טיוטה:דרישה אל המתים

מקור האיסור

המקור בתורה לאיסור זה הוא "לֹֽא־יִמָּצֵ֣א בְךָ֔ מַעֲבִ֥יר בְּנֽוֹ־וּבִתּ֖וֹ בָּאֵ֑שׁ קֹסֵ֣ם קְסָמִ֔ים מְעוֹנֵ֥ן וּמְנַחֵ֖שׁ וּמְכַשֵּֽׁף:

וְחֹבֵ֖ר חָ֑בֶר וְשֹׁאֵ֥ל אוֹב֙ וְיִדְּעֹנִ֔י וְדֹרֵ֖שׁ אֶל־הַמֵּתִֽים:" 

איסור תפילה למת ישנן כמה נקודות בעיתיות שהפוסקים מעלים בעניין עלייה לקברי צדיקים. הראשונה היא האיסור דורש אל המתים. כתוב בתורה : "לא ימצא בך...ודרש אל המתים:" והעלו הפוסקים שהפירוש המילולי של האיסור הוא לא לפנות אל המתים או לבקש מהם דבר מה. ולפי זה תתכן בעיה של דורש אל המתים בפנייה ישירה אל המת או בתליית תקווה שיוכל להועיל לנו. ובאמת כבר בזוהר כתוב שיש שאלה איך אפשר להשתטח על קברי צדיקים הרי כתוב דורש אל המתים ואסור. הבעיה השניה שהעלו הפוסקים היא על פי גמרא בתלמוד ירושלמי: "אם באת על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד", יש מהפוסקים שראו בגמרא זו איסור, הם הבינו מדברי הגמרא שיש איסור לפנות אל גורם חיצוני שיתפלל וייצג אותנו בפני הקב"ה אלא חייבים אנו להתפלל אליו ישירות ולא לתת שום כח לגורמים חיצוניים. הראשונים קראו לאיסור זה בכינוי: "מתווך" על שם זה שהאדם מעמיד מתווך שייצג אותו מול הקב"ה. על פי זה דנים הפוסקים האם גם נפשות המתים נכללים באיסור של מתווך או לא.

דורש אל המתים ישנם כמה צדדים לומר שלא שייך כאן האיסור של "דורש אל המתים" הצד הראשון הוא שגם אם נראה שפשט המילים של הפס' מתכוונים לכל פנייה אל המתים, כשהגמרא דנה באיסור דורש אל המתים היא מזכירה דרך מאוד ספציפית לעבור על איסור זה: "כדתניא: ודורש אל המתים - זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה." אבל עדיין נותרה השאלה האם כל סוג של דרישה או פנייה אסורים ומה שהביאה הגמרא על מי שמרעיב עצמו זה רק דוגמא בעלמא או שזוהי הדרך היחידה לעבור על דורש אל המתים. מן הסברא היה נראה לומר שדוקא להרעיב עצמו וללון בבית הקברות זה האיסור מכיוון שהאיסור של דורש אל המתים מובא בפס' בחדא מחתא עם אוב וידעוני ששניהם עושים מעשי כשפים בכדי להשיג מידע כלשהוא מרוח המת כך גם דורש אל המתים יהיה אסור רק כאשר עושה מעשים כדי שתשרה עליו רוח טומאה ותתן לו מידע כלשהוא. מצד שני יש את פשט המילים בפס' שכמו שביארנו לעיל משמע ממנו שזה כל שאלה או בקשה מן המת ולמה שהגמרא תעקור את הפשט ממקומו?

שיטת הרמב"ם הרמב"ם, כאשר הוא מבאר את איסור דורש אל המתים הוא מוסיף על דוגמת הגמרא עוד מספר דוגמאות ובסוף מסכם בדבריו:" ...כללו של דבר כל העושה כדי שיבא המת ויודיעו לוקה" ויש שדייקו מדבריו שרק מי שעושה מעשים מיוחדים כדי שיבוא המת ויודיעהו הוא שעובר על העבירה אבל דיבור ללא מעשה לא יחשב דורש אל המתים. אבל יש אפשרות לדחות את הדיוק בכך שהרמב"ם בא לומר מתי לוקים וכידוע אין לוקין על לאו שאין בו מעשה אבל יתכן שעדיין עובר על הלאו גם בסתם פנייה אל מת. אבל בכל זאת נראה שלדעת הרמב"ם אין בעיה מצד דורש אל המתים להתפלל אל המת כי לפי דבריו דורש אל המתים זה רק לבקש שיודיעהו דבר מה ולא לבקש ממנו שישתדל עבור החיים אצל ריבונו של עולם.

תשובות הזוהר כאמור הזוהר כבר התמודד עם השאלה הזו, והוא מעלה שתי תשובות כדי לומר שאין איסור "דורש אל המתים" בתפילה על קברי אבות. הראשונה היא שאיסור "דורש אל המתים" נאמר רק כלפי מתים וצדיקים במיתתם קרויים חיים והשנייה היא שישראל שבאים להתפלל מול קברי צדיקים באים בתשובה ובשבירת הלב לפני הקדוש ברוך הוא בניגוד לגויים שבאים בכשפים. יש מקום לדון בשתי התשובות ובנפק"מ בינהן, נראה לומר שהנפק"מ תהיה לעניין צורת הבקשה המותרת בקברי צדיקים, כלומר האם מותר לבקש מהמת עצמו שיתפלל או לא: לפי התשובה הראשונה לכאורה אפשר לבקש מהמתים שהרי הם לא נקראים מתים אלא חיים ואפשר לבקש מהחיים אבל לפי התשובה השנייה נראה שאסור אלא צריך להתפלל לפני הקב"ה כלשון הזוהר. הבן איש חי באמת מדייק עפ"י תשובת הזוהר שההיתר להתפלל בקברי צדיקים הוא אך ורק להתפלל לפני הקב"ה ולא לבקש מהמת שום דבר וכך הוא פוסק למעשה. הבעיה בדברי הבן איש חי היא שהוא מתייחס רק לתשובה השנייה אך מי אמר שתשובה זו היא העיקרית? יתכן לומר שהוא חשש לשתי התשובות ולכן פסק להחמיר עפ"י השנייה.

שיטת היראים-חילוק בין גוף לרוח ישנה עוד סיבה לומר שאין איסור של "דורש אל המתים" בתפילה על קברי אבות עפ"י שיטתו היחודית של בעל ספר יראים. בסוגיית משביע את המת שיחזור אליו בחלום אומר היראים שאין בעיה להשביע את רוחו של המת שיבוא גם לאחר מותו ואין בזה משום דורש אל המתים. מסביר היראים שדורש אל המת זה רק אם דורש אל גוף המת אבל אם דורש אל הרוח אינו נחשב דורש אל המת מכיוון שהרוח אינה נקראת מת. על שיטתו מזדעק הבית יוסף ומקשה מספר קושיות ובינהם הקושיא העיקרית שהרי לגוף אין שום ממשות בלי הנשמה והרוח אז מה המחשבה שיקרה משהו ע"י הדרישה לגופה מתה ולכן הוא מסיק שאפשר להשביע רק חולה בעודו בחיים שיבוא לאחר מיתתו וכאשר הוא בא לבאר את איסור דורש אל המתים אז הוא מעתיק את דברי הרמב"ם. הלבוש עונה על שאלת הב"י ומסביר שכוחות הטומאה שואפים שיהיה להם גוף ולכן במיתה כאשר הרוח יוצאת מהגוף ומפנה מקום אז כוחות הטומאה משתלטים על הגוף ואליהם אסור לפנות. דברים דומים אומר ר"י אלבו בספר העיקרים, הוא מסביר שם שכאשר היה לדבר מה התעלות רוחנית אע"פ שכבר ירד מדרגתו עדיין רושם כלשהוא נותר בדבר ויותר קל לו להגיע לדרגה הקודמת כי הכח כבר קיים בפוטנציאל -כך גם בגוף שהיה של צדיק יותר קל להוריד את השפע האלוקי דרכו.

מחלוקת השו"ע והרמ"א הדרכי משה חולק על מסקנת השו"ע ופוסק כשיטת היראים ולכן כאשר השו"ע אומר שמותר להשביע את החולה שיבוא לאחר מותו מגיה הרמ"א ואומר שגם לאחר מותו מותר אם דורש לרוחו. אבל לכאורה בין לרמ"א ובין לשו"ע ניתן לומר שלנידון דידן בתפילה למתים אין איסור של דורש אל המתים כי לדעת הרמ"א אין בעיה כלל שהרי לא מבקשים מהגוף אלא מהרוח ולפי השו"ע כבר בארנו לעיל שלדעת הרמב"ם, שאותו מעתיק השו"ע, איסור "דורש אל המתים" הוא לנסות לבקש מהמת שיעביר לו מידע כלשהו. וכך באמת מסביר הרב שלמה גורן

תשובת הרב פלטיאל-"מיחזי" אחד המקורות הראשוניים ביותר שמקשר בפירוש בין איסור דורש אל המתים לתפילה בקברי צדיקים הוא תשובה של הרב חיים פלטיאל ממגדבורג שבה הוא אומר שהוא היה מתיר נדרי אנשים שהיו נודרים ללכת לקברי צדיקים מכיוון שהוא רואה במעשה זה בעיה משום שזה נראה כדורש אל המתים. הרב פלטיאל מתייחס לגמרא הנ"ל על כלב והוא מסביר שכלב התפלל בקברי צדיקים משום ששם זה מקום קדוש ותפילה נשמעת יותר עפ"י המקום בו היא נאמרת אבל מי שלא מתכוון לכך לא ברור מה מטרת הליכתו לקברים ולכן נראה כדורש אל המתים. ניתן להבין מדבריו שני דברים: דבר ראשון שאין בעיה מהותית בהליכה לקברי צדיקים ותפילה שם אלא שצריך לכוון להתפלל במקום קדוש ולא יותר מזה אבל יש בעיה של מיחזי ואם היה אפשר לטפל בבעיה הזו אז לא הייתה מניעה ללכת להתפלל בקברי צדיקים ודבר שני שלכאורה מעצם דבריו שמי שמתפלל בקברי צדיקים בלי להיות מודע לכך שהמעלה של כך זה רק מקום קדוש הוא נראה כדורש אל המתים משמע שמי שמתפלל שם אסור שיתפלל אל המתים עצמם כי בזה יעבור על איסור "דורש אל המתים" ממש. אמנם הב"ח עצמו שציטט את דברי הרב פלטיאל מסכם בסוף דבריו שמכח מנהג ישראל והזוהר הנ"ל אין לבטל את מנהג העלייה לקברי צדיקים אבל עדיין משמע שהוא מתיר רק את העלייה עצמה ולא את הפנייה אל המת, בזה גם הוא מסכים שיש איסור "דורש אל המתים".

המהרי"ל-"אל ישים מגמתו אל המתים" הבנה דומה הבינו רוב הפוסקים בדברי המהרי"ל שמי שמבקש מן המת אפילו שיתפלל עליו עובר על איסור "דורש אל המתים",וז"ל: "... ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה ביותר על אדמת קדש. והמשתטח על קברי הצדיקים ומתפלל אל ישים מגמתו נגד המתים השוכבים שם..." מלשונו של המהרי"ל ש"אל ישים מגמתו" דייקו רוב הפוסקים שהוא סובר שאסור לפנות אל המת אפילו בבקשה של תפילה. אבל לשיטה הזאת קשה לשון הגמרא בסוטה שהרי אם נאמר שכלב רק התפלל במקום קדוש ולא התפלל אל האבות שקבורים שם איך נסביר את לשון הגמרא:"...אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים"? אלא שיש לומר שהגמרא השתמשה בלשון ציורית ולאו דוקא ללמדנו שזה באמת מה שקרה וכן אפשר להסתמך על דברי הירושלמי שלא פוסקים מתוך דברי אגדה אבל בכל אופן זה דוחק גדול בגמרא אף על פי שזה מתקבל על הדעת בסברא. ר' אלעזר ממונקאטש' מקשה על ההבנה הזו במהרי"ל וטוען שאם נאמר שאסור לבקש מהמת שיתפלל עלינו אז יסתערו עלינו הרבה קושיות מרחבי הש"ס של אנשים שהתפללו אל מתים וביקשו מהם שיתפללו עליהם [הוא מונה בין השאר את הגמ' הנ"ל בסוטה וכן גם בתענית שרב היה משטח על קבר אביו ומספר לו על צרותיו וכן עוד] ולכן הוא טוען שאין שום איסור בבקשה למת שיתפלל עליך ואדרבה יש מצוה בכך. מכח הזוהר והמקורות ברחבי הש"ס הוא מסביר שכוונת המהרי"ל היא לא שיש איסור לבקש מהמת שיתפלל עליו אלא שאסור להתפלל אל המת שיושיעו באיזשהו כח שזה ברור שאסור משום שזה קרוב להיות ע"ז והוא משווה זאת לפוסקים שהתנגדו לתפילת "מכניסי רחמים" מטעם תפילה אל אמצעי.

מתווך בנוסף ,כאמור, ישנם פוסקים שאסרו את התפילה למתים מדין "מתווך". דין זה מקורו מהתלמוד הירושלמי:"...אבל הקב"ה אינו כן אם באת על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד..." ומכאן דייקו הפוסקים שיש איסור לפנות אל המלאכים ולבקש מהם שיבקשו עלינו אלא צריך האדם להתפלל ישירות אל הקב"ה. ומכאן אסרו הרבה מרבותינו במהלך הדורות לומר פיוטים מסוימים שיש בהם לשון הנשמעת כפנייה אל המלאכים.

תשובת הרב משה פיינשטיין מתוך כך היה נראה שיש לאסור תפילה לנשמת המת והרי אין צורך לבקש מליצים אלא צריך לפנות ישירות למלך?! אלא שהאגרות משה דן האם הסברא לאסור במלאכים שייכת גם בנשמות. האג"מ דן משני הצדדים, כלומר הוא דן האם האוסרים לבקש ממלאכים יתירו בנשמות וכן להפך-האם המתירים במלאכים אולי יאסרו לבקש מנשמות. הוא טוען שהסברא להתיר במלאכים היא שאנו רק מבקשים מהם לעשות את מלאכתם שהם ממונים עליה ושניתנה להם הכח והסמכות לכך ע"י הקב"ה, עפ"י הסיבה הזו יש מקום לאסור תפילה לנשמת המת שהרי לא מצינו שלמת יש תפקיד כלשהוא ביחסים בין ישראל לאביהם שבשמיים בניגוד למלאכים. וכן הוא דן מהצד השני שמי שאוסר במלאכים אולי יתיר בנשמות שהרי נשמות המתים יודעים ומבינים את צער העולם ולכן שייך שיתעוררו ושנעוררם לבקש רחמים על החיים. עפ"י זה מסביר האג"מ את המח' בין הש"ך לב"ח. הש"ך מביא את התשובה של הרב חיים פלטיאל דלעיל ולא חולק עליו ולעומת זאת הב"ח מביא אותו ומעמיד את המנהג כנגדו, האג"מ מבין שהמח' בינהם היא בשאלה הנ"ל והש"ך מסיק שאסור לבקש מנשמות כמו שאסור ממלאכים והב"ח יתיר מכיוון שנשמות יודעות בצער העולם כנ"ל. האג"מ מציין שלדעת האוסרים למרות שהאיסור נובע מעצם הבקשה ונתינת כח בידי גורם שאיננו הקב"ה אבל בכדי שיהיה לאיסור מקור להיתלות בו השתמשו בפסוק של דורש אל המתים על אף שהוא נצרך לאיסור אחר של המרעיב עצמו וכו', מכל מקום פשט הפס' אינו נעקר ממקומו וגם לבקש מן המתים אסור. הוא מסיק שהשו"ע השאיר את הפסק הזה עמום בכונה בכדי שכל גברא רבה שיבוא אחריו שיראה מקום להכריע כאחד הצדדים יוכל להכריע כדעתו ולא יצטרך לחלוק על השו"ע.

מחלוקת אמוראים יש שמעמידים את המחלוקת הנ"ל לעניין סיבת היציאה לבתי קברות בתענית ציבור באיסור של "דורש אל המתים" כלומר למ"ד שזה משום הרי אנו חשובין כמתים יש איסור לפנות אל המת ולכן צריך סיבה אחרת ולמ"ד כדי שיתפללו עלינו אז אין איסור ולכן פונים אליהם שיתפללו עלינו. לפי ההסבר הזה מכך שהרמב"ם והשו"ע ורוב הפוסקים מביאים את הטעם שהרי אנו כמתים אז משמע שהם פוסקים שאסור לפנות אל המתים ולכן הביאו רק את הטעם הראשון ולא את הטעם שיתפללו עלינו. אבל לא מתחייב שהשו"ע סברו כך אלא יתכן שהם סוברים כשתי הטעמים אבל נקטו את הטעם הראשון בנוסף לטעם השני כי הוא כוללני יותר ותקף אף אם אין שם קברי ישראל.

תורת הסוד מצינו גם עפ"י תורת הסוד שיש חשש בהליכה על קברי צדיקים שיתדבקו בו החיצוניים או רוחות של המתים אבל יתכן לומר שזה רק בהשתטחות על הקבר עצמו או בתוך ד' אמותיו או רק בחו"ל.

איסור כניסה למערות צדיקים בלי קשר לאיסורים הנ"ל שהם איסורים מהותיים בעניין תפילה למתים ועצם ההשטתחות על קבריהם יש עוד איסור נלווה שדן בו הרב שלמה גורן והוא איסור הכניסה למערת קבורה של צדיקים. הרב גורן מביא ממספר מקורות בתלמודים ובזוהר שיש איסור חמור וסכנה גדולה להכנס למערת קבורה של צדיקים ורק מי שבמעלה גבוהה מאוד יכול להרשות לעצמו להכנס. הרב גורן מביא את דברי הרשב"ם שאומר שהסיבה לחומרת הסכנה במערת קבורת הצדיקים מקורה בגמרא בחולין שאומרת שהצדיקים גדולים יותר במיתתם מאשר בחייהם. אבל לכאורה יש לומר שאיסור זה הוא רק בכניסה אל תוך מערת הקבורה עצמה ולא למעל הקבר או מחוצה לו

לועג לרש היה מקום לומר שיהיה איסור להתפלל בקברי צדיקים כמו שיש איסור ללמוד שם תורה משום לועג לרש. וכן משמע מדברי הריטב"א שאומר שכשהיו יוצאים להתפלל בבתי הקברות בתענית ציבור היו יוצאים לאחר שהתפללו מכיון שאסור להתפלל שם בגלל לעג לרש. על סמך דברי הריטב"א הקשה החיד"א על דברי הרמ"א שנוהגים ללכת לקברי צדיקים בערב ראש השנה שזה צריך להיות אסור מדין לעג לרש.הרב עובדיה יוסף דוחה את הקושיא של החיד"א ומחלק בין תפילה של חיוב שהיא אסורה מדין לועג לרש לבין תחינות ובקשות שעליהם דיבר הרמ"א שמכיוון שאינו מקיים בהם חובת מצווה כלשהיא אז אין בהם לועג לרש.

סיכום עצם ההליכה לקברי צדיקים נתון במח' כאשר המוהר"ח פלטיאל נוטה לאסור משום מיחזי כדורש אל המתים ובכדי להתמודד עם הגמ' על כלב ושאר המקורות שבהם מוזכרים השתטחות על קברי צדיקים הוא טוען שזה היה תפילה במקום קדוש ותו לא והב"ח שהביאו כבר חולק עליו ומעמיד את מנהג ישראל. בנוסף גם לפוסקים שמתירים ללכת לקברים מצינו מח' לעניין הפנייה אל המתים שהמהרי"ל לפי הבנת רוב הפוסקים טוען שאסור לפנות אל המת ולבקש שיתפללו עלינו משום דורש אל המתים וכן מסקנת הבן איש חי מהזוהר, לעומתם המנחת אליעזר טוען שאין זו ההבנה במהרי"ל ואין בעיה לבקש מן המתים שיתפללו עלינו ואדרבה מצווה גדולה היא. מצינו שעפ"י דברי היראים אין שום בעיה בפנייה אל המת משום שפונה אל רוחו ולא אל הגוף וכך פוסק הרמ"א, ואף לשו"ע שחולק יש מקום לומר שיהיה מותר לפנות למת כי אינו מבקש ממנו שיודיעהו דבר מה ע"י מעשה. מצינו עפ"י הירושלמי שיש עוד צד לאסור מדין "מתווך" שזה איסור להציב מליץ בינינו לבין אבינו שבשמיים ובזה למסקנה מצינו שיש מקום להסתפק האם שייך גם בנשמות של מתים או רק במלאכים.