9,905
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "קשרים האסורים והמותרים בשבת"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
אין תקציר עריכה
מ |
|||
| שורה 48: | שורה 48: | ||
====בשיטת הרמב"ם וסייעתו==== | ====בשיטת הרמב"ם וסייעתו==== | ||
ה'''טורי זהב''' (א) כתב בדעת הרמב"ם שהקשר המותר הוא דווקא אם נעשה להתיר בכל יום, וכן מבואר לכאורה ב'''בית יוסף''' (ד"ה נמצינו למדין).<BR/> | ה'''טורי זהב''' (א) כתב בדעת הרמב"ם שהקשר המותר הוא דווקא אם נעשה להתיר בכל יום, וכן מבואר לכאורה ב'''בית יוסף''' (ד"ה נמצינו למדין).<BR/> | ||
אבל ב'''פרי מגדים''' (משבצות זהב א, אשל אברהם ג) משמע שרק אם עומד לעולם הוא של קיימא, אבל אם הוא לזמן, אפילו לחצי שנה או שנה, הוי שאינו של קיימא. ומשמע שאם אינו של אומן מותר לכתחילה בכה"ג. גם ב'''משנה ברורה''' (שיז הקדמה, ה) משמע שהגדרת קיימא לרמב"ם היא כפי שיטת רש"י שרק אם הוא לעולם הוא של קיימא, אבל אם הוא לזמן מותר ובתנאי שאינו של אומן. | אבל ב'''פרי מגדים''' (משבצות זהב א, אשל אברהם ג) משמע שרק אם עומד לעולם הוא של קיימא, אבל אם הוא לזמן, אפילו לחצי שנה או שנה, הוי שאינו של קיימא. ומשמע שאם אינו של אומן מותר לכתחילה בכה"ג. גם ב'''משנה ברורה''' (שיז הקדמה, ה) משמע שהגדרת קיימא לרמב"ם היא כפי שיטת רש"י שרק אם הוא לעולם הוא של קיימא, אבל אם הוא לזמן מותר ובתנאי שאינו של אומן. <BR/> | ||
וכן הוכיח בספר '''אגלי טל''' (כב ה-ו) מן הירושלמי, שלרמב"ם ודעימיה, כל קשר שהוא פחות מחמישים יום, מותר לכתחילה. | |||
<BR/>וב'''גר"ז''' (שיז ב) משמע דלא כהמשנ"ב בזה, וב'''קצות השלחן''' (בדי שלחן ג) האריך להוכיח כמותו. | <BR/>וב'''גר"ז''' (שיז ב) משמע דלא כהמשנ"ב בזה, וב'''קצות השלחן''' (בדי שלחן ג) האריך להוכיח כמותו. | ||
| שורה 55: | שורה 56: | ||
<BR/>אבל בספר '''בית מאיר''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36276&st=&pgnum=33 (שיז ד"ה סעיף א וד"ה והנה)] | <BR/>אבל בספר '''בית מאיר''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36276&st=&pgnum=33 (שיז ד"ה סעיף א וד"ה והנה)] | ||
כתב שאי אפשר לומר כן, שהרי א"כ בגמרא בקשר דאושכפי ג"כ יהיה מותר אם יתנה הקושר בדעתו שאינו אלא לבו ביום. וכמן מוכח ממה ש[[#קשירה לשם מצוה|קשרו את המקדה בגמי]], שלכאורה אין צורך להתיר משום מצוה, אלא אפשר שהקושר יכוון בדעתו שאינו אלא ליומא ומותר. אלא ודאי שלא בדעתו תליא, אלא רק בסוג הקשר שאם לא יעמוד בעצמו או שיש הכרח להתירו מצד המלבוש וכד', מקרי אינו של קיימא, וכן הכריע גם ב'''באור הלכה''' (שיז ד"ה הקושר), שקשר שדרכו של עולם לעשותו בקביעות, כקשר הגמלים והספנים, אפילו אם דעתו לעשותו לזמן חייב מהתורה. | כתב שאי אפשר לומר כן, שהרי א"כ בגמרא בקשר דאושכפי ג"כ יהיה מותר אם יתנה הקושר בדעתו שאינו אלא לבו ביום. וכמן מוכח ממה ש[[#קשירה לשם מצוה|קשרו את המקדה בגמי]], שלכאורה אין צורך להתיר משום מצוה, אלא אפשר שהקושר יכוון בדעתו שאינו אלא ליומא ומותר. אלא ודאי שלא בדעתו תליא, אלא רק בסוג הקשר שאם לא יעמוד בעצמו או שיש הכרח להתירו מצד המלבוש וכד', מקרי אינו של קיימא, וכן הכריע גם ב'''באור הלכה''' (שיז ד"ה הקושר), שקשר שדרכו של עולם לעשותו בקביעות, כקשר הגמלים והספנים, אפילו אם דעתו לעשותו לזמן חייב מהתורה. | ||
<BR/>ויש להעיר שמה'''רמב"ם''' בפירוש המשנה (שבת כד ה) משמע שקשר שאינו של קיימא האסור מדרבנן, נמדד לפי סוג החוט שקושרים בו, כגון גמי שאינו מתקיים, הוי אינו של קיימא. | <BR/>ויש להעיר שמה'''רמב"ם''' בפירוש המשנה (שבת כד ה) משמע שקשר שאינו של קיימא האסור מדרבנן, נמדד לפי סוג החוט שקושרים בו, כגון גמי שאינו מתקיים, הוי אינו של קיימא. וכן משמע ב'''ראב"ד''' בהשגות (שבת י ג), וב'''רש"י''' (שבת קנז ב ד"ה בגמי), וכפי שדייק ב'''אגלי טל''' (כב י), וזה דלא כה'''מגיד משנה''' (י ג) שתמה על הראב"ד בזה. | ||
===הגדרת מעשה אומן=== | ===הגדרת מעשה אומן=== | ||