חילול שבת במקרה של סכנת איבר
| בבלי: | עבודה זרה כח ב |
| שולחן ערוך: | אורח חיים שכח יז |
מבוא[עריכה | עריכת קוד מקור]
הגמרא (ע"ז כח א) כותבת שאם אדם מרגיש שעינו עומדת לצאת ממקומה, מותר לרפאות אותה בשבת. ישנה מחלוקת בראשונים אם לומדים מכך שמותר לחלל שבת במקרה של סכנת איבר או שרק במקרה של עין מותר לחלל שבת.
הגדרת סכנת אבר[עריכה | עריכת קוד מקור]
ה"קצות השולחן" (סימן קלח בדי השלחן אות יח) כותב שלא מדובר על ביטול האבר לגמרי, אלא אפילו הסכנה שהאבר ישאר חלש כל ימיו ולא יהיה ראוי למלכתו (כגון צולע וכו') זה נחשב לסכנת איבר.
שיטת רש"י, רמב"ן ועוד ראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]
רש"י כותב שמותר לחלל שבת דווקא במקרה, של סכנת עין, אבל בסכנת אבר לא מחללים שבת, וכן הרמב"ן (שם) לומד מהגמרא שרק אם יש סכנת מיתה (כגון במקרה של עין) מחללים שבת, אבל בסתם מקרה של סכנת איבר לא מחללים, וכן פוסק גם הר"ן (בפרק שמונה שרצים), הרשב"א (שבת קכט.) והריטב"א בע"ז.
שיטת התוספות ורבינו תם[עריכה | עריכת קוד מקור]
התוספות (סוכה כו א) סובר שסכנת אבר כסכנת נפשות ומחללים עליו את השבת.
בשו"ת "מלמד להועיל" (חלק ב סימן לב) מביא את הא"ז (הלכות יום כיפור רפ) שרבינו תם סובר שבאיבוד אחד מאבריו מחללים שבת,.
הראבי"ה הקשה עליו שמהגמרא נראה שמדובר דווקא בעין כיוון שגידי העין תלויים בלב ויש סכנת חיים, אבל בשאר אברים לא, ועונה על כך הא"ז, שר"ת סובר שמה שכתוב על עין הוא הדין לשאר האברים, וכיוון שספק נפשות דוחה שבת בכל מקרה של סכנת איבר מתירים מספק.
גם הרב עובדיה יוסף כותב ביביע אומר (חלק ג יורה דעה כג כט) מקשה את קושית הראבי"ה שמהגמרא נראה יותר כשיטת רש"י והרמב"ן ושאר הראשונים שהובאו לעיל, ומביא את המאירי (ע"ז כח) שכותב שמחלללים שבת גם במקרה של סכנת איבר אחד.
פסיקת ההלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
השו"ע (אורח חיים שכח יז) פוסק שלא מחללים שבת במקרה של סכנת איבר (מלבד במקרה של עין שמרדה).
אמנם, הציץ אליעזר (חלק ח סימן טו קונטרס משיבת נפש פרק י סעיף קטן ט) כותב שכיום הרופאים אומרים שכמעט אין סכנת אבר שלא כוכה בה גם סכנת כל הגוף, והערוך השולחן (אורח חיים שכח ס"ק יח) כותב שאם בגלל האבר המחלה תתפשט בכל הגוף מחללין את השבת ע"י ישראל אפילו בדאורייתא (ועיין חזון איש נשים כז ג).
סכנת איבר בשאר איסורים[עריכה | עריכת קוד מקור]
לעניין סכנת איבר בשאר איסורין, בשו"ת מלמד להועיל (ב לב) כותב שנראה מדברי הש"ך (יו"ד קנז ג) שמקלים, וכן כתב גם בבית לחם יהודה, והפמ"ג במשבצות זהב (אורח חיים שכח ז) לומד מדברי הש"ך שבמקרה של סכנת איבר מותר לרפאות אפיו באיסורי תורה, ודווקא בשבת אסור (לפי שיטת רש"י והרמב"ן), וכותב שם שיש להקל כשיטת התוס' והר"ן (הובא לעיל)