הבדלים בין גרסאות בדף "עיקר וטפל בברכות"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוסר בית אחד ,  12:29, 24 בינואר 2018
אין תקציר עריכה
שורה 23: שורה 23:


=== דעת הטור והשלחן ערוך ===
=== דעת הטור והשלחן ערוך ===
ב'''טור''' (אורח חיים ריב) כתב כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו כדי שלא יזיקנו בגרונו, מברך על המליח ופוטר את הפת. משמע שביאר כפי פירוש הרי"ד. וכן העתיק ה'''שלחן ערוך''' (ריב א).
ב'''טור''' (אורח חיים ריב) כתב כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו כדי שלא יזיקנו בגרונו, מברך על המליח ופוטר את הפת. וכן העתיק ה'''שלחן ערוך''' (ריב א).


ה'''מהרש"ל''' בהגהותיו הקשה על הטור, שבדברי הגמרא מבואר היפך דבריו, שהגמרא אומרת שליכא מציאות של אכילת מליח ופת, כאשר המליח עיקר, ולכך הוצרכה להעמיד בפירות גינוסר. ואילו הטור שהשמיט הא דפירות גינוסר, ואיירי באוכל רק מליח ופת, היאך אומר שהפת עיקר?
ה'''מהרש"ל''' בהגהותיו הקשה על הטור, שבדברי הגמרא מבואר היפך דבריו, שהגמרא אומרת שליכא מציאות של אכילת מליח ופת, כאשר המליח עיקר, ולכך הוצרכה להעמיד בפירות גינוסר. ואילו הטור שהשמיט הא דפירות גינוסר, ואיירי באוכל רק מליח ופת, היאך אומר שהפת עיקר?
<BR/>ב'''בית חדש''' (ב) הסכים לקושייתו, וגם כתב שמנהג העולם כשמלפתים פת בהערינ"ג, ומברכים על הפת ולא על המליח אפילו שהמליח הוא עיקר הסעודה.  
<BR/>ב'''בית חדש''' (ב) הסכים לקושייתו, וגם כתב שמנהג העולם כשמלפתים פת בהערינ"ג, ומברכים על הפת ולא על המליח אפילו שהמליח הוא עיקר הסעודה. ותירץ הב"ח שהטור מדבר במקרה שאינו אוכל את המליח לרצונו, אלא הוצרך לאכולו מפני איזה אוכל או משקה אחר, וכעת אוכל פת כדי שלא יזיקנו המליח, וזהו כדעת הרמב"ם שכתב 'צריך לאכול', אלא שהטור לא דק בלשונו.  
<BR/>ותירץ הב"ח שהטור מדבר במקרה שאינו אוכל את הפת אלא כדי שלא יזיקנו המליח, כדמוכח בלשונו. וכן כתב ה'''טורי זהב''' (ב) לתרץ, ולכן אם אוכל הערינ"ג ופת מברך על הפת שהוא עיקר.
<BR/>ודעת ה'''בית חדש''' להלכה (ב ד"ה ולענין הלכה) שיש לחשוש לשיטת רבנו יונה ורש"י שאין חשוב לעומת פת אלא פירות גינוסר, ולכן אם אוכל מליח ופת, לא יברך על המליח ויפטור את הפת, אלא ישתדל להביאם לפניו קודם שיברך על הפירות, ואז יפטור אותם בברכת הפירות, דבזה אף לשיטת התוספות יוצא ידי חובה.
<BR/>ודעת ה'''בית חדש''' להלכה (ב ד"ה ולענין הלכה) שיש לחשוש לשיטת רבנו יונה ורש"י שאין חשוב לעומת פת אלא פירות גינוסר, ולכן אם אוכל מליח ופת, לא יברך על המליח ויפטור את הפת, אלא ישתדל להביאם לפניו קודם שיברך על הפירות, ואז יפטור אותם בברכת הפירות, דבזה אף לשיטת התוספות יוצא ידי חובה.
ב'''טורי זהב''' (ב) כתב שקושיית המהרש"ל לא קשיא מידי, לפי שהשו"ע מדבר במקרה שחושש שהמליח יזיקנו בגרונו, ורוצה הוא את המליח ולא את הפת. אמנם בהעריניש לברך על הפת, שהוא ודאי עיקר כיון שאינו בא רק למניעת נזק.  
ה'''טורי זהב''' (ב) כתב לתרץ באופן דומה, אלא שהוא מבאר שגם אם אוכל המליח '''לרצונו''', ואת הפת רק כדי לעדן המליחות שלא יזיקנו, מברך על המליח ולא על הפת. אמנם אם אוכל הערינופת, מברך על הפת לפי שאינו בא למנוע נזק בגרונו.
<BR/>הרב '''אליה רבה''' (ב) כתב בדעת הטור והשו"ע, שהם סוברים כשיטת רש"י שפירות גינוסר לאו דווקא אלא הוא הדין דג שמלוח הרבה, פוטר הוא את הפת. אמנם זהו דווקא כשאוכל הפת כדי שלא יזיקנו המליח, אבל האוכלים הערינ"ג עם פת, ודאי הפת עיקר, ודעת ה'''טורי זהב''' (ב).
<BR/>כדבריו כתב הרב '''אליה רבה''' (ב) לתרץ בדעת הטור והשו"ע, שהם סוברים כשיטת רש"י שפירות גינוסר לאו דווקא אלא הוא הדין דג שמלוח הרבה, פוטר הוא את הפת. אמנם זהו דווקא כשאוכל הפת כדי שלא יזיקנו המליח, אבל האוכלים הערינ"ג עם פת, ודאי הפת עיקר.


ה'''משנה ברורה''' (ג) הכריע כדעת הבית חדש וסייעתו שדווקא  
ה'''משנה ברורה''' (ג) הכריע כדעת הבית חדש וסייעתו שדווקא  

תפריט ניווט