284
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ביטול איסור לכתחילה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 162: | שורה 162: | ||
=== על מי חל איסור לאכול ממנה === | === על מי חל איסור לאכול ממנה === | ||
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה לא רק למבטל, אלא גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים לומר לגוי לבטל. | לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה לא רק למבטל, אלא גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות#תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה|לומר לגוי לבטל]]. | ||
'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתעורבת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה. | '''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתעורבת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה. | ||
ובדיעבד שאמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים. ואם בא הגוי מעצמו וביטל, התערובת מותרת. '''פאה"ש''' (צה) בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח'''. גם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שהוסיף בא ישראל במזיד שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה לו, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר (דלא משמע להו לאנשי דאיכא איסורא במילתא). '''פאה"ש''' (קכה) ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו). (בני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו- התערובת אסורה לכל בני ביתם ('''ט"ז''',י בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט), '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (מובא במטעה"ש, ט). וכ"כ '''הרב פויפר''' (ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו)). | ובדיעבד שאמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים. ואם [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות#תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה|בא הגוי מעצמו וביטל]], התערובת מותרת. '''פאה"ש''' (צה) בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח'''. גם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שהוסיף בא ישראל במזיד שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה לו, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר (דלא משמע להו לאנשי דאיכא איסורא במילתא). '''פאה"ש''' (קכה) ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו). (בני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו- התערובת אסורה לכל בני ביתם ('''ט"ז''',י בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט), '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (מובא במטעה"ש, ט). וכ"כ '''הרב פויפר''' (ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו)). | ||
וכ"ז דוקא כאשר המאכל שייך לו, או כשלא שייך לו אך בעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך). אך אם אין המאכל שלו, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול (או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך)- מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו (בי"ו ע"פ הטור; ש"ך,י בשו"ע; ט"ז,י ע"פ הרב פויפר ח,הערה 12 ו-14). אמנם למבטל עצמו אסור להנות מהתערובת אף שאינה שלו וביטל עבור חבירו, שעל עצם המעשה ראוי לקונסו (יד יהודה. מעה"ש,יח). | וכ"ז דוקא כאשר המאכל שייך לו, או כשלא שייך לו אך בעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך). אך אם אין המאכל שלו, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול (או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך)- מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו (בי"ו ע"פ הטור; ש"ך,י בשו"ע; ט"ז,י ע"פ הרב פויפר ח,הערה 12 ו-14). אמנם למבטל עצמו אסור להנות מהתערובת אף שאינה שלו וביטל עבור חבירו, שעל עצם המעשה ראוי לקונסו (יד יהודה. מעה"ש,יח). | ||