9,838
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "פת נכרי"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 5: | שורה 5: | ||
==הגזירה וטעמה== | ==הגזירה וטעמה== | ||
חכמי ה'''משנה''' (עבודה זרה ב ו) גזרו איסור על אכילה על פת של נכרי. וב'''גמרא''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=17b&format=pdf (שבת יז ב,] [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=27&daf=36b&format=pdf עבודה זרה לו ב)] מבואר שגזירה זו היא אחד משמונה עשר גזירות שגזרו בו ביום שנמנו תלמידי בית שמאי ובית הלל בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון. | חכמי ה'''משנה''' (עבודה זרה ב ו) גזרו איסור על אכילה על פת של נכרי. וב'''גמרא''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=17b&format=pdf (שבת יז ב,] [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=27&daf=36b&format=pdf עבודה זרה לו ב)] מבואר שגזירה זו היא אחד משמונה עשר גזירות שגזרו בו ביום שנמנו תלמידי בית שמאי ובית הלל בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון. | ||
| שורה 11: | שורה 10: | ||
ובמקום אחר בגמרא [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=27&daf=36b&format=pdf (עבודה זרה לו ב)] מובא שמשום עבודה זרה גזרו בהם. אבל ה'''רמב"ם''' שם וגם בפירוש המשניות לא העתיק טעם זה, וכן השלחן ערוך השמיטו בעקבותיו. וב'''פרי תאר''' למהר"ח בן עטר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9330&hilite=2f292dd5-7bb4-41c9-a98c-4b49c23693a1&st=%D7%A4%D7%AA+%D7%A9%D7%9C&pgnum=205 (ג)] כתב דהגמרות לא סתרי אהדדי, אלא כל החשש שיתייחד עם הגויה הוא כדי להתרחק מעבודה זרה שלה, ותמה על הפוסקים למה השמיטוהו, שהרי נפקא מינה לגויים שאינם עובדי עבודה זרה. ועיי"ש שם שביאר את הגמרא באופן אחר ומסיק דעל כל הגויים גזרו. | ובמקום אחר בגמרא [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=27&daf=36b&format=pdf (עבודה זרה לו ב)] מובא שמשום עבודה זרה גזרו בהם. אבל ה'''רמב"ם''' שם וגם בפירוש המשניות לא העתיק טעם זה, וכן השלחן ערוך השמיטו בעקבותיו. וב'''פרי תאר''' למהר"ח בן עטר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9330&hilite=2f292dd5-7bb4-41c9-a98c-4b49c23693a1&st=%D7%A4%D7%AA+%D7%A9%D7%9C&pgnum=205 (ג)] כתב דהגמרות לא סתרי אהדדי, אלא כל החשש שיתייחד עם הגויה הוא כדי להתרחק מעבודה זרה שלה, ותמה על הפוסקים למה השמיטוהו, שהרי נפקא מינה לגויים שאינם עובדי עבודה זרה. ועיי"ש שם שביאר את הגמרא באופן אחר ומסיק דעל כל הגויים גזרו. | ||
ה'''רמב"ן''' (לה ב ד"ה עוד ראיתי) כתב שיש מי שרצה לומר שכיון שכל האיסור הוא משום חתנות, האידנא | ה'''רמב"ן''' (לה ב ד"ה עוד ראיתי) כתב שיש מי שרצה לומר שכיון שכל האיסור הוא משום חתנות, האידנא שגם אצל הגויים ע"פ תורתם יש איסור חתנות, אין יותר חשש חתנות והפת מותרת. וכתב הרמב"ן על זה שזו טעות גדולה ואין לסמוך עליה, לפי שכל שלא עמד בית דין אחר וביטל את הגזירה אין לנו יכולת לבטלה, ועוד שגם בדורות הראשונים היה אסור אצלם החיתון. | ||
ה'''ראב"ד''' כתב טעם אחר לאיסור, שהוא מפני גיעולי נכרים, כלומר שעושים את הפת בכלים הבלועים מאיסור, ואוסרים הם גם את הפת בנאפית בהם. אבל כל הראשונים דחו טעם זה שאינו נזכר בגמרא. | |||
==תוקף הגזירה== | ==תוקף הגזירה== | ||
| שורה 102: | שורה 101: | ||
===השתתפות ישראל באפיה=== | ===השתתפות ישראל באפיה=== | ||
ה'''גמרא''' (עבודה זרה לח ב) מביאה דברי רבינא שאומר הלכה לגבי פת, שאם הגוי הסיק את התנור אבל ישראל אפה את הפת, או להיפך, או אפילו הגוי עשה את שניהם אך בא הישראל וחיתה בגחלים הפת מותרת. | ה'''גמרא''' (עבודה זרה לח ב) מביאה דברי רבינא שאומר הלכה לגבי פת, שאם הגוי הסיק את התנור אבל ישראל אפה את הפת, או להיפך, או אפילו הגוי עשה את שניהם אך בא הישראל וחיתה בגחלים הפת מותרת. | ||
<BR/> | <BR/>וכתבו ה'''רשב"א''' בחידושיו (עבודה זרה לח ב ד"ה והיכא) וה'''מאירי''' (לח ב ד"ה כבר ביארנו) שהטעם שהקלו בזה יותר מב[[בישולי גויים]], לפי שעיקר חיי נפש בפת. | ||
====זריקת קיסם לאש==== | |||
ב'''ספר החילוקים שבין בני בבל ובני ארץ ישראל''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38651&st=&pgnum=144&hilite= (ל)] מובא שאפילו רק זרק ישראל קיסם לתנור היו בני בבל נוהגים בזה היתר, מה שאין כן בני ארץ ישראל שאמרו קיסם זה מה מעלה ומה מוריד. ובגמרא דידן משמע כבני ארץ ישראל שרק אם חיתה בגחלים מהני. | |||
<BR/>כן מבואר ב'''רש"י''' (ד"ה חתיית) שכתב שהטעם שהתירו בחתיית הגחלים הוא לפי שע"י החתייה מוציא חום הגחלים, וכתב ה'''רמב"ן''' (לה ב ד"ה ופת) שא"כ הוא דווקא בכהאי גוונא לפי שמעשיו ניכרים בפת, אבל זריקת קיסם אינה מועילה, ואף חיתוי מועט שאינו מוסיף חום אינו מועיל, לפי שתחילתו וגמרו ביד עכו"ם. ומ"מ סיים הרמב"ן שאם הביא ישראל את הגחלים שבהם מדליקים את האש מותר, לפי שהישראל הביא את עיקר האש. וכתב שכן דעת ה'''ראב"ד''' שבעינן מעשה הניכר כדי להתיר הפת. ולענין המובא בספר החילוקים כתב הרמב"ן שאין הדברים מכוונים ויוצאים הם משיטת התלמוד ואין אנו שומעין להם. | |||
<BR/>גם ב'''רי"ף''' משמע שאין להתיר אלא בחתייה, לפי שלא הזכיר ענין הקיסם כלל, וכן כתב גם ה'''רא"ש''' (ב לג) בדעתו, וכן היא גם דעת ה'''רא"ה''' בשיטת הקדמונים (לח ב ד"ה איבעיא להו) וה'''רי"ד''' בפסקיו (לח ב ד"ה פת) שבעינן חיתוי שממהר הבישול. | |||
<BR/>אמנם מדברי חלק מהראשונים נראה שהיה מנהג לסמוך אף על זריקת קיסם בלבד, ויישבוהו על פי מנהג בבל הנזכר. כך כתבו ה'''תוספות''' (ד"ה ואתא) שאף שבגמרא לא משמע הכי, אנו נמשכים בזה אחרי בני בבל, וכ"כ ה'''ר"ש משאנץ''' (שיטת הקדמונים לח ב ד"ה שגר). וה'''רא"ש''' (ב לג) כתב שאפשר שבתחילה היו נוהגים היתר כאשר בתחילת ההיסק בא הישראל ונותן שם גחלים וקיסם להעלות השלהבת, והאחרונים ראו כן והקלו בהשלכת הקיסם אף בסוף ההיסק, אע"פ שאינו מועיל כלום באפייה, וסיים שם שיש להניח להם לישראל דמוטב שיהיו שוגגין. | |||
<BR/>לעומת זאת ה'''רמב"ם''' (מאכלות אסורות יז יג) כתב שאפילו לא זרק הישראל לתנור אלא עץ אחד התיר כל הפת שבו, לפי שאין הדבר אלא להיות היכר שהפת שלהן אסורה. ודבריו הובאו להלכה ב'''שלחן ערוך''' (יורה דעה קיב ט). וכבר העירו עליו הראשונים שאין זו משמעות הגמרא. | |||
ה'''רשב"א''' (לח ב ד"ה והיכא) הביא כל דברי הרמב"ן | ה'''רשב"א''' (לח ב ד"ה והיכא) הביא כל דברי הרמב"ן הנ"ל וכתב שכן היא גם דעת '''רבנו יונה''' אבל סיים שאין לך כל קיסם וקיסם שלא יקרב משהו בבישול, ולכן נהגו בזה היתר ומנהג ישראל תורה היא. | ||
<BR/>וה'''ריטב"א''' (לח ב ד"ה פת) אף שהסכים לדברי הרמב"ן ודלא כרמב"ם, כתב שכיון שכבר הותר פת פלטר, יש להתיר גם ע"י קיסם, לפי שאין הגוי מתכוון אלא למלאכתו. וכתב לפי"ז להתיר בפורני אפילו בלא נתינת קיסם, שאינו אלא להיכר בעלמא. | <BR/>וה'''ריטב"א''' (לח ב ד"ה פת) אף שהסכים לדברי הרמב"ן ודלא כרמב"ם, כתב שכיון שכבר הותר פת פלטר, יש להתיר גם ע"י קיסם, לפי שאין הגוי מתכוון אלא למלאכתו. וכתב לפי"ז להתיר בפורני אפילו בלא נתינת קיסם, שאינו אלא להיכר בעלמא. | ||
<BR/> | <BR/>ה'''מאירי''' הביא שתי השיטות וכתב שהסוגיה מוכחת כהרמב"ן אלא שנתפשט המנהג כרמב"ם, אך לא מהטעם שכתב שהוא בשביל היכר, אלא כדי שיהיה כח ישראל מעורב באפייה. | ||
=====ניפוח בפה===== | |||
====כוונה בהשלכת הקיסם==== | |||
====כבה התנור==== | |||
==טיוטא== | ==טיוטא== | ||
===השתתפות באפיה=== | ===השתתפות באפיה=== | ||