כלי שמלאכתו לאיסור וכלי שמלאכתו להיתר

		יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

מקורות
משנה:	שבת יז ד
בבלי:	שבת קכד א
רמב"ם:	שבת כה א-ג
שולחן ערוך:	אורח חיים שח ג-ד

כלים האסורים בטלטול בשבת מפני שייעודן מלאכה האסורה, וכלים המותרים בטלטול.

הדין

לסוגיה זו בהרחבה, ראו כלים הניטלים ושאינם ניטלים בשבת

בגמרא (שבת קכד א) מובאת מחלוקת אביי ורבא לגבי כלי שמלאכתו לאיסור וכלי שמלאכתו להיתר. לאביי כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטל לצורך גופו בלבד, אך לצורך מקומו אסור, וכל שכן לצורך עצמו של הכלי, כלומר על מנת להצילו, כגון מחמה לצל. כלי שמלאכתו להיתר מותר בין לצורך גופו ובין לצורך מקומו, אך לצורך עצמו כלומר מחמה לצל אסור.
לעומת זאת דעת רבא שכלי שמלאכתו לאיסור מותר בין לצורך גופו ובין לצורך מקומו, אך לא מחמה לצל, וכלי שמלאכתו להיתר מותר אף מחמה לצל. להלכה קיימא לן כרבא.
מלבד זאת נחלקו הפוסקים אם מותר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר אף שלא לצורך כלל.

כלי שמלאכתו לאיסור

הגדרה

הגמרא (שבת קכב ב) מביאה דברי רב יהודה שסובר שכלי מלאכתו לאיסור אין לטלטלו אף לא לצורך גופו ומקומו. והקשו על זה הראשונים, הרי רב יהודה עצמו התיר לטלטל כלי האריגה בשבת לצורך גופו (שבת קיג א), וכן התיר לטלטל נר של שמן שכבה (שבת מו א), שסובר הוא כר' שמעון דלית ליה מוקצה.
כמה תירוצים נאמרו בזה בראשונים:

• רש"י (קיג א ד"ה מותר לטלטלן) כתב שכלי האריגה לא הוי מלאכתן לאיסור, כיון שאין הגרדי מקפיד עליהן. ודבריו צריכים ביאור, והלא מלאכתן לאיסור אינו מוגדר לפי ההקדפה, אלא לפי המלאכה לה הכלי משמש. ואפשר שכוונתו דכיון שאין הגרדי מקפיד עליהן, הרי שרגילות היא להשתמש בהן לתשמישים נוספים, ושוב לא הוי כלי שמלאכתו לאיסור.
• תוספות (קכב ב ד"ה רחת) כתבו שגם רב יהודה מודה שמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אם היא מלאכה חשובה, אך אם בשביל מלאכה גרועה כגון פיצוע אגוזים אסור.
• הרמב"ן (קכב ב ד"ה ואיכא דקשיא להו) הביא בשם הראב"ד שמגדיר שכלי שמלאכתו לאיסור הוא דווקא כלי שעושים בו מלאכת איסור כגון קורנס וכד', אבל הנר אינו אלא בסיס לפתילה ולשמן ואין עושים בו שום מלאכה.

ומדיליה כתב הרמב"ן לתרץ, שנ'מלאכתו לאיסור' זה כאשר אין לו תשמיש קבוע לשבת, מה שאין כן נרות יש להם תשמיש קבוע בשבת והוו משמשי שבת. אמנם בסוף דבריו מכח הקושיה מכלי האריגה, כותב הרמב"ן שרב יהודה חזר בו ומתיר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו.