טיוטה:האם בית המקדש יירד מהשמיים

בס"ד

פרשת תרומה: האם בית המקדש ירד מהשמיים פתיחה

בפרשתנו מצווה הקב"ה את בני ישראל להביא תרומות לבניית המשכן והכלים, ומהציווי 'ועשו לי מקדש' למד הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (א, א), שיש מצווה לבנות את בית המקדש. כולם מודים, שמלבד החובה לבנות את בית המקדש, יש גם חובה להכין את כלי המקדש, נחלקו הרמב"ם והרמב"ן האם החיוב לבנות את המקדש והכלים נחשב מצווה אחת, או שתי מצוות:

א. הרמב"ם טען (מצוות עשה כ', שרש יב), שבניית המקדש והכלים נחשבת מצווה אחת. בטעם הדבר הוא ביאר, שכאשר בית המקדש קיים ללא הכלים, זה נחשב שהבניין לא הושלם, והוא עדיין לא נקרא בית מקדש. ממילא בניית כלי המקדש אינה מצווה נפרדת, אלא חלק מהמצווה הכללית של בניין בית המקדש, ובלשונו:

"הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה. וכבר בארנו (ריש שורש יב) שזה הכלל הוא כולל חלקים ושהמנורה והשלחן והמזבח וזולתם כולם הם מחלקי המקדש והכל ייקרא מקדש, וכבר ייחד הציווי בכל חלק וחלק."

ב. הרמב"ן (השגות מצוות עשה לג) חלק על דברי הרמב"ם וטען, שאמנם המנורה, המזבח והשולחן אכן כלולים במצווה של בניין בית המקדש, אבל בניית הארון נחשבת מצווה בפני עצמה. הוא נימק, שבניגוד לשאר הכלים שמשמשים לעבודת בית המקדש וראוי לכלול אותם בתוך מצוות בניין המקדש, הארון משמש לנשיאת לוחות הברית ולא לעבודת המקדש, לכן הוא אינו כלול במצוות בניין המקדש והוא נמנה כמצווה בפני עצמה (ועיין ברס"ג עשין המסורים לציבור נ"א – נ"ו לשיטה נוספת).

בעקבות בניית המשכן בפרשה, נעסוק בשאלות: א. האם בית המקדש ירד מהשמיים. ב. האם נשים חייבות בבניין בית המקדש.

1. כיצד ייבנה בית המקדש

בית המקדש הראשון נבנה על ידי שלמה המלך (480 שנה אחרי צאת בני ישראל ממצרים), ועמד על בניינו ארבע מאות ועשר שנה. בית המקדש השני נבנה על ידי עולי בבל (70 שנה אחרי חורבן בית ראשון), והתקיים במשך כארבע מאות עשרים שנה. האם בית המקדש השלישי יכול להיחרב? נראה שמחלוקת זו תלויה בשאלה, האם הוא ייבנה בידי אדם או בידי שמים. במידה והוא ייבנה בידי אדם, אפשרי שהוא ייחרב כמו שני הבניינים הקודמים, לעומת זאת אם הוא ייבנה בידי שמיים אפשר שהוא לא ייחרב, ולמעשה נחלקו בכך הפוסקים:

א. דעת הרמב"ם (מלכים, יא, א – ב), שבית המקדש ייבנה בידי אדם, וכן סברו גם המאירי (סוכה מא ע"א) והסמ"ג (עשה קסג). הראיה המרכזית שלהם היא ככל הנראה מהירושלמי במסכת מגילה (א, יא), שם מבואר, שכאשר יתעוררו עם ישראל מהגלות, הם יבואו וייבנו את בית המקדש.

ב. לעומת זאת דעת רש"י (סוכה מא) והתוספות (שבועות טו ע"ב) לא כך, ולדעתם בית המקדש השלישי ירד מהשמיים. ראיה לדבריהם יש במדרש תנחומא (כי תשא, יג), ממנו עולה שהקב"ה יבנה את בית המקדש, וכן מופיע בזוהר במספר מקומות (למשל בראשית כח):

"ובגין דא בטורא דא אתבני בי מקדשא על ידא דקודשא בריך הוא יהא קיימא לדרי דרין (= על כן בהר הזה שייבנה בית המקדש על ידי הקב"ה הוא יתקיים לעולם). ועליו איתמר (חגי ב, ט) 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון', דקדמאה אתבני על ידא דבר נש והאי על ידא דקודשא בריך הוא (= שבתי המקדש הראשונים נבנו בידי אדם, והשלישי ייבנה בידי הקב"ה לכן הוא גדול מהם)."

ראיה לדבריהם מביאים הראשונים מהגמרא במסכת סוכה (מא ע"א). הגמרא אומרת, שכאשר בית המקדש היה קיים, כדי לאכול את התבואה של השנה החדשה (תבואה שגדלה אחרי ט"ו בניסן של השנה שעברה), צריך לחכות שבבית המקדש יוקרב קרבן העומר בט"ז בניסן, דבר שקרה עוד לפני חצות היום.

כאשר נחרב בית המקדש ולא הקריבו את קרבן העומר, מעיקר הדין, כבר בבוקר ט"ז בניסן היה מותר לאכול מהתבואה החדשה, מכיוון שלא צריך לחכות שהקרבן יוקרב, אלא שחכמים גזרו שכל היום לא יאכלו מהתבואה החדשה, ויחכו עד סוף יום ט"ז בניסן.

מדוע? חכמים חששו, שבמידה וייבנה בית המקדש בליל ט"ז בניסן, בבוקר ט"ז בניסן לא יידעו כולם שבית המקדש כבר נבנה. הם יחשבו, שכמו שבשנה שעברה היה מותר לאכול את התבואה החדשה כבר בבוקר ט"ז בניסן, כך השנה יהיה מותר לאכול את התבואה החדשה כבר בבוקר והם לא ידעו שנבנה בית המקדש, ושהם צריכים לחכות עד שיוקרב קרבן העומר .

מקשים רש"י ותוספות, מדוע הגמרא אומרת שיש חשש שבית המקדש ייבנה בלילה, ומשום כך יש לגזור?! והרי הגמרא במסכת שבועות (טו ע"ב) פוסקת, שבכלל לא בונים את בית המקדש בלילה! הם תירצו, שמכיוון שבית המקדש השלישי לא ייבנה בידי אדם אלא בידי שמים, קיים החשש שירד מהשמיים בלילה (והגמרא בשבועות מדברת על בניין הבית הראשון והשני).

כיצד הרמב"ם יישב את ההוכחה של רש"י ותוספות? המאירי (סוכה מא ע"א, ר"ה ל ע"א) תירץ, שהגמרא מדברת במצב שבגלל הרצון הגדול לבנות את בית המקדש, בית דין יטעו ויורו לבנות את בית המקדש בלילה, ולכן אפשר שבית המקדש ייבנה בלילה. תירוץ נוסף, אכן יש דעה שסוברת שאפשר לבנות את בית המקדש בלילה, אלא שמדובר בדעת יחיד שלא נפסקה להלכה.

יישוב בין המקורות

כפי שראינו יש מחלוקת בין רש"י לרמב"ם, האם בית המקדש ייבנה בידי אדם או בידי שמים. אמנם יש מספר אחרונים שניסו ליישב בין המקור בירושלמי ממנו עולה שצריך לבנות את בית המקדש השלישי, לבין התנחומא ממנו עולה שבית המקדש ירד מהשמיים, והם שילבו בין השיטות:

א. הערוך לנר כתב (סוכה מא ע"א ד"ה ברש"י), שיש שני מהלכים בבניין בית המקדש. יש בית מקדש 'גשמי' שייבנה בידי אדם ועליו דיבר הירושלמי, ויש בית מקדש 'רוחני' (כמו נשמה בתוך הגוף) שירד מהשמיים לתוך בית המקדש הגשמי ועליו דיבר התנחומא, ובלשונו:

"נראה לעניות דעתי דודאי בית המקדש לעתיד לבא יבנה בנין ממש בידי אדם, ומה שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית מקדש רוחני, שיבא לתוך בית המקדש הגשמי כנשמה בתוך הגוף"

דוגמא לדבר הוא מביא מהצתת האש על גבי המערכה בבית המקדש. מצד אחד יש חובה על הכהנים להצית אש במערכה, ומצד שני, יש אש שיורדת מהשמיים ומסייעת לאש הקיימת.

ב. המהר"ם שיק תירץ (יו"ד סי' ריג), שהמחלוקת בין הירושלמי לתנחומא תלויה בשאלה מתי הגאולה תבוא, וקיימות שתי אפשרויות: א. אפשרות של 'בעיתה' (= בזמנה), ב. אפשרות של 'אחישנה' (= במהירות). 'בעיתה' הכוונה היא, שהקב"ה קבע זמן, שגם אם מצבו של עם ישראל מבחינה רוחנית יהיה ירוד, בכל זאת הוא ייגאל. באופן זה בית המקדש ייבנה בידי אדם. לעומת זאת, במידה ועם ישראל יעשה תשובה ויהיה ברמה רוחנית גבוהה, הקב"ה יזרז את הגאולה ובית המקדש ירד מהשמיים. ובלשונו:

"ויותר נראה דזה עצמו תלוי בשני קיצין, דאם יהיה קץ של בעיתה, יהיה הכל כסדר כמו שכתב הרמב"ם בהלכות מלכים (ובית המקדש ייבנה בידי אדם). אבל אם יהיה קץ של אחשינה, אז יהיה הכל במהירות, ומהרה ייבנה בית המקדש בידי שמיים ויבוא משיח צדקנו."

ג. בהערות לערוך לנר (הערה 362) הביא תירוץ נוסף בשם המהרי"ל דיסקין. לשיטתו, רוב בית המקדש אכן יירד מהשמיים ועל כך דיבר המדרש תנחומא אך הדלתות של בית המקדש ייבנו בידי אדם, ועל כך דיבר הירושלמי (ועיין דף על הדף ר"ה ל ע"א).

2. נשים בבניין בית המשכן

כפי שראינו לעיל בגמרא במסכת שבועות (טו ע"ב), בית המקדש (וכן המשכן) לא נבנה בלילה. לכאורה בעקבות כך נשים אמורות להיות פטורות מלבנות את בית המקדש, מכיוון שמדובר 'במצוות עשה שהזמן גרמא' (כלומר מצווה שבחלק מהזמן לא נוהגת כמו תפילין, ציצית וכו'), אך הרמב"ם בכל זאת כתב (בית הבחירה א, יב), שנשים חייבות בבניין בית המקדש:

"אין בונין את המקדש בלילה שנאמר וביום הקים את המשכן ביום מקימים לא בלילה, ועוסקין בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים, והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר, ואין מבטלין תינוקות של בית רבן לבניין בית המקדש."

מדוע בכל זאת כתב הרמב"ם שנשים חייבות בבניין בית המקדש? נאמרו באחרונים מספר תירוצים לקושיה זו:

יישוב הקושיה

א. בספר החינוך (מצווה צה) בעקבות הרמב"ם בספר המצוות כתב, שהמצווה לבנות את בית המקדש לא מוטלת על כל אדם ואדם באופן פרטי, אלא היא מצווה שכלל הציבור מחוייבים בה: "וזו מן המצוות שאינן מוטלות על היחיד כי אם על הצבור כולן".

במידה והמצווה מוטלת על הציבור טען הרב יהודה רביב (תחומין כ), לא שייך לומר שמדובר במצוות עשה שהזמן גרמא, ואת דבריו הוא מוכיח בעזרת דברי האבודרהם (שער ג' ברכת המצוות). האבודרהם טען, שהקב"ה וויתר לנשים שלא יקיימו ממצוות עשה שהזמן גרמא, כדי למנוע מתח בין רצונו לרצון הבעל (למשל שלא תצטרך ללכת להתפלל ערבית, בזמן ארוחת ערב). אמנם כאשר מדובר במצווה ציבורית, גם אם הקב"ה מוותר על כבודו ופטר את הנשים, הציבור, שכל העומס מוטל עליו - לא מוותר.

כמו כן, כאשר מדובר במצווה חד פעמית (בונים פעם אחת מקדש), קיים פחות חשש שהקשר בין האיש לאשתו ייפגע.

ב. אפשרות נוספת הביא ר' יצחק שמלקיש בבית יצחק (או"ח ג, ז), ודבריו מיוסדים על דברי הטורי אבן במסכת חגיגה (טז ע"א). כפי שראינו, כדי שמצווה תחשב כמצוות עשה שהזמן גרמא צריך שיהיה זמן שבו לא מקיימים את המצווה, כמו לולב שחייבים רק בסוכות, ותפילין שחייבים רק בימי חול. הטורי אבן טען, שכדי שמצווה תחשב מצוות עשה שהזמן גרמא, לא מספיק שיהיה זמן שלא מקיימים את המצווה, אלא שבפעם הבאה שיקיימו אותה היא תחשב כמצווה חדשה.

לדוגמא: כל יום שמניחים תפילין מקיימים מצווה חדשה, ואין קשר בין המצווה של אתמול למצווה של היום, לכן תפילין נחשבים מצוות עשה שהזמן גרמא. לעומת זאת כאשר בונים את בית המקדש אומר הבית יצחק, לא מקיימים כל יום בהמשך הבנייה מצווה חדשה של בניין בית המקדש, אלא ממשיכים את מצוות הבניין שהתחילו אתמול (הלילה רק מפסיק את האפשרות לקיים את המצווה, ולא מבטל אותה), מימלא זה בכלל לא נחשב מצוות עשה שהזמן גרמא, וברור למה גם נשים יהיו חייבות בבניין בית המקדש, ובלשונו:

"ונראה לתרץ על פי מה שכתב בטורי אבן חגיגה דף ט"ז ע"ב, דהא דנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, היינו דוקא מצווה כגון ציצית ולולב ותפילין שבלילה פטורים, אבל מצוה שמחויב לעשות רק פעם אחת לא נחשב זאת מצווה עשה שהזמן גרמא. לפי זה קושייתנו מיושבת, דבניין בית המקדש אין מחויב לבנות רק פעם אחת, ואין זה מצוה תמידית כמו ציצית ותפילין ומשום הכי (= כך) נשים חייבות, אף דאין בונין בלילה וזה מה שרצינו לבאר."

ג. כיוון שונה לחלוטין מופיע בפירוש הר המוריה על הרמב"ם (שם) ובקהילות יעקב (שבועות סי' ט). הם טענו, שבאמת נשים פטורות מבניין בית המקדש, מכיוון שמדובר במצוות עשה שהזמן גרמא. כיצד הם מיישבים את לשון הרמב"ם ממנו עולה שהן חייבות? הם טוענים שיש לחלק את ההלכה ברמב"ם לשתיים:

כאשר הרמב"ם כתב 'הכל חייבים' הוא מתייחס לכך שכולם חייבים לסעד את בית המקדש, כגון לתרום כסף, לטוות את הפרוכות וכדומה. זה ניתן לעשות גם בלילה, ומשום כך גם נשים חייבות בכך. לעומת זאת כאשר הרמב"ם כותב שצריך לבנות את בית המקדש, הוא מתכוון רק לגברים, שחייבים במצוות עשה שהזמן גרמא (אמנם מלשון הרמב"ם לא נראה כך).