9,908
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ שעבר עליו הפסח"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←שלחן ערוך ואחרונים
| שורה 111: | שורה 111: | ||
ה'''נודע ביהודה''' (מהדורא קמא יט ד"ה הנה בזה שלא נודע) העלה שאלה זו, האם מה שאסר הירושלמי בביטל שמא יערים, זה דווקא שלא ביער ויש חשש להערמה. ומה שאסר הרמב"ם בשוגג או אנוס זהו כשלא ביטל ועבר על ב"י וב"י, אלא שיש לדון לצרף את שניהם לקולא, שכיון שביטל ויצא ידי חובת התורה, ועל תקנת חכמים שחייב לבער היה שוגג או אנוס, אפשר שלא קנסוהו. | ה'''נודע ביהודה''' (מהדורא קמא יט ד"ה הנה בזה שלא נודע) העלה שאלה זו, האם מה שאסר הירושלמי בביטל שמא יערים, זה דווקא שלא ביער ויש חשש להערמה. ומה שאסר הרמב"ם בשוגג או אנוס זהו כשלא ביטל ועבר על ב"י וב"י, אלא שיש לדון לצרף את שניהם לקולא, שכיון שביטל ויצא ידי חובת התורה, ועל תקנת חכמים שחייב לבער היה שוגג או אנוס, אפשר שלא קנסוהו. | ||
<BR/>ובגוף התשובה העלה להלכה שאדם שמצא חמץ אחר זמן איסורו ומחוייב לבערו ופשע ולא ביערו, אף שהיה אנוס על המכירה כגון שחשב שמכר ונתברר שלא מכר, אסור אחר הפסח בהנאה, כיון שסוף סוף לא עשה כתקנת חכמים לבערו. | |||
ב'''חק יעקב''' כתב (כ) שבביטל את החמץ אינו אסור אחר הפסח אלא כשהניחו בביתו מרשותו ומדעתו ויודע ממנו כל ימי הפסח, שבזה חיישינן להערמה. אבל כל שלא ידע ממנו כל ימי הפסח או שאירע לו אונס בענין המכירה או הביעור, ורק לאחר הפסח נודע לו שלא היה מכור או שנמצא בביתו, לא חיישינן להערמה ומותר אחר הפסח על כל פנים בהנאה. וכן האריך בתשובה ב'''תורת השלמים''' {{היברובוקס|37906|50|ו}} והביא לזה ראיה מהירושלמי שלגבי נפלה עליו מפולת כתוב שאין חשש להערמה, וזאת מפני שהוא לא עשה שלא כדין, כלומר לא היה צריך לבער, ורק במקום שמוטלת עליו חובה לבער ועשה שלא כדין ולא ביער, בזה קנסינן. | ב'''חק יעקב''' כתב (כ) שבביטל את החמץ אינו אסור אחר הפסח אלא כשהניחו בביתו מרשותו ומדעתו ויודע ממנו כל ימי הפסח, שבזה חיישינן להערמה. אבל כל שלא ידע ממנו כל ימי הפסח או שאירע לו אונס בענין המכירה או הביעור, ורק לאחר הפסח נודע לו שלא היה מכור או שנמצא בביתו, לא חיישינן להערמה ומותר אחר הפסח על כל פנים בהנאה. וכן האריך בתשובה ב'''תורת השלמים''' {{היברובוקס|37906|50|ו}} והביא לזה ראיה מהירושלמי שלגבי נפלה עליו מפולת כתוב שאין חשש להערמה, וזאת מפני שהוא לא עשה שלא כדין, כלומר לא היה צריך לבער, ורק במקום שמוטלת עליו חובה לבער ועשה שלא כדין ולא ביער, בזה קנסינן. | ||