הבדלים בין גרסאות בדף "נקובת הוושט"

• בעל בית הלוי (ב כ ג) מתרץ  ומסביר שכיוון שלמדנו מהלכה למשה מסיני שאת השחיטה יש לבצע דווקא בסימנים ולא בשום אבר אחר בגוף הבהמה, וכיוון שתכליתו של מעשה השחיטה היא נטילת החיות של הבהמה, ניתן להניח שהסימנים הם האיברים המבטאים את חיות הבהמה. ממילא פגם בסימנים הוא פגם משמעותי יותר מפגם בכל אבר אחר, ויש לומר שפגם כזה יגרום לבהמה להיעשות נבלה. בקצרה: פגיעה בסימני הבהמה נחשבת למשמעותית יותר מחיסרון באיברים אחרים – הנקב בושט הופך את הבהמה עצמה לנבלה, המצב של הנקב בושט הוא חסרון בגוף בהמה המגדיר אותה כנבלה, ולא חסרון במעשה השחיטה, כפי שנראה בסברות הבאות.

• הבית הלוי מוסיף ומתרץ שמעשה שחיטה מוגדר ככזה דווקא על ידי חיתוכם של שני סימניה של הבהמה – ולא כמקרה שלנו, בו אחד הסימנים מוגדר כפסול עוד לפני השחיטה. אם כך, במצב בו אחד הסימנים פגום, אי אפשר לקיים בבהמה חיתוך של שני סימנים – מעשה שחיטה סטנדרטי וכשר – והבהמה מוגדרת כנבלה בכל מקרה, גם אם היא נשחטת כראוי. בקצרה: בהמה עם סימן פגום אינה עומדת בסטנדרט לשחיטה הכוללת בהכרח חיתוך שני סימנים – מצב של נקובת הושט מוגדר כנבלה בשל חיסרון בכל מעשה שחיטה שיכול להיעשות אחריו.

• הגר"ח (על הש"ס חולין מב.) מציע תירוץ אחר אך דומה. הוא מסביר שכדי לבצע מעשה שחיטה כשר יש לחתוך את רוב שני הסימנים. כיוון שהושט כבר נוקב וחלקו היה חתוך עוד לפני שנעשה מעשה השחיטה עצמו, בעת מעשה השחיטה עצמו הוא נפסק עוד לפני שהמעשה נעשה על רובו. כלומר, ושטה של הבהמה נפסק לפני שנעשה בו מעשה שחיטה שלם וכשר ועל כן הבהמה נחשבת לנבלה. קשה על שיטתו מכמה צדדים:

o לכאורה, הסבר זה שייך רק אם הנקב נמצא על פני אותו ההיקף ובאותה הנקודה בדיוק כמו השחיטה, או לכל הפחות בצד הנגדי. אך אם הנקב נמצא במקום אחר או באותו צד של השחיטה ייאלץ הגר"ח  לפסוק שהבהמה תהיה טרפה בלבד ולא מצינו מי שחילק כך.

o לא מובן מאי שנא ושט שנפסל אפילו בנקב מגרגרת שנפסלת דווקא ברוב חיתוכה.

• הסברו של רש"י לכך שבהמות שושטן ניקב או שגרגרתן נפסקה מוגדרות כנבלות הוא ש"איתרע מקום שחיטה דידהו", מקום השחיטה שלהם נפגע, הסבר זה עולה בקנה אחד עם הסבריו השונים של ביה"ל.