לא תנסו את ה'

פתיחה

בפרשת ואתחנן מזהיר משה את בני ישראל (ט, טז), לא לנסות את הקב"ה כמו שהם ניסו אותו בעבר במרה. מה היה במרה? לאחר שלושה ימים שבו לא היו מים לבני ישראל, התלוננו העם שהם צמאים, משה צעק אל ה', שהורה להשליך עץ לתוך המים המרים, ובעקבות כך הומתקו המים והעם יכול היה לשתות.

מתוך הפסוקים הללו שבפרשתנו, הבינה הגמרא, שיש איסור לנסות את הקב"ה, ושבני ישראל חטאו בתלונותיהם. בעקבות כך נעסוק בשתי שאלות הנתונות במחלוקת ראשונים: 1. מהו בדיוק האיסור לנסות את ה'. 2. מתי בכל זאת מותר לנסות את ה'.

האיסור לנסות את ה':

1. שיטת הרמב"ם

הרמב"ם למד (יסודי התורה י, ה), שהאיסור הוא לנסות הנביא יותר מדי. כלומר, כאשר אדם מעיד על עצמו שהוא נביא, הוא צריך להוכיח שהוא אכן כזה, ולעמוד במספר תנאים (יסודי התורה פ"י, א - ב). במידה והוא הצליח לעמוד בתנאים ובניסיונות והוכיח את עצמו כנביא, אסור לשוב ולנסות אותו עוד. מה הבעיה בכך שמנסים את הנביא יותר מדי? ספר החינוך מסביר (מצווה תכד):

"אם בכל פעם ופעם נטרידהו לתת אות ומופת נאמן שהוא נביא, יהיה סבה לעם שימרדו בו וייקלו בדבריו הרבה פעמים, ועל כן הוזהרנו להאמין בו ושלא לנסותו יותר מדאי אחר שיהיה מוחזק עמנו בטוב ונאמן לנביא, והדבר הזה אירע לנביאי האמת עם נביאי הבעל שהיו מכחישים נבואתם ומחטטים אחריהם ומכחישים דבריהם, עד שלא היה מספיק להם אות אחר אות ומופת אחר מופת."

2. שיטת הסמ"ק והסמ"ק

הרס"ג (לא תעשה קכז) והסמ"ג (לאווין מצווה ד) חלקו על ביאור הרמב"ם, וכתבו שהאיסור שכתוב בתורה הוא כפשוטו, שאסור לנסות את ה'. כיצד אפשר לנסות את ה'? אסור לעשות מצווה, ולבחון את הקב"ה אם הוא נותן עליה שכר. מה טעם האיסור? מדברי ספר החינוך משמע, שמדובר בכפירה בשכר בעולם הבא:

וטעם איסור הנסיון במצוות, מפני ששכר מצוות אינו בעולם הזה, וכמו שדרשו זכרונם לברכה בריש מסכת עבודה זרה [ג' ע"א], היום לעשותם [דברים ז', י"א], ולמחר, כלומר לעולם הבא, ליטול שכרם.

הסמ"ג מקשה על עצמו מדברי הגמרא בבבא בתרא (י ע"ב, מקבילה בראש השנה ד ע"א), האומרת שמותר ליהודי לתת כסף לצדקה, ולבקש בתמורה מהקב"ה שיירפא את בנו, משמע שמותר לבקש תמורה לעשיית מצווה! הוא מתרץ, שבאמת אין כוונת הגמרא לומר, שמותר לעשות מצווה כדי לקבל שכר, אלא שהתורם נותן צדקה גם אם בנו לא יתרפא לבסוף, אלא שהוא מבקש מהקב"ה שבזכות מעשיו הטובים יירפא גם את בנו. לא כתמורה לנתינת הצדקה, אלא כבקשה.

3. שיטת הרמב"ן והחינוך

הרמב"ן (ואתחנן ו, טז) והחינוך (מצווה תכד) פירשו, שהלאו של "לא תנסו" כולל את שני העניינים, גם שאסור לנסות את ה' ולבחון האם מקבלים שכר על המצוות, וגם לנסות את הנביא יותר מדי, וכך כותב גם המאירי (תענית ט ע"א ד"ה כתוב):

כתוב בתורה לא תנסו את י"י א-להיכם ועקר עניינו בה על נביא שכבר נתפרסמה נבואתו... ושלא להרהר עליו ושלא לנסותו יותר מן הראוי. ועם כל זה נכללו בלאו זה ענינים אחרים, והוא להזהר שלא לעשות המצוה על מנת לקבל פרס עליה עד שינסה את השם בכך, כלומר לראות אם יעשה מצוה זו אם ייגמל עליה אם לא.

מתי מותר לנסות את ה'

הגמרא בתענית (ט ע"א), מביאה דו שיח בין ר' יוחנן לתינוקו של ריש לקיש. תינוקו של ריש לקיש דרש מהפסוק 'עשר תעשר' (דברים יד), שמי שמעשר מתבואתו לצדקה, מתעשר בעקבות כך. לא זו בלבד שהמעשר מתעשר, אלא אפשר אפילו לנסות בכך את הקב"ה. שואל אותו ר' יוחנן, וכי מותר לנסות את הקב"ה? והרי נאמר לא תנסו את ה'! מתרץ התינוק, שבאמת בדרך כלל אסור לנסות את ה', אלא שפה יש היתר מיוחד:

אמר ליה: כך אמר רבי הושעיא: חוץ מזו, שנאמר: הביאו את כול המעשר לבית האוצר... ובחנוני בזאת אמר ה' צב-אות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים, והרקותי לכם ברכה עד בלי דיי. מאי עד בלי דיי? אמר רמי בר חמא אמר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיי.

מדברי המאירי (תענית ט ע"א) עולה פירוש מפתיע לסוגיה. הוא מפרש שגם במעשרות אסור לנסות הקב"ה, הגמרא לא מתכוונת שבאמת מותר לנסות את הקב"ה, אלא שבמידה ואדם ייתן צדקה, סיכוי טוב שהקב"ה ישיב לו כגמולו וייתן לו שכר טוב בתמורה, אבל לא שמותר לתת מעשרות בתמורה לשכר.

אמנם מפשט הגמרא משמע כדברי הרי"ף (שבת מד ע"א) והרא"ש (טז, ה), שאכן בנתינת מעשרות מותר לנסות את הקב"ה , ולא כדברי המאירי, וכך פסקו להלכה הבית יוסף והרמ"א (יו"ד רמז, ד). מדוע דווקא במעשרות ניתן אישור מיוחד לנסות את הקב"ה, ולא בשאר מצוות? נאמרו בכך מספר תירוצים:

א. הרדב"ז (ח"ג סי' תמא) תירץ שניתנה תקנה מיוחדת בצדקה, משום תקנת עניים, דהיינו בשביל שאנשים יירצו לתת מעשרות לעניים, הבטיח הקב"ה לנותני הצדקה החזר כספי (מעין סעיף 46 לעמותות...). מעין כך כתב גם החיד"א במראית עין, שנתינת המעשר והחייאת העניים מקרבים את הגאולה, משום כך מעודד הקב"ה לתת מעשרות בצורה מיוחדת.

ב. בספר הבתים (לאחד מראשוני פרובנס, עמ' לב) כתב, שהקב"ה נתן את מצוות המעשרות שבה יהיה אפשר לראות בבירור את השגחתו, כדי לחזק את האמונה בתורה ובשאר המצוות. האם דין זה נוהג גם בצדקה

עד כה ראינו שמותר לנסות את הקב"ה במעשרות של תבואה, האם דין זה נוהג גם בנתינת כסף מעשר לצדקה, וגם בו יהיה מותר לנסות את הקב"ה? נחלקו בכך הפוסקים.

א. הטור (יו"ד רמז) והאור זרוע (הל' צדקה א, יג) פסקו, שמותר לנסות את הקב"ה גם בנתינת כסף מעשרות לצדקה, וכך כתב גם החפץ חיים בספרו אהבת חסד (ב, יח). הרמ"א (יו"ד רמז) הביא מחלוקת האם מותר לנסות את הקב"ה בנתינת כסף לצדקה, אבל כאשר אדם נותן מעשר לצדקה, ברור לו שהוא מתעשר בעקבות כך, ואין הבדל בין כסף לתבואה:

הגה: והצדקה מעשרת, ואסור לנסות הקדוש ברוך הוא כי אם בדבר זה, שנאמר: ובחנוני נא וגו' (מלאכי ג, י). (טור מגמרא פ"ק דתענית). ויש אומרים דווקא בנתינת מעשר מותר לנסות הקדוש ברוך הוא, אבל לא בשאר צדקה.

ב. אמנם יש פוסקים שחלקו על דברי הטור והרמ"א, ופסקו שמותר לנסות את הקב"ה, רק בנתינת תבואה כמעשר, ולא בנתינת כסף מעשרות. כך פסקו להלכה הבית יוסף (שם, אמנם עיין בשו"ת אבקת רוכל סי' ג, וצ"ע), שאילת יעב"ץ (ח"א סימן ג') השל"ה ועוד, וכך מביא הפתחי תשובה (ס"ק ב, בשינוי לשון):

בנתינת מעשר עיין בשאילת יעב"ץ שהשיג על הרמ"א, שמדבריו משמע שגם במעשר כספים שנוהגים היום לתת, מותר לעשר בשביל להתעשר. ובאמת זה אינו, שלא נאמר זה על מעשר כספים... וכן כתב הגאון בעל של"ה והוא דדוקא במעשר תבואה הוא דשרי לנסות אבל לא במעשר כספים, וכן הסכים בספר משנת חכמים הלכות יסודי התורה.

בנוסף לפשט הגמרא בתענית שמשמע מדבריה כמותם, נראה לי להביא ראיה חזקה לדבריהם מדברי הגמרא בשבת (קיט ע"א). הגמרא שואלת איזה זכות יש לעשירי ארץ ישראל, בבל ושאר ארצות, שהם נשארים עשירים? עונה הגמרא:

עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכים? אמר לו: בשביל שמעשרין, שנאמר עשר תעשר - עשר בשביל שתתעשר. שבבבל במה הן זוכים? - אמר לו: בשביל שמכבדים את התורה. ושבשאר ארצות במה הן זוכים? אמר לו: בשביל שמכבדים את השבת.

אם מתעשרים רק מכך שנותנים תבואה כמעשרות, ברור למה רק עשירי ארץ ישראל מתעשרים מנתינת המעשרות ושאר הארצות מדברים אחרים, כי רק בארץ ישראל יש מעשרות מדאורייתא, לכן רק להם יש את הזכות של נתינת המעשרות. אולם אם גם מנתינת מעשר כספים מתעשרים, מדוע עשירי בבל מתעשרים בעקבות כך שמכבדים את התורה, ושאר ארצות מכבוד השבת?! עדיף היה לומר שהם נותנים מעשר כספים ומתעשרים בעקבות כך, שהרי על כך יש פסוק מפורש שמבטיח עושר (בדיוק כמו עשירי ארץ ישראל)! על כורחך, שהגמרא מבטיחה עושר רק על נתינת מעשר תבואה, ולא על מעשר כספים.