זמן הדלקת נר שבת
| משנה: | שבת ב ז |
| בבלי: | שבת כג ב |
| רמב"ם: | שבת ה ג-ד |
| שולחן ערוך: | אורח חיים רסג ד,י רסז ב |
תחילת וסוף הזמן שאפשר להדליק נרות שבת, והמנהג בימינו.
תחילת הזמן[עריכה | עריכת קוד מקור]
בגמרא (שבת כג ב)
מובא שאשתו של רב יוסף היתה מאחרת להדליק נרות שבת סמוך לחשיכה, ורמז לה רב יוסף מעמוד האש שהיה מקדים לבוא קודם ששקע עמוד הענן. סברה להקדים ולהדליק בעוד היום גדול, אמר לה ההוא סבא תנינא 'ובלבד שלא יקדים ולא יאחר'. ופירשו רוב הראשונים גמרא זו לענין הדלקת נרות שבת, וכן משמע בפשט הסוגיה.
אך בריטב"א (כג ב ד"ה ובלבד)
משמע שמפרשה לענין נרות חנוכה (אבל אולי דבריו רק על הברייתא שציטט ההוא סבא, ולא על עיקר הסיפור), וכ"כ המאירי (כג ב ד"ה נר שבת)
בשם יש מפרשים, וכן מתבאר מתוך דברי הרמב"ם (מגילה וחנוכה ד ה).
כתב רש"י
(ד"ה שלא יקדים)
שהטעם שאין להקדים הוא כדי שיהיה ניכר שהנר הוא לכבוד שבת. וכן העתיק הטור (אורח חיים רסג) והשלחן ערוך
(רסג ד)
(ראה עוד).
אמנם הרמב"ם, כיון שמעמיד את הגמרא לענין נר חנוכה, השמיט הלכה זו שלא להקדים להדליק נרות שבת, ורק כתב
(ה ג)
שצריך להדליק מבעוד יום קודם השקיעה.
ובמשנה ברורה (טו) ובאור הלכה (ד"ה לא יקדים וד"ה בעוד) כתב דההקדמה היא כשהוא זמן הרבה קודם תוספת שבת, אלא אם כן היא מקבלת שבת בהדלקה, אפשר להקדים עד פלג המנחה וכדלהלן.
נר שהיה דלוק מבעוד יום[עריכה | עריכת קוד מקור]
כתבו התוס' (שבת כה ב ד"ה חובה)
בשם רבנו תם שאם היה לו נר דלוק מבעוד יום, צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו בזמן, שהרי אמרינן 'ובלבד שלא יקדים ולא יאחר', והביאוהו להלכה הטור (רסג), והרמ"א (רסג ד).
ומסתימת הפוסקים משמע שבהדלקה השניה צריך לברך, וכן מוכרח מתוך דברי ר"ת, שהרי משם הוכיח את חיוב הברכה בהדלקת נר שבת. אבל הרב יביע אומר (ב יז ג) כתב דכיון שגם ר"ת לא ברירא ליה האי דינה כולי האי כדמוכח בספר המנהיג, יש לומר כאן את הכלל ספק ברכות להקל, ובעיקר שאף מרן לא העתיק דברי ר"ת להלכה, וכן העתיק אחריו הרב ילקוט יוסף (שבת א עמ' קעו).
כתב ר' עקיבא איגר בגליון שלחן ערוך (ד"ה הנר דולק)
שרבנו תם איירי בשהודלק שלא לכבוד שבת, כדמוכח בדבריו שם, אך אם הדליקו לצורך שבת, אף שלכתחילה אין לו להדליק מוקדם, מ"מ בדיעבד אינו צריך לכבות, וכן משמע בספר עולת שבת (ב).
וזה דלא כסידור דרך החיים (זמן הדלקת הנר וקבלת שבת ג)
שכתב שאשה שהדליקה בפלג המנחה קודם זמן תוספת שבת, והתנתה שלא לקבל שבת בהדלקה, צריכה לכבות ולחזור ולהדליק בזמנה, לפי שאי אפשר להדליק בפלג המנחה בלא לקבל שבת. ובמשנה ברורה (כ)
הכריע כרעק"א, וביאר הכרעתו בבאור הלכה (ד"ה מבעוד),
דאם נחייבו לכבות, נמצאת ברכתו הראשונה לבטלה (ראה עוד).
ובשלחן ערוך הגר"ז (ו)
משמע כדברי סידור דרך החיים שאפי' הדליקו לשם שבת, צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו, שהוא מדבר שם על אדם שהדליק ולא כיוון לקבל שבת בהדלקתו, שצריך לחזור ולהדליק. משמע דרק שבת לא קיבל, אבל ההדלקה היתה לכבוד שבת, ואעפ"כ חוזר ומדליק.
הודלק קודם פלג המנחה[עריכה | עריכת קוד מקור]
כתב הבאור הלכה (ד"ה מבעוד) בשם ס' עולת שבת (ב) דאם הדליק קודם פלג המנחה, אפילו כיוון לקבל שבת, אין הדלקתו וקבלתו כלום, ויכבה ויחזור וידליק בברכה [ובעולת שבת שם אינו מפורש שמברך, אבל כן משמע מתוך דבריו, וראה להרב יביע אומר (ב יז ג) שלא דק בזה, וכנראה ציטט מתוך הבאה"ל], וכן העתיק בספר שמירת שבת כהלכתה (מג יב). אבל הרב ילקוט יוסף (שבת א עמ' קעו) כתב כדעת אביו בעל יביע אומר שם שלא לברך משום ספק ברכות להקל.
קבלת שבת בהדלקה[עריכה | עריכת קוד מקור]
כתבו הראשונים שאם מקבל שבת מיד, שרי להקדים ולהדליק, ובלבד שיהיה בתוך שעה ורבע קודם הלילה, כלומר אחר פלג המנחה, שאז יש לסמוך על ר' יהודה דס"ל שהוא זמן תפילת ערבית, וכל מה שאסרה הגמרא להקדים ההדלקה הוא רק באופן שאינו מקבל שבת בהדלקתו. כן כתבו תוספות (ברכות כז א ד"ה דרב), ר' יונה (יח ב ד"ה רב), רא"ש (ד ו) ועוד, וכן פסק שלחן ערוך (רסג ד, רסז ב) שאם מקבל עליו שבת מיד, כל שהוא מפלג המנחה והלאה מותר להדליק.
סוף הזמן[עריכה | עריכת קוד מקור]
במשנה (שבת ב ז) מבואר דבבין השמשות אסור להדליק את הנר, כיון שספק חשיכה הוא, וכיון שהדלקת נר בשבת היא איסור דאורייתא, הוי ספק דאורייתא ולחומרא, כ"כ רש"י (שבת לד א ד"ה ואין מדליקין). ונפסק להלכה ברמב"ם (שבת ה ד) ובשלחן ערוך (רסא א).
ובגמרא (שבת כג ב)
מובא שאין לאחר את ההדלקה, ופירשוה רוב הראשונים לענין הדלקת נר שבת. ונפסק להלכה בטור (אורח חיים רסג) ובשלחן ערוך (רסג ד).
ובמשנה ברורה (טז) כתב הטעם, שמא בין כך ובין כך יאחר הזמן ולא יוכל להדליק. ובס' שמירת שבת כהלכתה (מג [עה]) ביאר דהיינו שהוא סמוך לשקיעה או שהציבור כבר קיבל עליו שבת, והרי היחיד נגרר אחריהם ושוב לא יוכל להדליק.
כתב המגן אברהם (רסא א) דאפילו רק נסתפק לו אם כבר הגיע בין השמשות או לא, אסור לו להדליק מחמת הספק, והוא על פי דברי הבית חדש (רסא א) שכתב כן גבי עישור דמאי. והעתיקם להלכה המשנה ברורה (רסא א). ובספר שמירת שבת כהלכתה (מג יד) כתב דאפילו לא שקעה החמה, אם הציבור קיבל עליו שבת, שוב אסור להדליק, ומוטב לשבת בחושך או לבטל סעודת השבת, ולא להיכנס בספק איסור.
כתב בשבלי הלקט (ס) בשם ר"ח דרך תשובה וכפרה למדליק נר אחר השקיעה, הובא בבית יוסף (רסג ד"ה כתוב בשבלי הלקט).
הדלקה לאחר שקיעה על ידי גוי[עריכה | עריכת קוד מקור]
המנהג בימינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
כתב הגר"ח נאה בספר קצות השלחן (עג {יד}) דהמנהג בירושלים ת"ו שסוגרים החנויות ארבעים דקות קודם השקיעה, ובספר לקראת שבת (זקש) (עמ' יז)
כתב גם על ההדלקה שהיא ארבעים דקות קודם השקיעה. וכ"כ בספר ארץ ישראל (עמ' כו) להגרי"מ טיקוצ'ינסקי.
אבל הרב יביע אומר (ה כא ג) כתב לחלוק על דבריהם, ושאין יסוד למנהג זה, ומכל מקום מנהג הספרדים מאז ומעולם להדליק עשרים דקות קודם השקיעה, כמבואר בכף החיים (רנו ה), ורק ההכרזה היתה חצי שעה קודם השקיעה על מנת להודיעם להתכונן להדלקה.
ובשאר המקומות הסכמת הפוסקים שיש להדליק נרות עשרים דקות קודם השקיעה, אם לא שיש מנהג ידוע באותו מקום. ראה גם אגרות משה (א צו), שמירת שבת כהלכתה (מג יא).
שיעורים, מאמרים וכתבי עת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- זמן הדלקת נרות שבת לכתחילה - אשכול בפורום אוצר החכמה.
סוגיות קשורות[עריכה | עריכת קוד מקור]
חיוב הדלקת נר שבת | החייבים בהדלקת נר שבת | מקום הדלקת נר שבת | ברכת הדלקת נרות שבת | הדלקת הנר בערב יום הכיפורים