25
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ביעור פירות שביעית"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 32: | שורה 32: | ||
==='''שיטת הרמב"ם'''=== | ==='''שיטת הרמב"ם'''=== | ||
'''הרמב"ם''' סתם בלשונו והביא את דרשת הספרא, ולכאורה נראה שזו דרשה גמורה. אלא שהרמב"ם לא מנה את הביעור במניין המצוות, ולכאורה היה אפשר לומר שלשיטתו אין זה דין דאורייתא, וכך הבין בדעתו ה'''פני יהושע''' (פסחים נב א). לעומתו, נראה מדברי ה'''ר"י פערלא''' (ביאור לספר המצוות לרס"ג, עשה סא) שהבין שאמנם זהו דין דאורייתא, אך כיוון שנלמד מדרשה אינו נמנה במניין המצוות, לפי השורש השני בהקדמה לספר המצוות [מאמר הרב שמואל]. | '''הרמב"ם''' {{רמבם|שמיטה ויובל|ז|א|שמיטה ויובל ז' א'}} סתם בלשונו והביא את דרשת הספרא, ולכאורה נראה שזו דרשה גמורה. אלא שהרמב"ם לא מנה את הביעור במניין המצוות, ולכאורה היה אפשר לומר שלשיטתו אין זה דין דאורייתא, וכך הבין בדעתו ה'''פני יהושע''' (פסחים נב א). לעומתו, נראה מדברי ה'''ר"י פערלא''' (ביאור לספר המצוות לרס"ג, עשה סא) שהבין שאמנם זהו דין דאורייתא, אך כיוון שנלמד מדרשה אינו נמנה במניין המצוות, לפי השורש השני בהקדמה לספר המצוות [מאמר הרב שמואל]. | ||
אמנם, נראה שאף שוודאי זה נכון שדינים הנלמדים מדרשות אינם נמנים במניין המצוות לולא הזכירו חז"ל אותם במפורש כ"גופי תורה" וכדומה, ניתן להציע סיבה אחרת מדוע אין זה נמנה - אפשר לומר שהביעור הוא סניף בחובת ההפקר (ר"י פערלא שם שלא קיבל זאת ברמב"ם). | אמנם, נראה שאף שוודאי זה נכון שדינים הנלמדים מדרשות אינם נמנים במניין המצוות לולא הזכירו חז"ל אותם במפורש כ"גופי תורה" וכדומה, ניתן להציע סיבה אחרת מדוע אין זה נמנה - אפשר לומר שהביעור הוא סניף בחובת ההפקר (ר"י פערלא שם שלא קיבל זאת ברמב"ם). | ||
| שורה 38: | שורה 38: | ||
ניתן להביא חיזוק להיות הדין דאורייתא מדברי הרמב"ם בפירוש משנת "הכובש שלושה כבשים", שם כתב שהלכה כרבן גמליאל כיוון שהוא המחמיר, ומשמע שזה דאורייתא. | ניתן להביא חיזוק להיות הדין דאורייתא מדברי הרמב"ם בפירוש משנת "הכובש שלושה כבשים", שם כתב שהלכה כרבן גמליאל כיוון שהוא המחמיר, ומשמע שזה דאורייתא. | ||
=="כלה לחיה" - גדר הכילוי הקובע לביעור== | =="כלה לחיה" - גדר הכילוי הקובע לביעור== | ||
"כלה מן השדה/לחיה שבשדה". כך בואר הזמן קובע לביעור בספרא. אך בדרשה זו לא מבואר הגדר המדויק. מה כלה? האם התנאי הוא שיכלו כל המינים כולם, או רק חלקם? ומה נחשב כילוי? | "כלה מן השדה/לחיה שבשדה". כך בואר הזמן קובע לביעור בספרא. אך בדרשה זו לא מבואר הגדר המדויק. מה כלה? האם התנאי הוא שיכלו כל המינים כולם, או רק חלקם? ומה נחשב כילוי? האם | ||
===מקורות תנאיים=== | ===מקורות תנאיים=== | ||
| שורה 45: | שורה 45: | ||
ב'''משנה''' (שביעית ט ה) הובאה מחלוקת תנאים, שממדרשי ההלכה משתמע שהיא יסודית ביותר, שכן גם בספרא וגם במכילתא סמכו משנה זו אל עיקר דרשת דין הביעור (ראו לעיל). במשנה נחלקו תנאים כיצד יש לנהוג כאשר כבשו שלושה מיני ירקות שונים בחבית אחת, והתחילו לכלות מיני הירקות הללו מן השדה: רבי אליעזר אומר "אוכלים על הראשון", רבי יהושע אומר "אף על האחרון", ורבן גמליאל אומר שכל ירק שנכבש מכלים לעצמו בזמן שכלה מינו מן השדה. ובסיפא הובאה דעת רבי שמעון ש"כל ירק - אחד לביעור". | ב'''משנה''' (שביעית ט ה) הובאה מחלוקת תנאים, שממדרשי ההלכה משתמע שהיא יסודית ביותר, שכן גם בספרא וגם במכילתא סמכו משנה זו אל עיקר דרשת דין הביעור (ראו לעיל). במשנה נחלקו תנאים כיצד יש לנהוג כאשר כבשו שלושה מיני ירקות שונים בחבית אחת, והתחילו לכלות מיני הירקות הללו מן השדה: רבי אליעזר אומר "אוכלים על הראשון", רבי יהושע אומר "אף על האחרון", ורבן גמליאל אומר שכל ירק שנכבש מכלים לעצמו בזמן שכלה מינו מן השדה. ובסיפא הובאה דעת רבי שמעון ש"כל ירק - אחד לביעור". | ||
ב'''ירושלמי''' אמרו שרבי אליעזר סובר שהראשון נותן טעם באחרון, ורבי יהושע סובר שהאחרון נותן טעם בראשון. והקשו שם על רבי יהושע - והראשון לא נותן טעם באחרון? כך הגרסה לפנינו, אך מה'''ר"ש''' וה''' | ב'''ירושלמי''' (שביעית ט ה) אמרו שרבי אליעזר סובר שהראשון נותן טעם באחרון, ורבי יהושע סובר שהאחרון נותן טעם בראשון. והקשו שם על רבי יהושע - והראשון לא נותן טעם באחרון? כך הגרסה לפנינו, אך מה'''ר"ש''' (שביעית ט ה) וה'''רדב"ז''' (שמיטה ויובל ז ו) עולה שגרסתם הייתה שאף על רבי אליעזר מקשים - מדוע האחרון אינו נותן טעם בראשון? | ||
===ביאורי הראשונים למשנה=== | ===ביאורי הראשונים למשנה=== | ||
| שורה 55: | שורה 55: | ||
'''רבנו תם''' (הובא בתוס' פסחים נב; ר"ש על המשנה) - כיוון שסמכו חכמים את המשנה למדרש - ביאר שהתנאים למדו שיטתם ממדרש. | '''רבנו תם''' (הובא בתוס' פסחים נב; ר"ש על המשנה) - כיוון שסמכו חכמים את המשנה למדרש - ביאר שהתנאים למדו שיטתם ממדרש. | ||
רבי אליעזר למד מהפסוק שטעם אינו כמבוער (כלומר שהייתה הווא אמינא שכיוון שהטעם אין בו ממשות - ייחשב כמבוער ולא יצטרך ביעור), אלא יש נתינת טעם בשאר הירקות, וה'''ר"ש''' כתב בסתם שטעמו ברור שהוא המחמיר. רבי יהושע סובר שהטעם ודאי כמבוער, וכיוון שישנו פסוק לדרשה - נלמד ממנו שהטעם אף מתיר את מה שבלוע בו. כלומר, שאם בלוע טעם של מין שלא כלה מן השדה בתוך מין שלא כלה - גוף מה שכלה מינו מן השדה אינו צריך ביעור כיוון שבלוע בו טעם שלא כלה מינו מן השדה. רבן גמליאל סבר שהטעם הוא כמבוער. וה'''ר"ש''' ביאר אחרת והציע שתי דרכים: א. רבי יהושע סבר שביעית בזה"ז דרבנן. ב. כיוון שהתערבו הכבשים כאחד קודם שהגיעו לידי איסור, הרי הם כמין אחד שלא כלה מינו מן השדה. | |||
רבן גמליאל סבר שהטעם כמבוער, ורק ממשות הפרי שכלה מינו מן השדה אסור. רבי שמעו<u>ן</u> סבר שכל הירקות חשובים כמין אחד לעניין ביעור, ורק כאשר כלה הירק האחרון מן השדה צריך לבער הירקות, והציע ה'''ר"ש''' שרבן גמליאל ורבי יהושע סוברים כמותו מדאורייתא אלא שהחמירו מדרבנן, ולכן הקילו תנאים אלו בנתינת טעם. | |||
====שיטה בראשונים - "ראשון" - הראשון שנכבש בחבית.==== | ====שיטה בראשונים - "ראשון" - הראשון שנכבש בחבית.==== | ||
'''רבנו ניסים''' (הובא בר"ש על המשנה ובתוס' פסחים נב א ועוד) ביאר שה"ראשון" וה"אחרון" אמורים ביחס לסדר הכבישה בחבית. וכן נראה פירוש ה'''רמב"ם''' וה'''ראב"ד''' | '''רבנו ניסים''' (הובא בר"ש על המשנה ובתוס' פסחים נב א ועוד) ביאר שה"ראשון" וה"אחרון" אמורים ביחס לסדר הכבישה בחבית. וכן נראה פירוש ה'''רמב"ם''' וה'''ראב"ד''' {{רמבם|שמיטה ויובל|ז|ג|על הרמב"ם שמיטה ויובל ז' ג'}} ; דרך אמונה בביאור ההלכה), וכן הוא ב'''פירוש המיוחס לר"ש''' על תורת כהנים. | ||
שיטתם, על פי הירושלמי, שרבי אליעזר סבור שהראשון שנכבש בחבית נותן טעם באחרים, ורבי יהושע סובר שהאחרון שנכבש נותן את הטעם בכולם. רבן גמליאל סובר שהטעם כמבוער, ולכן כל מה שכלה מינו מן השדה - מבערים אותו בלבד. | שיטתם, על פי הירושלמי, שרבי אליעזר סבור שהראשון שנכבש בחבית נותן טעם באחרים, ורבי יהושע סובר שהאחרון שנכבש נותן את הטעם בכולם. רבן גמליאל סובר שהטעם כמבוער, ולכן כל מה שכלה מינו מן השדה - מבערים אותו בלבד. | ||
| שורה 68: | שורה 70: | ||
====שיטת הרמב"ם==== | ====שיטת הרמב"ם==== | ||
ה'''רמב"ם''' (פירוש המשנה ט ה במהדורת הרב קאפח) מבאר שהלכה כרבן גמליאל כיוון שהוא המחמיר. עוד יש להקדים להבנת שיטתו, שהרמב"ם פסק שאם התחיל בחבית, הרי כל החבית כמבוערת. ה'''כס"מ''' מציין שמקור הלכה זו ב'''ירושלמי''', ופשט ההלכה הוא שמשפתח בחבית הרי כולה כמבוערת ואינו זקוק עוד לבער. אמנם, | ה'''רמב"ם''' (פירוש המשנה ט ה במהדורת הרב קאפח) מבאר שהלכה כרבן גמליאל כיוון שהוא המחמיר. עוד יש להקדים להבנת שיטתו, שהרמב"ם פסק שאם התחיל בחבית, הרי כל החבית כמבוערת. ה'''כס"מ''' מציין שמקור הלכה זו ב'''ירושלמי''', ופשט ההלכה הוא שמשפתח בחבית הרי כולה כמבוערת ואינו זקוק עוד לבער. אמנם, ה'''רדב"ז''' התקשה בכך ולכן פירש שכוונת הרמב"ם שיש לבער מייד את כולה. מכל מקום, מהלכה זו עולה שמשום דין אחר מרגע שמבער אחד מן המינים - אין עוד משמעות לזמן ביעורם של המינים האחרים. | ||
אם כן, צריך להבין כי גם הרמב"ם ביאר בדומה לרבנו ניסים. "ראשון" ו"אחרון" היינו ביחס לסדר הכבישה בחבית, ורבי אליעזר ורבי יהושע שניהם לקולא - שהולכים אחר הראשון או האחרון שנכבש, ולא צריך לבער בהכרח כבר את הראשון שכלה מן השדה. ורבן גמליאל הוא המחמיר - שהולכים אחר מה שכלה ראשון מן השדה. ומכל מקום, ברגע שנתחייב בביעור - לא מתייחסים עוד לזמנם של שאר המינים. | |||
==== סיכום שיטות התנאים על פי הראשונים ==== | |||
<u>רבי אליעזר</u> - לשיטת הר"ש והתוספות דעתו שכשכלה אחד המינים מן השדה - צריך לבער את כולם; לשיטת רבנו ניסים משכלה הראשון שנכבש בחבית מן השדה צריך לבער את כולם; ולשיטת הרמב"ם דעתו שמשכלה הראשון שנכבש בחבית מן השדה - צריך לבערו. | |||
<u>רבי יהושע</u> - לשיטת הר"ש והתוספות דעתו שאוכלים את המינים שבחבית עד שיכלה המין האחרון מן השדה; לשיטת רבנו ניסים משכלה המין שנכבש האחרון צריך לבער את כולם; ולרמב"ם משכלה האחרון שנכבש בחבית - צריך לבערו. | |||
<u>רבן גמליאל</u> - לשיטת הר"ש והתוספות דעתו שהטעם כמבוער ורק ממשות הפרי שכלה מינו מן השדה אסורה; וכן דעת רבנו ניסים; לראב"ד דעתו שאין פה כלל איסור כדאי שיאסור אחרים, אלא רק חובה לבער; ולרמב"ם דעתו שיש להחמיר, ומייד שאחד הירקות הכבושים כלה מינו מן השדה - צריך לבער מן החבית, וממילא שאר החבית הפתוחה היא כמבוערת. | |||
<u>רבי שמעון</u> - נראה מרוב הראשונים (רמב"ם, תוספות ועוד) שדעת רבי שמעון היא שלכל דין הביעור כל הירקות נחשבים כמין אחד, ואוכלים מכל הירקות עד שיכלה המין האחרון של הירק. אך הראב"ד ביאר שדעתו שדעת רבי שמעון מיוחדת לעניין החבית - שהירקות הכבושים נותנים טעם זה בזה והביעור (הראשון, ראו להלן בשיטתו באופן הביעור) אוסר בנותן טעם. | |||
=== פסק הלכה === | |||
ב'''ירושלמי''' פסקו הלכה כרבן גמליאל, ויש גרסאות המופיעות בראשונים שבהן כבר במשנה פוסקים הלכה כרבן גמליאל. ונמצא שלכל ירק יש זמן משלו לביעור, וכן אין נתינת טעם לעניין הביעור ומייד שכלה אחד ממיני הירקות מן השדה - יש לבערו מן החבית. וכל זה אם הפירות נפרדים אלא שנתנו טעם זה בזה, אך אם הם מעורבים יחד באופן שלא ניתן להפרידם - יש לבער הכל (מאמר מרדכי כא,כ-כא). | |||
<br /> | <br /> | ||