9,838
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "פת נכרי"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 87: | שורה 87: | ||
וב'''נקודות הכסף''' ביסס מסקנה זו, וכתב שבהזמינו לביתו הוי גילוי מילתא שעשאו לעצמו והוי כפת בעל הבית. | וב'''נקודות הכסף''' ביסס מסקנה זו, וכתב שבהזמינו לביתו הוי גילוי מילתא שעשאו לעצמו והוי כפת בעל הבית. | ||
== | ==גדרי האיסור== | ||
===הבעלות על הפת=== | ===הבעלות על הפת=== | ||
הקשה ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף יג ב ד"ה מתני') למה חילקו את גזירת הפת וגזירת בישולי גויים לשתי גזירות, והרי שתיהן משום חתנות. ותירץ שפת חמורה יותר משלקות, שאם היא בבעלות של גוי אסורה היא אפילו אפאה ישראל, וזה בשונה משלקות של גויים שלא נאסרו משום בעלות הגוי, אלא משום בישולו. ומה שהתירה הגמרא (לח ב) באחת משלוש מלאכות כשאפאה ישראל או הסיק או חיתה בגחלים זהו דווקא בבישולי גויים או בפת שהיא בבעלות ישראל ורק הגוי אפאו, שאז מלאכה קלה של ישראל מתירתו, אבל כשהפת בבעלות גוי לא מועילה אפיית ישראל. | הקשה ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף יג ב ד"ה מתני') למה חילקו את גזירת הפת וגזירת בישולי גויים לשתי גזירות, והרי שתיהן משום חתנות. ותירץ שפת חמורה יותר משלקות, שאם היא בבעלות של גוי אסורה היא אפילו אפאה ישראל, וזה בשונה משלקות של גויים שלא נאסרו משום בעלות הגוי, אלא משום בישולו. ומה שהתירה הגמרא (לח ב) באחת משלוש מלאכות כשאפאה ישראל או הסיק או חיתה בגחלים זהו דווקא בבישולי גויים או בפת שהיא בבעלות ישראל ורק הגוי אפאו, שאז מלאכה קלה של ישראל מתירתו, אבל כשהפת בבעלות גוי לא מועילה אפיית ישראל. | ||
| שורה 108: | שורה 108: | ||
<BR/>גם ב'''רי"ף''' משמע שאין להתיר אלא בחתייה, לפי שלא הזכיר ענין הקיסם כלל, וכן כתב גם ה'''רא"ש''' (ב לג) בדעתו, וכן היא גם דעת ה'''רא"ה''' בשיטת הקדמונים (לח ב ד"ה איבעיא להו) וה'''רי"ד''' בפסקיו (לח ב ד"ה פת) שבעינן חיתוי שממהר הבישול. | <BR/>גם ב'''רי"ף''' משמע שאין להתיר אלא בחתייה, לפי שלא הזכיר ענין הקיסם כלל, וכן כתב גם ה'''רא"ש''' (ב לג) בדעתו, וכן היא גם דעת ה'''רא"ה''' בשיטת הקדמונים (לח ב ד"ה איבעיא להו) וה'''רי"ד''' בפסקיו (לח ב ד"ה פת) שבעינן חיתוי שממהר הבישול. | ||
אמנם מדברי חלק מהראשונים נראה שהיה מנהג לסמוך אף על זריקת קיסם בלבד, ויישבוהו על פי מנהג בבל הנזכר. כך כתבו ה'''תוספות''' (ד"ה ואתא) שאף שבגמרא לא משמע הכי, אנו נמשכים בזה אחרי בני בבל, וכ"כ ה'''ר"ש משאנץ''' (שיטת הקדמונים לח ב ד"ה שגר). וה'''רא"ש''' (ב לג) כתב שאפשר שבתחילה היו נוהגים היתר כאשר בתחילת ההיסק בא הישראל ונותן שם גחלים וקיסם להעלות השלהבת, והאחרונים ראו כן והקלו בהשלכת הקיסם אף בסוף ההיסק, אע"פ שאינו מועיל כלום באפייה, וסיים שם שיש להניח להם לישראל דמוטב שיהיו שוגגין. | |||
ה'''רמב"ם''' (מאכלות אסורות יז יג) כתב שאפילו לא זרק הישראל לתנור אלא עץ אחד התיר כל הפת שבו, לפי שאין הדבר אלא להיות היכר שהפת שלהן אסורה. ודבריו הובאו להלכה ב'''שלחן ערוך''' (יורה דעה קיב ט). וכבר העירו עליו הראשונים שאין זו משמעות הגמרא. | |||
ה'''רשב"א''' (לח ב ד"ה והיכא) הביא כל דברי הרמב"ן הנ"ל וכתב שכן היא גם דעת '''רבנו יונה''' אבל סיים שאין לך כל קיסם וקיסם שלא יקרב משהו בבישול, ולכן נהגו בזה היתר ומנהג ישראל תורה היא. | ה'''רשב"א''' (לח ב ד"ה והיכא) הביא כל דברי הרמב"ן הנ"ל וכתב שכן היא גם דעת '''רבנו יונה''', אבל סיים שאין לך כל קיסם וקיסם שלא יקרב משהו בבישול, ולכן נהגו בזה היתר ומנהג ישראל תורה היא, ומבואר שדעתו כהרמב"ם להתיר, אך לא מפני שיש בזה היכר, אלא מפני שכל קיסם מועיל. | ||
<BR/>וה'''ריטב"א''' (לח ב ד"ה פת) אף | <BR/>וה'''ריטב"א''' (לח ב ד"ה פת) אף שכתב שמהגמרא נראה כדברי הרמב"ן, מ"מ לדינא הכריע כרמב"ם שיש להתיר אף ע"י קיסם כיון שכבר הותר פת פלטר מטעם שהגוי מתכוון למלאכתו. וא"כ בפורני של גוי שנותנים לו העיסה לאפותה, כ"ש שמותר אפילו בלא נתינת קיסם, שאינו אלא להיכר בעלמא. | ||
<BR/>ה'''מאירי''' הביא שתי השיטות וכתב שהסוגיה מוכחת כהרמב"ן אלא שנתפשט המנהג כרמב"ם, אך לא מהטעם שכתב שהוא בשביל היכר, אלא כדי שיהיה כח ישראל מעורב באפייה. | <BR/>ה'''מאירי''' הביא שתי השיטות וכתב שהסוגיה מוכחת כהרמב"ן אלא שנתפשט המנהג כרמב"ם, אך לא מהטעם שכתב שהוא בשביל היכר, אלא כדי שיהיה כח ישראל מעורב באפייה. | ||
=====ניפוח בפה===== | =====ניפוח בפה===== | ||