוט של יוצא דופן הוא מפרשת תזריע "אשה כי תזריע וילדה זכר.. וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול בשר ערלתו" ואמרי' בשבת[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftn201|[201]]] מי שטמאה שבעת ימים ימול ביום השמיני, יצאה מי שאינה טמאה לידה כגון יוצא דופן שאין בו דין של ביום השמיני לדחות את השבת. והנה הרי יש עוד מקור לדין של יום השמיני, מאברהם בפרשת לך לך שהצטווה גם למול ביום השמיני, אבל הדין שדוחה את השבת זה נלמד מפרשת תזריע, שהרי אברהם לא הצטווה על השבת, ולא שייך למילף מהתם שידחה[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftn202|[202]]]. א"כ יוצא דופן שהתמעט מקרא דתזריע, לא דוחה את השבת אבל עדיין יש לו דין של יום השמיני מפרשת לך לך.
-ולפי"ז י"ל ששני החלקים שהזכרנו לעיל א' הסרת הערלה וב' ההכנסה בברית, שניהם מקורותיהם משתי הפרשות הללו, דבפרשת תזריע אין איזכור ל"ברית" ומשם ילפי' את הדין של הסרת הערלה והיא דוחה שבת, וממילת אברהם בלך לך ילפי' את החלק של ההכנסה בברית כמו שעולה שם מהפסוקים.
-ולפי"ז מבואר היטב מש"כ הר"מ גם לגבי מי שנולד מהול שכיון שאין לו ערלה וחייב רק מדין ההכנסה בברית, ומקורו הוא ממילת אברהם לכן אינו דוחה שבת אבל שפיר יש לו דין של יום השמיני[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftn203|[203]]].
-ועתה לפי כל הנ"ל מובנת תשובת הריב"ש שהבאנו שחילק בין פדיון הבן למצות מילה, שבמילה חשיב שעושה מצוה לעצמו, כיון שיש את החלק של ההכנסה בברית שזה מיוחד לאב יתר על בי"יד וכל ישראל שגם הם מחויבים אמנם למול אבל רק מצד החלק של הסרת הערלה. והא דבבריתא בקידושין מחתינהו למילה ופדיון הבן בחדא מחתא היינו על החלק של הסרת הערלה, שזה באמת כפדה"ב שזו מצוה של הבן רק דהאב מחויב לקיימה בשביל הבן, אבל החלק של ההכנסה לברית זה מצווה עצמית על האב להכניס את בנו בברית[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftn204|[204]]]. א"כ עלה בידינו שמצות מילה שונה משאר מצוות הבן על האב, ששאר מצוות זה מצוות של הבן רק דהאב מחויב לקיימן ואילו מילה יש מצוה עצמית על האב, חוץ מהמצוה שיש לבן עצמו ושהאב מחויב לקימה.
-וכ"נ בלש' הר"מ "שמצווה על האב למול את בנו יתר על המצווה שמצווים כל ישראל שימולו כל ערל שביניהם"  "ולא יניחו ערל בישראל" הינו שהדין שיש לבי"ד למול זה רק משום הערלות.אבל האב יש עליו חיוב נוסף מדין ההכנסה בברית[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftn205|[205]]]. וע"ז נתקנה ברכת "להכניסו" בנוסף על ברכת המצוות על המילה, ולהר"מ רק אם האבא או שליחו מלים מברכים את אותה ברכה, אבל אם בי"ד או אחר מלים, אינם מברכים "להכניסו בבריתו", שזו ברכה על ההכנסה בברית וזה חלק שמצווה רק האב בדוקא.
-ןעוד יובן לפי"ז הערה שהעיר החשק"ש בקידושין כט אמאי בעי' קרא מיוחד לחייב את האב, מ" וימל אברהם את יצחק בנו" תיפו"ל מקרא דתזריע "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" שע"כ אזיל על האב, דעל בי"ד כבר יל]י' ממק"א ועי"ש  אבל לדברינו מובן היטב דאי נילף מקרא דתזריע אמנם מוכרח שהאב מחויב למול את בנו כיון של"ש לצוות את הקטן בן שמונת ימים. אבל זה יהיה אותו גדר כמו פדה"ב שהאב מחויה לקיים את מצוות בנו, אבל עתה שילפי' מקרא דלך לך ממילת אברהם שמשם לומדים את החלק של ההכנסה לברית, שפיר ילפי' שיש מצוה עצמית לאב למול את בנו.
-'''ברכת המזון'''
-'''ְ'''
-<nowiki>:</nowiki> רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ
-<nowiki>:</nowiki> יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. המסובים עונים
-נוֹדֶה לְשִׁמְךָ בְּתוֹךְ אֱמוּנַי. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיְיָ.
-בִּרְשׁוּת אֵל אָיוֹם וְנוֹרָא. מִשְׂגָּב לְעִתּות בַּצָּרָה.
-אֵל נֶאְזָר בִּגְבוּרָה. אַדִּיר בַּמָּרום יְיָ
-.      : נוֹדֶה... המסובים עונים
-בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. טְהוֹרָה הִיא וְגַם פְּרוּשָׁה.
-צִיוָה לָנוּ מוֹרָשָׁה. משֶׁה עֶבֶד יְיָ.
-<nowiki>:</nowiki> נוֹדֶה.. המסובים עונים  ...
-בִּרְשׁוּת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם. אֶקְרָא לֵאלהֵי הָעִבְרִיִּים.
-אֲהוֹדֶנּוּ בְּכָל אִיִּים. אֲבָרְכָה אֶת יְיָ.
-המסובים עונים: נוֹדֶה...
-בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי. אֶפְתְּחָה בְּשִׁיר פִּי וּשְׂפָתַי.
-וְתֹאמַרְנָה עַצְמוֹתַי. בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ.
-המסובים עונים: נוֹדֶה...
-בִּרְשׁוּת מְרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ
-המסובים עונים: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.
-המזמן חוזר ואומר: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.
-'''ברוּך''' אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים , הוּא נֹתֵן לֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן (תָּמִיד) לְעוֹלָם וָעֶד בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵטִיב לַכֹּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל-בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַזָּן אֶת הַכֹּל
-'''נוֹדֶה''' לְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ, וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד, בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה
-'''וְעַל הַכֹּל''' יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, כַּכָּתוּב: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶּׁר נָתַן לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן
-'''רַחֶם נָא''' יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ, וְעַל הַבַּיִת הַגָדוֹל וְהַקָדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אֱלֹהֵינוּ, אָבִינוּ, רְעֵנוּ, זוּנֵנוּ, פַרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ, וְהַרְוַח לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, לֹא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם, כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה הַפְּתוּחָה הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה, שֶׁלֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד
-'''וּבְנֵה''' יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלַיִם. אָמֵן
-בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ, מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, גֹּאֲלֵנוּ, יוֹצְרֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאַל, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב לַכֹּל, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵיטִיב, הוּא מֵיטִיב, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָנוּ, הוּא גוֹמְלֵנוּ, הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח הַצָּלָה וְהַצְלָחָה, בְּרָכָה וִישׁוּעָה, נֶחָמָה פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם, וְכָל טוֹב; וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ
-הָרַחֲמָן הוּא יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים, וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים, וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים
-הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עֻלֵּנוּ מֵעַל צַּוָּארֵנוּ, וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיוּת לְאַרְצֵנוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה, וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב, וִיבַשֵּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת
-בבית אביו אומר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת אָבִי מוֹרִי בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה, וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה
-נשוי אומר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי, (אם אביו ואמו בחיים: וְאֶת אָבִי מוֹרִי, וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי,) וְאֶת אִשְׁתִּי, וְאֶת זַרְעִי, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי
-נשואה אומרת: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי, (אם אביה ואמה בחיים: וְאֶת אָבִי מוֹרִי, וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי,) וְאֶת בַּעֲלִי, וְאֶת זַרְעִי, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי
-אורח אומר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶת בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה, אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. יְהִי רָצוֹן, שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ בַּעַל הַבַּיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא, וְיִצְלַח מְאֹד בְּכָל נְכָסָיו, וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִשְׁלֹט שָׂטָן לֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו וְלֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ, וְאַל יִזְדַקֵּק לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְבַר הַרְהוֹר חֵטְא וַעֲבֵרָה וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם
-אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם, אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל – כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה. וְנֹאמַר: אָמֵן.
-'''בַּמָרוֹם''' יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. וְנִשָׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם
-'''הָרַחֲמָן''' הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. מַגְדִּיל  יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאַל. וְאִמְרוּ: אָמֵן
-'''ּ''' '''יְראו''' אֶת יְיָ קְדֹשָׁיו, כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו. כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ, וְדֹרְשֵׁי יְיָ לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב. הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיְיָ, וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ. נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי, וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב, וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
-הָרַחֲמָן, הוּא יְבָרֵךְ אֲבִי הַיֶּלֶד וְאִמּוֹ, וְיִזְכּוּ לְגַדְּלוֹ וּלְחַנְּכוֹ וּלְחַכְּמוֹ, מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה דָמוֹ, וִיהִי יְיָ אֱלֹהָיו עִמּוֹ. אמן:
-הָרַחֲמָן, הוּא יְבָרֵךְ בַּעַל בְּרִית הַמִּילָה, אֲשֶׁר שָׂשׂ לַעֲשׂוֹת צֶדֶק בְּגִילָה, וִישַׁלֵּם פָּעֳלוֹ וּמַשְׂכֻּרְתּוֹ כְּפוּלָה, וְיִתְּנֵהוּ לְמַעְלָה לְמָעְלָה. אמן:
-הָרַחֲמָן, הוּא יְבָרֵךְ רַךְ הַנִּמּוֹל לִשְׁמוֹנָה, וְיִהְיוּ יָדָיו וְלִבּוֹ לָאֵל אֱמוּנָה, וְיִזְכֶּה לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה. אמן:
-הָרַחֲמָן, הוּא יְבָרֵךְ הַמָּל בְּשַׂר הָעָרְלָה, וּפָרַע וּמָצַץ דְּמֵי הַמִּילָה, אִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵרָצֶה עֲבוֹדָתוֹ פְסוּלָה. אִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה יַעֲשֶׂה לָהּ. אמן:
-הָרַחֲמָן, הוּא יִשְׁלַח לָנוּ מְשִׁיחוֹ הוֹלֵךְ תָּמִים, בִּזְכוּת חֲתַן לַמּוּלוֹת דָּמִים, לְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וְנִחוּמִים, לְעַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים. אמן:
-הָרַחֲמָן, הוּא יִשְׁלַח לָנוּ כֹּהֵן צֶדֶק אֲשֶׁר לֻקַּח לְעֵילוֹם, עַד הוּכַן כִּסְאוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ וְיָהֲלוֹם, וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלוֹם, בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם. אמן:
-נר זכרון
-הר"ר אברהם מרדכי הלוי ב"ר יוסף  ז"ל
-ומרת שבע ב"ר יוסף ע"ה
-'''לוינגר'''
-הר"ר יוסף ב"ר יהודה זאב ז"ל
-ומרת אידל ב"ר יששכר דב ע"ה
-'''שפיגלר'''
-הר"ר פרץ ב"ר יהודה ז"ל
-מרת פרומה ב"ר יעקב ז"ל
-'''ברייטקופף'''
-הר"ר שלמה ב"ר ישראל ז"ל
-ומרת יפה ב"ר דוד הלוי ע"ה
-'''בר זכאי'''
-----[[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftnref1|[1]]] שהתברכה בפוריות רק כדי להאהיבה על יעקב שאולץ להינשא לה.
 [[:קובץ:///C:/עוזי/קונטרס עוזי בסע''ד.docx# ftnref2|[2]]] (וכן כתב הרמב"ן עה"ת פ"ט פס' ז')

הבדלים בין גרסאות בדף "קטגוריה:פריה ורביה"

קטגוריה:פריה ורביה (עריכה)

גרסה מ־13:11, 2 באוקטובר 2017

תפריט ניווט

חיפוש