9,908
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ שעבר עליו הפסח"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←שלחן ערוך ואחרונים
| שורה 110: | שורה 110: | ||
לכאורה כוונת להחמיר בכל חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח, אלא שדנו האחרונים מה הדין אם גם ביטל וגם היא אנוס מלבער, האם כל אחד מהסעיפים עומד בפני עצמו או שאפילו ששניהם מתקיימים אסור. | לכאורה כוונת להחמיר בכל חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח, אלא שדנו האחרונים מה הדין אם גם ביטל וגם היא אנוס מלבער, האם כל אחד מהסעיפים עומד בפני עצמו או שאפילו ששניהם מתקיימים אסור. | ||
ה'''נודע ביהודה''' (מהדורא קמא יט ד"ה הנה בזה שלא נודע) העלה שאלה זו, האם מה שאסר הירושלמי בביטל שמא יערים, זה דווקא שלא ביער ויש חשש להערמה. ומה שאסר הרמב"ם בשוגג או אנוס זהו כשלא ביטל ועבר על ב"י וב"י, אלא שיש לדון לצרף את שניהם לקולא, שכיון שביטל ויצא ידי חובת התורה, ועל תקנת חכמים שחייב לבער היה שוגג או אנוס, אפשר שלא קנסוהו. | ה'''נודע ביהודה''' (מהדורא קמא יט ד"ה הנה בזה שלא נודע) העלה שאלה זו, האם מה שאסר הירושלמי בביטל שמא יערים, זה דווקא שלא ביער ויש חשש להערמה. ומה שאסר הרמב"ם בשוגג או אנוס זהו כשלא ביטל ועבר על ב"י וב"י, אלא שיש לדון לצרף את שניהם לקולא, שכיון שביטל ויצא ידי חובת התורה, ועל תקנת חכמים שחייב לבער היה שוגג או אנוס, אפשר שלא קנסוהו. וכתב להוכיח שהירושלמי שאסר בביטל משום הערמה, אוסר אף אם היה אנוס על הביעור. וכן הרמב"ם שאסר שוגג או אנוס, מדבר אפילו באדם שביטל, וביאר שכל דברי הרמב"ם לקוחים מהירושלמי ומשם למד דין זה<ref>ודלא כדברי המ"מ והכס"מ שכתבו שלמד כן מישראל שלוה מנכרי על חמצו.</ref>. | ||
ב'''חק יעקב''' כתב (כ) שבביטל את החמץ אינו אסור אחר הפסח אלא כשהניחו בביתו מרשותו ומדעתו ויודע ממנו כל ימי הפסח, שבזה חיישינן להערמה. אבל כל שלא ידע ממנו כל ימי הפסח או שאירע לו אונס בענין המכירה או הביעור, ורק לאחר הפסח נודע לו שלא היה מכור או שנמצא בביתו, לא חיישינן להערמה ומותר אחר הפסח על כל פנים בהנאה. וכן האריך בתשובה ב'''תורת השלמים''' {{היברובוקס|37906|50|ו}} והביא לזה ראיה מהירושלמי שלגבי נפלה עליו מפולת כתוב שאין חשש להערמה, וזאת מפני שהוא לא עשה שלא כדין, כלומר לא היה צריך לבער, ורק במקום שמוטלת עליו חובה לבער ועשה שלא כדין ולא ביער, בזה קנסינן. | ב'''חק יעקב''' כתב (כ) שבביטל את החמץ אינו אסור אחר הפסח אלא כשהניחו בביתו מרשותו ומדעתו ויודע ממנו כל ימי הפסח, שבזה חיישינן להערמה. אבל כל שלא ידע ממנו כל ימי הפסח או שאירע לו אונס בענין המכירה או הביעור, ורק לאחר הפסח נודע לו שלא היה מכור או שנמצא בביתו, לא חיישינן להערמה ומותר אחר הפסח על כל פנים בהנאה. וכן האריך בתשובה ב'''תורת השלמים''' {{היברובוקס|37906|50|ו}} והביא לזה ראיה מהירושלמי שלגבי נפלה עליו מפולת כתוב שאין חשש להערמה, וזאת מפני שהוא לא עשה שלא כדין, כלומר לא היה צריך לבער, ורק במקום שמוטלת עליו חובה לבער ועשה שלא כדין ולא ביער, בזה קנסינן. | ||