101
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:טבילת עזרא"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 31: | שורה 31: | ||
היחס לתקנה בדברי הראשונים | היחס לתקנה בדברי הראשונים | ||
הרי"ף על אתר הביא שתי דעות ביחס לחובת הטבילה בימינו: דעה אחת הסבורה כי אין בה חובה כלל, לא לדברי תורה ולא לתפילה; ודעה שנייה הסבורה כי התקנה בוטלה דווקא לעניין דברי תורה, אך לתפילה צריך לטבול. הרי"ף מפרש מדעתו שאף לדעה השנייה המחמירה אין חובה דווקא לטבול ומספיק לרחוץ בתשעה קבין, ומביא את דברי רב האי גאון שכתב שכיוון שנקודה זו לא התפרשה בתלמוד, יש ללכת בו אחר המנהג, ו"מנהג כל ישראל שכל בעלי קריין [...] אין מתפללין עד שירחצו". רבינו יונה על אתר מעיר שאין הכרח לפרש את דברי רב האי כפי שפירשם הרי"ף, ש"ירחצו" היינו בתשעה קבין, וייתכן שלדעה המחמירה, שכמותה המנהג, יש צורך דווקא לטבול לצורך תפילה. כך הבין בדעת רב האי גם בעל העיטור (סוף הלכות מילה) | כל ראשונים פסקו להלכה כדעת רבי יהודה בן בתירא וזעירי, אך נחלקו אם ההיתר מצומצם רק לדברי תורה או שזהו היתר גורף. | ||
מאידך, האשכול (אלבק, הל' בעל קרי, ד"ה והגאון) פירש את הדעה המקילה כמו הרי"ף, שדי ברחיצה לתפילה, וכן הרא"ש (ברכות פ"ג סי' כ"א) הביא את דברי הרי"ף כצורתם | שיטת הסוברים כי התקנה בתקפה לגבי תפילה | ||
הרי"ף על אתר הביא שתי דעות ביחס לחובת הטבילה בימינו: דעה אחת הסבורה כי אין בה חובה כלל, לא לדברי תורה ולא לתפילה; ודעה שנייה הסבורה כי התקנה בוטלה דווקא לעניין דברי תורה, אך לתפילה צריך לטבול. הרי"ף מפרש מדעתו שאף לדעה השנייה המחמירה אין חובה דווקא לטבול ומספיק לרחוץ בתשעה קבין, ומביא את דברי רב האי גאון שכתב שכיוון שנקודה זו לא התפרשה בתלמוד, יש ללכת בו אחר המנהג, ו"מנהג כל ישראל שכל בעלי קריין [...] אין מתפללין עד שירחצו". רבינו יונה על אתר מעיר שאין הכרח לפרש את דברי רב האי כפי שפירשם הרי"ף, ש"ירחצו" היינו בתשעה קבין, וייתכן שלדעה המחמירה, שכמותה המנהג, יש צורך דווקא לטבול לצורך תפילה. כך הבין בדעת רב האי גם בעל העיטור (סוף הלכות מילה). מאידך, האשכול (אלבק, הל' בעל קרי, ד"ה והגאון) פירש את הדעה המקילה כמו הרי"ף, שדי ברחיצה לתפילה, וכן הרא"ש (ברכות פ"ג סי' כ"א) הביא את דברי הרי"ף כצורתם. | |||
שתי אפשרויות אלו תלויות בהבנת דברי זעירי "ביטלוה לטבילותא" - האם ביטלו דווקא את הטבילה אבל לא את נתינת תשעת הקבין, או שכוונתו לתקנת הטבילה באופן כללי, כולל הצורך בתשעה קבין. | שתי אפשרויות אלו תלויות בהבנת דברי זעירי "ביטלוה לטבילותא" - האם ביטלו דווקא את הטבילה אבל לא את נתינת תשעת הקבין, או שכוונתו לתקנת הטבילה באופן כללי, כולל הצורך בתשעה קבין. | ||
רבינו חננאל סובר כדעה השנייה שהובאה ברי"ף, שלתפילה התקנה לא בטלה. כך כתבו בשמו רבינו תם בספר הישר (שצא) שהסכים עימו, תוספות (חולין קכב: דה לגבל); ספר המנהיג (הל' צום כיפור סוף סי' עחעב\שסד-ה); פסקי רי"ד בשמו ובשם רבינו ברוך. האור זרוע (א קיז) מביא ציטוט מפירוש ר"ח ובו מפורש כי ניתן להקל לתפילה בנתינת תשעה קבין ואין חובה דווקא בטבילה, וכדעת הרי"ף. | |||
ראשונים נוספים נקטו גם הם להחמיר לגבי תפילה: הרוקח (שכא); ארחות חיים (הלכות תפילה ל"ב) בשם הר"ש שצריך תשעה קבין לתפילה. | |||
מבין הראשונים שהחמירו בתפילה, נחלקו בדין ברכות: ה'''אגור''' (קלב) והעיטור (שם) כתבו שרב האי מחייב לברכות כמו לתפילה. כך כתב גם ספר המאורות (פסחים ז.) בשם רבינו אפרים. מאידך, דעת ר' שמואל אבן גמוע בשם הרי"ף (מובא באגור שם) שברכות דינן כדברי תורה, וכן דעת הרוקח (שם). | |||
שיטת הסוברים כי התקנה בטלה לגמרי | |||
בה"ג (סי א פרק ג) כתב שהמנהג להקל בתפילה. וכן דעת הגאונים רב צמח ורב עמרם (הובאה דעתם באגור קל"ב) פוטרים לגמרי | |||
ראשונים נוספים (הרשב"א הריטב"א המאירי)לא הזכירו את החילוק בין תפילה לדברי תורה, ודנו בשאלה הפרשנית הנ"ל - האם בטלה רק הטבילה או גם הנתינה - גם לגבי לימוד תורה, ונקטים כאפשרות המקילה, שגם בתשעה קבין אין צורך, בין לתורה ובין לתפילה. הם מוכיחים כשיטתם מהמעשה המובא בסוגיה על אותו תלמיד שהיה קורא בדברי תורה בהיסוס מפני שהיה בעל קרי, ואמר לו ר' יהודה בן בבא שיכול לקרוא ללא חשש כי אין דברי תורה מקבלין טומאה, ולא הצריכו אפילו נתינת תשעה קבין. הוכחה נוספת הביאו מהתלמוד הירושלמי (יומא ח א).כך פסק להלכה גם מהר"ם מרוטנברג (שו"ת דפוס פראג, רכא) במסקנת דבריו, וכן ההשלמה (ד"ה אר"נ) והרשבץ (ד"ה אר"נ), ע"פ גירסתם בגמרא "נהוג עלמא ... כר' יהודה בן בתירא בטבילה" (ולא כגירסתנו "בדברי תורה", שמותירה מקום להחמיר בתפילה). או"ז בשם ר יצחק בר שמואל שמותר הכל. פסקי רי"ד. בעל ספר החינוך (ק"פ) אפוטר לגמרי אך משבח. | |||
שיטת הרמב"ם | שיטת הרמב"ם | ||
פסיקת ההלכה בשולחן ערוך והאחרונים | פסיקת ההלכה בשולחן ערוך והאחרונים | ||