9,908
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ שעבר עליו הפסח"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←ביטל או הפקיר
| שורה 80: | שורה 80: | ||
=== ביטל או הפקיר === | === ביטל או הפקיר === | ||
הדיון הנ"ל לגבי העובר על בל יראה ובל ימצא בשוגג או באונס, מתייחס לכאורה לחובת הביעור, דהיינו שהיה אנוס ולא ביער. <BR/> | הדיון הנ"ל לגבי העובר על בל יראה ובל ימצא בשוגג או באונס, מתייחס לכאורה לחובת הביעור, דהיינו שהיה אנוס ולא ביער. <BR/> | ||
דיון נוסף דנו הראשונים והאחרונים לגבי הביטול, כלומר האם הקנס הוא גם כאשר ביטל את החמץ ובעצם לא עבר על איסור בל יראה ובל ימצא | דיון נוסף דנו הראשונים והאחרונים לגבי הביטול, כלומר האם הקנס הוא גם כאשר ביטל את החמץ ובעצם לא עבר על איסור בל יראה ובל ימצא מהתורה אף שהחמץ בביתו. | ||
ה'''רא"ש''' (ב ד) כתב בתחילה שישראל שמצא חמץ בביתו אחר הפסח, מן הדין מותר לאכלו, שכיון שביטלו ולא עבר עליו ב'בל יראה ובל ימצא' אין לקנסו. אך מיד הוסיף שבירושלמי נחלקו בזה ר' יוחנן ור"ל, שר' יוחנן אוסר שמא לא יפקירנו ויאמר שהפקירו. <BR/> | |||
ה'''רא"ש''' (ב ד) כתב שישראל שמצא חמץ בביתו אחר הפסח, מן הדין מותר לאכלו, שכיון שביטלו ולא עבר עליו ב'בל יראה ובל ימצא' אין לקנסו. | |||
יוצא לפי הרא"ש שדבר זה נתון במחלוקת בין הבבלי לירושלמי, שהרי בתחילה הוא כותב להיתרא, ולאחר מכן מביא מהירושלמי ראיה לאסור לכאורה, שלפי ר' יוחנן הדבר צריך להיות אסור, שהרי אף שביטל את החמץ מ"מ חיישינן שמא יערים ולא יבטל ויאמר שביטל. | יוצא לפי הרא"ש שדבר זה נתון במחלוקת בין הבבלי לירושלמי, שהרי בתחילה הוא כותב להיתרא, ולאחר מכן מביא מהירושלמי ראיה לאסור לכאורה, שלפי ר' יוחנן הדבר צריך להיות אסור, שהרי אף שביטל את החמץ מ"מ חיישינן שמא יערים ולא יבטל ויאמר שביטל. | ||
<BR/>ה'''טור''' (אורח חיים רמח) פסק לאיסורא על פי הירושלמי הנ"ל, דחיישינן שמא יערים לומר שביטלו אע"פ שלא ביטלו. | <BR/>ה'''טור''' (אורח חיים רמח) פסק לאיסורא על פי הירושלמי הנ"ל, דחיישינן שמא יערים לומר שביטלו אע"פ שלא ביטלו. | ||
לעומת זאת מצאנו כמה ראשונים שנראה מדבריהם שחמץ שביטלו קודם הפסח ועבר עליו הפסח מותר על כל פנים בנאה, כיון שלא עבר על בל יראה ובל ימצא. | לעומת זאת מצאנו כמה ראשונים שנראה מדבריהם שחמץ שביטלו קודם הפסח ועבר עליו הפסח מותר על כל פנים בנאה, כיון שלא עבר על בל יראה ובל ימצא. | ||
<BR/> | <BR/>'''רבנו מנוח''' על הרמב"ם (חמץ ומצה א ד) כתב שאדם שביטל חמצו ולאחר המועד מצא חמץ, ודאי מותר הוא אחר הפסח כיון שלא עבר על ב"י וב"י, ולא קנס ר' שמעון אלא בעבר. מדבריו נראה שאפילו באכילה מותר.<BR/>בעל '''העיטור''' (עשרת הדיברות, ביעור חמץ קכ א) לעומת זאת חילק בין הנאה לאכילה, וכתב שכיון שביטלו הוי כהפקר, ומסתבר שאסור באכילה אך מותר בהנאה. | ||
<BR/>ה'''טור''' (אורח חיים תמח) דחה דבריו וכתב שאין טעם נכון לחלק בין הנאה לאכילה. אך ב'''בית יוסף''' (ד"ה ומ"ש בעל העיטור) כתב לבאר טעמו של בעל העיטור, שכיון שהחשש הוא רק משום שמא יערים, אין לחשוש אלא בהנאה מרובה כלומר באכילה, אבל לא בהנאה מועטת. ה'''בית חדש''' (ג) כתב טעם אחר, שכיון שהקנס הוא מפני שעבר על בל יראה ובל ימצא, ממילא אם ביטל לא עבר על האיסור, אך באכילה על כל פנים אסרו שמא יערים. ה'''נודע ביהודה''' (מהדורא קמא יט ד"ה והנה בסימן תמח) כתב סברה אחרת, שכיון שהחשש הוא מפני הערמה, אם אינו מותר באכילה אלא רק בהנאה אין חשש להערמה, שהרי בלאו הכי בידו למכרו קודם הפסח, וגם אחר כך לא יוכל לאוכלו. אבל אם היה מותר גם באכילה, יש חשש להערמה מפני שלאכלו קודם פסח לא תמיד יכול אם זה הרבה חמץ וכד'. | |||
גם ה'''מאירי''' (כח א ד"ה ומכאן הסכימו) כתב בשם '''חכמי לוניל''' שאם ביטל את החמץ קודם הפסח, הואיל ולא עבר עליו בבל יראה ובל ימצא מותר בהנאה אם אין שם הערמה, וגם הורו באחד ששכח כיכר אחד ונמצא לאחר הפסח והתירו לו בהנאה, כיון שנתברר שלא היתה שם הערמה אלא שכחה. | גם ה'''מאירי''' (כח א ד"ה ומכאן הסכימו) כתב בשם '''חכמי לוניל''' שאם ביטל את החמץ קודם הפסח, הואיל ולא עבר עליו בבל יראה ובל ימצא מותר בהנאה אם אין שם הערמה, וגם הורו באחד ששכח כיכר אחד ונמצא לאחר הפסח והתירו לו בהנאה, כיון שנתברר שלא היתה שם הערמה אלא שכחה. | ||