איסורי שבת אינם מלאכה ביום טוב

איסורי שבת שאינם מלאכה ביום טוב

איסורי שבת שאינם מלאכה

הנה מלבד מה שנאסרו בשבת ל"ט מלאכות ותולדותיהן, מצינו גם כמה דברים שאסורים מה"ת בשבת אבל לא בחומר איסור מלאכה: א. לאו דמחמר. מבואר בגמ' בשבת (קנג:) דהמחמר אחר בהמתו, כלומר דמנהיג בהמה טעונה, עובר בלא תעשה ד"לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך" (עי' משנ"ב סי' רס"ו סק"ח). ב. שביתת בהמתו. מבואר בכמה דוכתי בגמ' ובשו"ע (או"ח סי' ש"ה) דאדם מוזהר על שביתת בהמתו, ונחלקו הראשונים אם הוא 'עשה' דילפי' מדכתיב למען ינוח, או דהוא בכלל 'לאו' דלא תעשה כל מלאכה [עי' בתוס' (שבת נא:) וברש"י (ע"ז טו., וע"ש גם בר"ן), ועי' מנח"ח (מצוה ל"ב סוף מוסך השבת או ט'). ועי' במשנ"ב (סי' ש"ה סק"א) ובפמ"ג (סי' ש"ה משב"ז סק"א)]. ג. שביתת עבדו. עי' יבמות (מח:) ובאו"ח (סי' ד"ש), דמבואר דהאדון מוזהר על שביתת עבדו מדכתיב "וינפש בן אמתך והגר" (עי' משנ"ב סי' ד"ש סק"א) ד. תחומין. נחלקו בגמ' אי תחומין דאורייתא או מדרבנן, ומ"מ אין בזה חיוב מיתה וכרת אלא רק לאו, ולהלכה קי"ל דתחומין דאלפים אמה דרבנן, ויש ראשונים הסוברים להלכה שתחומין די"ב מיל דאורייתא (עי' משנ"ב סי' שצ"ז סק"א, וסי' ת"ד סק"ז). ה. הבערה. למ"ד הבערה ללאו יצאת. ומצינו בכל אלו האיסורים שדנו בהם רבותינו דמלבד החילוק בחומר העונש יש עוד נפק"מ בינם לבין ל"ט מלאכות שבת, כפי שיתבאר.

ד' ביאורים בגמ' בפסחים

הגמ' (פסחים ה.- ה:) מביאה כמה מקורות מהיכן יודעים שכוונת הפס' (שמות י"ב, ט"ו) "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם" אין הכוונה ליום הראשון של פסח, אלא לערב פסח. ומביאה הגמ' (ה.) ברייתא "רבי עקיבא אומר... הרי הוא אומר (שמות י"ב, ט"ו) 'אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם' וכתיב 'כל מלאכה לא תעשו' [צ"ל: לא יעשה בהם, שהוא הפס' האמור גבי מלאכת יו"ט] ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה". כלומר שר"ע מכריח שאי אפשר לפרש ד'ביום הראשון' הוא בפסח עצמו, שכן אי אפשר לקיים ביעור חמץ ביו"ט של פסח משום איסור הבערה ביו"ט. ושם בגמ' (ה:) אמר רבא שמע מינה מדרבי עקיבא תלת, שמע מינה אין ביעור חמץ אלא שריפה [דאי השבתתו בכל דבר סבירא ליה לוקמיה ביוט ויבערנו בדבר אחר יאכילנו לכלבים או ישליכנו לים- רש"י], ושמע מינה הבערה לחלק יצאת, ושמע מינה לא אמרינן הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. ומצינו ד' ביאורים בראשונים בביאור ראית הגמ' שר"ע סובר הבערה לחלק יצאת: א. רש"י פירש דהראיה מדקרי ליה אב מלאכה ב. הריב"א פירש דאם היינו אומרים הבערה ללאו יצאת לא היתה נאסרת הבערה ביו"ט, דאינה מלאכה ג. בתוס' רבינו פרץ כתב כהריב"א, והוסיף עוד דאי הבערה ללאו יצאת היינו דורשים מתיבות לא תבערו אש בכל מושבותיכם "ביום השבת" למעט הבערה ביו"ט ד. בפירוש רבינו חננאל כתב דאי הבערה ללאו יצאת היינו אומרים עשה דוחה לא תעשה. ויש להרחיב ולבאר כל אחד מהדרכים, ויתבאר לקמן בס"ד.

אם נאסרו ביו"ט איסורים שאינם מלאכה

האם יש איסור הבערה ביו"ט [שיטת הריב"א]

ותחלה נראה לבאר שיטת הריב"א, דכתבו התוס' בפירושם השני: "ועוד אומר ריבא דלמד ללאו יצאתה לא היה אסור ביוט כיון דאין שם מלאכה עליה", מבואר דדעת הריב"א דלמ"ד הבערה ללאו יצאת אינה אסורה כלל ביו"ט דאינה מלאכה, וזה ביאור דברי הגמ' שהוכיחה דלר"ע הבערה לחלק יצאת. וכן מבואר בתוס' (ביצה כג.) דלמ"ד הבערה ללאו יצאת אין כלל איסור ביו"ט. והנה מבואר מדברי הריב"א אלו שני חידושים: א. דאיסורים שאינם מלאכה אינם אסורים כלל ביו"ט ב. דלמ"ד הבערה ללאו יצאת הבערה אינה נקראת מלאכה. ונבארם בס"ד:

מחמר ושביתת בהמתו ביו"ט

הנה בענין הנדון הראשון, אם נאסרו ביו"ט איסורים שאינם מלאכה, עי' בב"י (סי' תצ"ה) שהביא דברי הכלבו (סי' נ"ח) די"א דאיסור מחמר ושביתת בהמתו אינו נוהג ביו"ט, וביאר הב"י דשביתת בהמתו ומחמר אינם מלאכה, שהרי אינם בכלל ל"ט מלאכות, ובאיסורים שאינם מלאכה לא ילפי' יו"ט משבת. ועי' ברמ"א (סי' רמ"ו ס"ג) שפסק דאין איסור מחמר ביו"ט. ובב"ח (סי' תצ"ה) כתב דבדברי התוס' (ביצה כג. הנ"ל) מבואר כשיטה זו, וע"ש בפר"ח. וכמה מן האחרונים [הפרי חדש (סי' תצ"ה סק"ג), קהלת יעקב (לגר"י מליסא, בעל חוו"ד ונתה"מ, סי' תצ"ה ס"ג) ועי' גם במקראי קודש למהר"ח אבולעפיה המובא בשער המלך (פ"ה מהלכות יו"ט)] כתבו לחלק בין איסור מחמר לאיסור שביתת בהמתו, דאיסור מחמר ילפי' מדכתיב "לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך" וא"כ הכתוב קראה מלאכה, ורק איסור שביתת בהמתו אינו איסור מלאכה, ועי' לקמן בשם הרשב"א (יבמות ו.) דמשמע דגם מחמר אין שם מלאכה עליה, שלא כדבריהם.

שביתת עבדו ביו"ט

הנה מצינו גם שנחלקו הראשונים לגבי שביתת עבדו ביו"ט, עי' בב"י (סי' תקכ"ו) שהביא לדעת הבה"ג (מ"ב ע"ד) שכתב דאף שמותר לקבור מת ביו"ט ראשון ע"י גוי, מ"מ עבדים של ישראל אסור להם לקבור, אך הרמב"ן בתורת האדם (ענין ההוצאה, סמוך לסופו, מהדורת זכרון יעקב אות כ"ח) כתב: "לא נתברר לי מנין לבעל הלכות גדולות שיהא יו"ט כשבת לענין איסור מלאכה דעבדים, שאני אומר כיון שגזירת הכתוב בשבת אין למדים ממנה יו"ט שאין דנים קל מחמור להחמיר עליו". וכתבו האחרונים (עי' בשעה"צ סי' רמ"ו סקכ"ב בשם תוספת שבת ופמ"ג ואבן העוזר) דנדון זה תלוי בנדון דשביתת בהמתו, ועי' בשעה"צ (סי' רמ"ו סקכ"ב) שכתב דמדברי השו"ע (סי' ד"ש ס"א) משמע דפסק כבה"ג, וכ"כ הביה"ל (סי' ד"ש ד"ה וכן) וא"כ יש להוכיח דדעת השו"ע דשביתת עבדו נוהגת ביו"ט וא"כ ה"ה שביתת בהמתו, אך בסי' תצ"ה דייק השעה"צ (סקכ"ב) מדברי השו"ע (סי' תקכ"ד) דאין שביתת בהמתו ביו"ט, ולפ"ז יהיה קצת סתירה בדעת השו"ע, ועי' מה שכתב בזה הגר"ע יוסף ב"אגרת פתיחה" לספר שער המלך הוצאת מכון ירושלים (אות ב'). ועי' במשנ"ב (סי' רמ"ו סקי"ט) דלהלכה יש להחמיר.

שביתת בנו (חסר)

בשו"ת שבט הלוי ( ) כתב דבנדון זה תלוי גם השאלה אם יש איסור שביתת בנו ביו"ט דעי' אבן עזרא ועי' או"ש

תחומין דאורייתא ביו"ט

ונפק"מ מזה גם לענין תחומין, דהנה יש ראשונים דסבירא להו דתחומין די"ב מיל הוא דאורייתא (עי' משנ"ב סי' שצ"ז סק"א וסי' ת"ד סק"ז), ועתה יש לדון האם גם ביו"ט יש איסור תחומין מדאורייתא, והנה ברש"י (חגיגה יז:) מבואר להדיא דגם ביו"ט יש איסור תחומין מדאורייתא, וע"ש בטורי אבן (שם) שעמד בזה, והאריך בנדון זה אם ילפי' יו"ט משבת. ועי' גם בספר יום תרועה (ר"ה לב:) ובפר"ח (סי' תקפ"ו). ובהגהות רעק"א (סוף סי' תקפ"ו) כתב בשם תשובת הב"ח (קונט"א סי ז') לחלק בין תחומין דאלפים אמה לבין תחומין די"ב מיל, דלמ"ד תחומין דאלפים אמה דאורייתא אין חילוק בין שבת ליו"ט, אך תחומין די"ב מיל כיון דמקורו מדכתיב "אל יצא איש ממקומו ביום השבת" אז דווקא בשבת נאסר. אמנם מדברי החת"ס (שו"ת או"ח סי' קמ"ט) מבואר דגם אי נימא דלענין מחמר ושביתת בהמתו והבערה לא ילפי' יו"ט משבת, מ"מ תחומין יש לאסור ביו"ט, שכן איסור תחומין נלמד מלאו ד"אל יצא איש" שנאמר לגבי המן, וא"כ כיון דקי"ל דגם ביו"ט לא ירד מן [מהא דבעי' לחם משנה גם ביו"ט, עי' שו"ע סי' תקכ"ט], ע"כ דסבירא לן דהיכא דכתיבא שבת גבי פרשת המן ה"ה ליו"ט. ועי' עוד בספר שלמי תודה (יו"ט סי' כ"ה). ועי' משנ"ב (סי' תקפ"ו שעה"צ סקקכ"ב) דיש מקום יותר להקל בתחומין די"ב מיל ביו"ט [ע"ש].

למ"ד הבערה ללאו יצאת האם נחשבת מלאכה

ובענין החידוש השני המבואר בדברי הריב"א, דהבערה אינה נקראת מלאכה, עי' במנח"ח (מצוה רצ"ח אות ה') שכתב דאינו מבין סברת התוס', דאינו דומה איסור הבערה לתחומין ומחמר, שכן הבערה גם ללא הפס' 'לא תבערו אש' היתה בכלל לא תעשה כל מלאכה, שכן היתה הבערה במשכן, ורק יצאה מן הכלל ללמד שאינה אלא בלאו, א"כ הוי רק גזירת הכתוב שאין בה חיוב ולמה לנו לומר שהוציאה הכתוב מלהקרא מלאכה. וכתב שכן מבואר גם בשאגת אריה (סי' ע"א) ועי' עוד בסמוך בשם החת"ס [והנה מדברי שאר ראשונים שלא פירשו כהריב"א, אין הכרח לומר דס"ל כמנח"ח והשאג"א, רק יש לומר דס"ל דיו"ט הוקש לשבת גם לדברים שאינם מלאכה, וכ"כ המנח"ח בעצמו בתחלה דבריו (שם). ובפרט שיש לומר כן בדעת רש"י, דהא מוכח ברש"י (חגיגה יז: הנ"ל) דס"ל דגם תחומין דאורייתא נוהג ביו"ט (וע"ע רש"י שבועות טז: ביצה ב: סנהדרין לו.)] טעם נוסף לומר שאין הבערה ביו"ט [דברי תוס' רבינו פרץ]

מה התמעט מ"ביום השבת"

בתוס' רבינו פרץ שכתב טעם נוסף לומר דאין הבערה ביו"ט למ"ד הבערה ללאו יצאת, דילפי' מדכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, וממעטי' יו"ט. ודבריו צ"ב מדוע תלוי דבר זה אם הבערה ללאו יצאת או לחלק. אך הביאור הוא, דהנה קי"ל (מכות כא:, פסחים מח.) דיש חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט, כלומר דהעושה ב' מלאכות בשבת חייב להביא ב' חטאות, אך העושה ב' מלאכות במזיד ביו"ט אינו לוקה שתים. והמקור לד"ז תלוי במחלוקת אי הבערה ללאו יצאת או לחלק, דהנה למד (שבת דף ע.) הבערה ללאו יצאת המקור לדין חלוק מלאכות בשבת הוא מדכתיב "ועשה מאחת מהנה", כמבואר בגמ' (שבת ע.) וכיון דפסוק זה נכתב לענין קרבן חטאת א"כ הני מילי באיסורי דאית בהן חיוב חטאת "כגון מלאכות דשבת דזדונן כרת ושגגתן חטאת, דבההיא פרשה דועשה מאחת מהנה קמיירי בחטאת, אבל יוט דחיוב מלקות הוא ואין זדונו כרת אין בו חילוק מלאכות" כ"ה לשון רש"י (מכות כא:). אבל למ"ד הבערה לחלק יצאת הטעם דאין חילוק מלאכות ביו"ט הוא מכיון, דהא ביו"ט לא יצאת הבערה [כלשון רש"י שם], כלומר דלמ"ד הבערה לחלק יצאת ילפי' מדכתיב "ביום השבת" למעט יו"ט מחילוק מלאכות, אבל למ"ד הבערה ללאו יצאת אין צריך את הפס' 'ביום השבת' לזה, אלא יש לדרוש דממעט הבערה לגמרי מיו"ט. וביאור זה כתבו לבאר בדברי הגמ' הצל"ח (בפסחים שם) והבית הלוי (ח"א סי' ט"ז, ועי' גם פנ"י ובהגהות ברוך טעם), וכוונו לדברי רבינו פרץ.