חוזר וניעור

מקורות
משנה:	ערלה פרק ב, ג, תרומות פרק ה, ב, פרק ה, ח
בבלי:	עבודה זרה עג, א, זבחים עח, א, בכורות כב, א, יבמות פב, ב, נדרים נז, ב, שבת סה, ב
ירושלמי:	ערלה, פרק ב
שולחן ערוך:	יורה דעה צט, ו

חוזר וניעור הוא נידון באופן שנפל איסור לתוך היתר והתבטל ברוב ולאחר מכן נתרבה שוב האיסור, האם דנים את התערובת מחדש או שאומרים קמא קמא בטיל ומצטרף לשיעור רוב ההיתר לבטל את מה האיסור שמתרבה עליו.

מקור הנידון

ישנם שני דינים ששניהם מובאים במשניות ובגמרא, דין קמא קמא בטיל שפירושו שהמיעוט בטל ברוב ומצטרף לרוב כך שגם אם אח"כ נוסף עוד אנו דנים אותו כמיעוט, דין חוזר וניעור שפירושו שאף שהיה ביטול ברוב מכל מקום אם הוסיף עוד מהמיעוט חוזר וניעור אם שאר המיעוט שבתערובות ומצטרף לבטל את השאר ולהלן נביא את המקורות לשני הדינים:

קמא קמא בטיל

• בגמרא בעבודה זרה (עג, א) מובא דינו של רב דימי בשם רבי יוחנן 'המערה יין לבור אפי' כל היום כולו קמא קמא בטיל' ולהלן נביא את דיון הראשונים בזה.
• משנה בערלה (פרק ב, ג) 'הערלה מעלה את הכלאים, והכלאים את הערלה, והערלה את הערלה. כיצד? סאה ערלה שנפלה למאתים, ואחר כך נפלה סאה ועוד ערלה, או סאה ועוד של כלאי הכרם, זו היא שהערלה מעלה את הכלאים, והכלאים את הערלה, והערלה את הערלה' כלומר שהערלה שנפלה לפני כן מצטרפת אם השאר לבטל את הערלה שנופלת אח"כ.
• גמרא בזבחים (עח, א) 'דם לתוך המים, ראשון ראשון בטל' יש מהראשונים שמבארים גמרא זו שזה חומרא מיוחדת בדם.

חוזר וניעור

• בגמרא בבכורות (כב, א) 'הלוקח ציר מעם הארץ משיקו במים וטהור, אמר רב ירמיה לא שנו אלא לטבול בהם פיתו אבל לקדרה אסור, מצא מין את מינו וניעור' ואביי שם בסוגיא חולק עליו שרק טומאה מעוררת טומאה ואין טהרה מעוררת טומאה.
• משנה בתרומות (פרק ה, ב) 'סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך מאה חולין טהורין, רבי אליעזר אומר, תירום ותשרף, שאני אומר, סאה שנפלה היא סאה שעלתה. וחכמים אומרים, תעלה ותאכל ניקודים או קליות, או תילוש במי פירות, או תתחלק לעיסות, כדי שלא יהא במקום אחד כביצה'
• משנה בתרומות (פרק ה, ח) 'סאה תרומה שנפלה למאה, ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת, הרי זו אסורה. ורבי שמעון מתיר.'
• גמרא ביבמות (פב, ב) 'נתן סאה ונטל סאה, כשר עד רובו, אבל ייתר ממנו לא.'
• גמרא בנדרים (נז, ב) 'גידולי היתר מעלים את האיסור' והיינו באופן שזרע זרעים שאסורים בהנאה, הגידול מבטל ברוב את הזרע המועט ולא אומרים קמא קמא בטיל באיסור.
• גמרא בשבת (סה, ב) 'שמא ירבו נוטפים על הזוחלים' באופן שרוצה לטבול בנהר שכשר למקוה יש חשש שירבו הגשמים שהם נוטפים' שאסורים בטבילה על הזוחלים של הנהר הכשרים בטבילה.

מן התורה או מדרבנן

מפשטות דברי הראשונים משמע שזה מדאורייתא וכן נקטו הפרי חדש (צט, ס"ק כא ד"ה הנה) והפרי מגדים (או"ח תנ"ב, א"א סק"ו) והיד יהודה (צט, ס"ק כה) והיבין דעת (צט ס"ק יא) והחזון איש (כ"ח, ס"ק י"ח)

אמנם דעת הפלתי (צט, כא) שזה רק חומרא דרבנן.

שיטות הראשונים

נחלקו הראשונים מתי נאמר הדין של קמא קמא בטיל ומתי אומרים מצא מין את מינו וניעור וישנם ג' שיטות מרכזיות:

דעת הרא"ש בחולין (פרק שביעי, סימן ל"ז) שבכל גוונא אומרים מצא מין את מינו וניעור, ודינו של רב דימי בעבודה זרה לא נאמר אלא ביין נסך באופן שהשפיכה הייתה על ידי חבית שבצורה כזו החמירו שלא יתבטל או באופן שמזג יין היתר לתוך בור יין נסך והחמירו ביין נסך שאיך ההיתר מצטרף לבטל את היין שבבור וקמא קמא בטיל. ואף בעניין תרומה, ערלה וכלאי הכרם נוקט הרא"ש שכל שאין מאה או מאתיים כנגד כל מה שנפל - חוזר וניעור. ומפרש (בפירושו לערלה, ב, ג) שמה ששנינו שהערלה מעלה את הערלה - היינו שנטע רבעי מעלה את הערלה, שאף רבעי נקרא בשם ערלה.

דעת הרמב"ן בעבודה זרה (עג, א) שהדין קמא קמא בטיל לא נאמר אל עד שיעור של נתינת טעם, אך אחר שהתרבה שיעור של פי שישים שהוא מספיק לנתינת טעם בתערובת אומרים מצא מין את מינו וניעור. ואף בתערובת מין במינו לח בלח, כל שאין פי שישים בהיתר כנגד כל האיסור - חוזר וניעור, משום שכיוצא בו במין בשאינו מינו היה יכול לתת טעם. ברם בתרומה ששיעורה במאה, וערלה וכלאי הכרם ששיעורן במאתיים ראשון ראשון בטל, ואף האיסור שנתבטל מצטרף יחד עם ההיתר להעלות את האיסור שנפל באחרונה, כל עוד יש בהיתר שישים כנגד כל מה שנפל.

וכן הכריעו הרשב"א והר"ן.

דעת הראב"ד בעבודה זרה (שם) שבכל גוונא אומרים קמא קמא בטיל למעט אופנים מסויימים ששם נאמר הדין חוזר וניעור כמו לגבי טומאה שהחמירו בכך או באופן שהיה הפסק בין נפילה לנפילה

להלכה

הרמ"א (יו"ד צט, ו) פוסק שאיסור שהתבטל ואח"כ נתרבה חוזר וניעור בכל האופנים, אף יבש ביבש. והפשטות שפוסק את שיטת הרא"ש. והש"ך (שם) מכריע דבלח בלח חוזר וניעור משום שהאיסור נותן טעם, וכן יבש ביבש מין בשאינו מינו, משום שאם יבשל הכל יחד יתן האיסור טעם. אבל יבש ביבש מין במינו לא אומרים חוזר וניעור. ולדעתו זו יסכימו לכך גם הרמב"ן, הרשב"א, והר"ן. ברם, מחמת הכרעת הרמ"א כתב הש"ך להקל למעשה רק בהפסד מרובה.

הפרי חדש (שם, ס"ק כא) והגר"א (שם, ס"ק טו) מחלקים בין שיעור דאורייתא של שישים בלח או חד בתרי יבש ביבש לבין שיעור דרבנן של אחד במאה או מאתיים, שבשיעור דרבנן והתרבה לא אומרים חוזר וניעור מה שאין כן בשיעור ביטול בדאורייתא. באיסור דרבנן, דעת הפרי מגדים (שפד ס"ק כא) שבאופן כזה אומרים חוזר וניעור אף לשיטתם, אמנם דעת הדרכי תשובה (ביו"ד שם, ס"ק צב) שגם באופן כזה לא אומרים חוזר וניעור.

הנפק"מ בין דעת הרמ"א והש"ך לדעת הגר"א והפר"ח לפי"ז א. לח בלח מין במינו דביטולו בשישים רק מדרבנן, להרמב"ן והרשב"א אומרים חוזר וניעור ולפר"ח והגר"א לא אמרינן. ב. יבש ביבש מין במינו שאין רוב היתר, לפי הש"ך לא אומרים חוזר וניעור היות ולא התווסף טעם שאין טעם במין במינו, אך להגר"א והפר"ח אומרים חוזר וניעור היות ושיעורו מדאורייתא.

אופנים נוספים

לח בלח מין בשאינו מינו

לח בלח מין בשאינו מינו דינו שאינו מתבטל אלא כשבטל טעמו היות וטעם כעיקר (ונחלקו בראשונים אם מדאורייתא או מדרבנן), יש לדון באופן שהתבטל בשישים ואח"כ נתרבה שוב טעם האיסור אם בכה"ג אומרים 'חוזר וניעור', דעת הש"ך (צט, ו) שבאופן כזה אומרים חוזר וניעור, אמנם ממשמעות הראב"ד שהובא לעיל משתמע שגם באופן כזה אמרינן קמא קמא בטיל ואין חוזר וניעור.

טעון הרמה בתרומה

דעת רוב הראשונים שבאופן שנפל תרומה לתערובת שהדין הוא שצריך להרים מהתערובת כשיעור התרומה שנפלה, אם נפל אח"כ שוב לא אומרים קמא בטיל אלא מצטרף לתרומה שנפלה מקודם לאסור את התערובת אמנם הרא"ש בחולין שהובא לעיל חולק ומוכיח שגם באופן כזה אילו לא הדין של מצא מין את מינו וניעור גם באופן כזה היה הדין של קמא בטיל.

כשלא נודע מהנפילה הראשונה

דעת המרדכי בבא קמא (סוף סימן קיט) שכל הדין של קמא בטיל הוא רק באופן שנודע לנו מהתערובת קודם שהתרבה האיסור אך באופן שלא נודע לנו מהתערובת ורק אח"כ שהתרבה האיסור נודע לנו, באופן כזה אומרים מצא מין את מינו ונעור והאיסור הראשון שנפל לא התבטל והביא כן גם בשם הרשב"ם ראב"ן וריב"א וכן מובא גם בהגהות שערי דורא (לט, א) ובאיסור והיתר הארוך (כלל כד, דין י') אמנם לדעתו יש לחלק בין לח ביבש ובין טעמו וממשו לטעמו בלא ממשו וכן פסק הש"ך (שם) להלכה.

יש מהאחרונים שסוברים שתערובת לח בלח אין צריך ידיעה מוקדמת בתערובת כדי שיתבטל וכך סברו הבית שלמה (או"ח, פז) והנפש חיה (סימן יח) והחלקת יואב (תנינא טז) וכן הביא המשנה ברורה להלכה בהלכות פסח (תמז, ס"ק לב) בשם המקור חיים (שם ס"ק ט) והנשמת אדם (אות כח).

לא נפסק הקילוח

רבנו תם בתוספות בבכורות (כב, ב) והראב"ד בעבודה זרה (שם) מחלקים בין אופן שהאיסור נוסף ללא הפסקה שבאופן כזה לא אומרים קמא בטיל אלא מיד חוזר וניעור ומצטרף לשאר לבטל את התערבות, למקום שבו היה הפסק בין נפילה לנפילה שבכה"ג אנו אומרים קמא קמא בטיל ואף שאח"כ התרבה שוב לא מצטרף לבטל. כעין זה מצינו בריב"ם בתוס' (שם) שמחלק בין אופן שהדרך הטבעי הוא שמתרבה כמו בגידול שהאופן הטבעי הוא שימשיך ויתרבה שבאופן כזה לא אומרים קמא בטל מה שאין כן במקום שתלוי באדם שאז אומרים קמא בטיל. וכן סובר תוס' ר"י מפאריס בעבודה זרה (שם).

קילוח חשוב

הראשונים בעבודה זרה (שם) נקטו שבאופן שמקלח יין מגיגית לבור לא אומרים חוזר וניעור. אמנם מתבאר בדבריהם שזה חידוש ביין נסך שבצורה כזו חכמים החמירו לאסור את התערובת.

בחמץ שהתבטל לפני פסח ובפסח דינו במשהו

נחלקו הראשונים בתערובת של חמץ שהתבטלה לפני פסח ובפסח דין החמץ במשהו האם אמרינן חוזר וניעור והתערובת נאסרת או שכבר שנפסק דין התערובת לפני פסח גם בפסח יהיה מותר.

דעת הרא"ש (פסחים פ"ב, ה) דלא אמרינן חוזר וניעור. והרמב"ם (חמץ ומצה ד, יב) סובר שבפסח התערובת נאסרת. ולהלכה השו"ע באו"ח (תמז, ד) מביא ב' דעות והרמ"א מכריע שבלח אינו חוזר וניעור וביבש חוזר וניעור ומקורו מדברי התרומת הדשן (ח"א, קיד). וכן נקטו גם הדגול מרבבה (ע"ד המג"א סקמ"ה) והחזון איש (קיט, ה ד"ה אח"כ)

חוזר וניעור ביין נסך

בגמרא בעבודה זרה (שם) מצינו את חידושו של רב דימי שאל אף שיין נסך דינו במשהו שאפי' באלף לא בטיל מכל מקום המערה יין מחבית לבור אפי' כל היום כולו קמא קמא בטיל ונחלקו הראשונים לבאר מה התחדש בדבריו ואיזה חומרא החמירו ביין נסך.

התוס והרא"ש (שם) הבינו שיש ב' חומרות, א. שבאופן שעירה מחבית או מגיגית לא אומרים חוזר וניעור בשונה משאר איסורים היות וזה שפיכה חשובה. ב. שבאופן שעירה היתר לתוך איסור ההיתר מתבטל באיסור בשונה משאר איסורים שלא אומרים קמא בטיל בהיתר וכן גם פירש הרמב"ן (שם) רק מבאר שכל זה אם בתחילה לא היה בכוחו לבטל את האיסור ורק במינו ולא בשאינו מינו.

הר"ן (שם) מביא את דעת הרמב"ם (מאכלות אסורות טז, כח) ומבאר לפי דבריו שהחומרא ביין נסך הוא שהיה בבור טיפת יין נסך ונפל אפי' פי אלף הכל נאסר. והיינו בצירוף החשיבות של 'תתאה גבר' שמה שהיין נסך עומד במקומו מחשיבו לאסור את ההיתר שנוסף עליו אבל באופן שהיין נפל להיתר אינו אוסר ומתבטל ברוב.

להלכה: בשו"ע יו"ד (קלד, א) פוסק כהרמב"ם והר"ן, והש"ך (שם) מקל בהפסד מרובה לסמוך על שיטת התוס' והרמב"ן.

חוזר וניעור בהיתר שנפל לאיסור

בגמרא בנדרים (נז, ב) ובמשנה בתרומות (ה, ט) מבואר שאומרים חוזר וניעור גם באופן שהתבטל ההיתר באיסור ונחלקו הראשונים האם דין זה שונה במהותו מדין חוזר וניעור באיסור שנתערב שאף באופנים שבאיסור לא אמרינן חוזר וניעור מכל מקום בהיתר נגיד חוזר וניעור.

דעת רש"י (בעבודה זרה שם) והתוס' (בבכורות שם) שלרב דימי שלא אומרים חוזר וניעור ה"ה שגם בהיתר לא נאמר חוזר וניעור, אמנם שיטת הרמב"ן ועוד ראשונים בעבודה זרה (שם) סוברים שבהיתר לכו"ע אמרינן חוזר וניעור ש'היתר לא בטיל'. דעת המהרי"ל (סי' קפו) שלא אמרינן בהיתר חוזר וניעור לקולא.

מאמרים וכתבי עת

• תורת התערובת - הרב יהודה אריה קארניאל, תשע"ט