75
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "שיחת משתמש:אלקנה1"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 1: | שורה 1: | ||
בס"ד | בס"ד | ||
כאשר זמם-בן חלוצה | |||
-במשנה | -במשנה במכות ב. כתוב- "..מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה, אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו,אלא לוקה ארבעים.." | ||
במשנתינו ישנם לכא' שני חידושים- | במשנתינו ישנם לכא' שני חידושים- | ||
א. אין דין "כאשר זמם לעשות לאחיו כן יעשה לו" לגבי בן גרושה ובן חלוצה. | א. אין דין "כאשר זמם לעשות לאחיו כן יעשה לו" לגבי בן גרושה ובן חלוצה. | ||
| שורה 35: | שורה 36: | ||
ואפשר לומר לרמב"ם שנכתב במשנה בגלל הסיפא, שכתוב-"לוקה ארבעים", וגם בן חלוצה לוקה, מדין "לא תענה". | ואפשר לומר לרמב"ם שנכתב במשנה בגלל הסיפא, שכתוב-"לוקה ארבעים", וגם בן חלוצה לוקה, מדין "לא תענה". | ||
ונראה שצרים לתרץ לשניהם, ש-"שיגרא דלישנא נקט". | ונראה שצרים לתרץ לשניהם, ש-"שיגרא דלישנא נקט". | ||
ב. לפי ההבנה הקודמת ביסוד המח' בין הרמב"ן לרמב"ם, יוצא, שלשיטת הרמב"ן, המלקות הם מדין הזמה, וקשה, כיוון שמצאנו בכמה מקומות בש"ס, שהרמב"ן אומר שהמלקות הם מדין "לא תענה, א"כ, נביא אפשרות אחרת להסבר מחלוקתם, נאמר, שלכ"ע, גם לרמב"ן וגם לרמב"ם, המלקות הם מדין "לא תענה" (עדות שקר), אלא שחולקים בהבנת ה-"לא תענה" | ב. לפי ההבנה הקודמת ביסוד המח' בין הרמב"ן לרמב"ם, יוצא, שלשיטת הרמב"ן, המלקות הם מדין הזמה, וקשה, כיוון שמצאנו בכמה מקומות בש"ס, שהרמב"ן אומר שהמלקות הם מדין "לא תענה, א"כ, נביא אפשרות אחרת להסבר מחלוקתם, נאמר, שלכ"ע, גם לרמב"ן וגם לרמב"ם, המלקות הם מדין "לא תענה" (עדות שקר), אלא שחולקים בהבנת ה-"לא תענה". | ||
שלדעת הרמב"ם-המלקות הם מדין "לא תענה", ללא קשר לעדות מוזמת, אלא מצד עדות שקר,ולכן, אע"פ שלא הוזמו, לוקים. | שלדעת הרמב"ם-המלקות הם מדין "לא תענה", ללא קשר לעדות מוזמת, אלא מצד עדות שקר,ולכן, אע"פ שלא הוזמו, לוקים. | ||
ולדעת הרמב"ן, המלקות אמנם מדין "לא תענה", אך ת'כלס לוקים רק כשה-"לא תענה" הוא במצב הזמתי, ז"א-עדות מוזמת, וזה משום שהמלקות נלמדו מהפס'- "והצדיקו..והרשיעו..", אז לוקים דווקא כשיש הרשעה, אמנם לוקים מדין "לא תענה", ולא מדין "כאש"ז", אבל גם בשביל ללקות על עדות שקר, צריך שהעדים יעידו משהו עם נפק"מ, משהו שיש לו תוצאה, "והרשיעו". | ולדעת הרמב"ן, המלקות אמנם מדין "לא תענה", אך ת'כלס לוקים רק כשה-"לא תענה" הוא במצב הזמתי, ז"א-עדות מוזמת, וזה משום שהמלקות נלמדו מהפס'- "והצדיקו..והרשיעו..", אז לוקים דווקא כשיש הרשעה, אמנם לוקים מדין "לא תענה", ולא מדין "כאש"ז", אבל גם בשביל ללקות על עדות שקר, צריך שהעדים יעידו משהו עם נפק"מ, משהו שיש לו תוצאה, "והרשיעו". | ||
וז"ל הרמב"ן במלחמות ה' (סנהדרין פו)-"..ואין עדים זוממים לוקין בעקימת פיהם בלבד, אא"כ הרשיעו צדיק..", וכך משמע מדבריו. | וז"ל הרמב"ן במלחמות ה' (סנהדרין פו)-"..ואין עדים זוממים לוקין בעקימת פיהם בלבד, אא"כ הרשיעו צדיק..", וכך משמע מדבריו. | ||
-אם נבין כך את שיטת הרמב"ן, אז קושית רע"א, אינה קושיא, משום, שאע"פ שהמלקות הם מדין "לא תענה", עדיין, לוקים, רק כשיש "והרשיעו", כשיש מצב הזמתי, וחיוב דרבנן,אינו "הרשעה" [כי מדא' כשר לעבודה], ולכן, לא לוקים. | -אם נבין כך את שיטת הרמב"ן, אז קושית רע"א, אינה קושיא, משום, שאע"פ שהמלקות הם מדין "לא תענה", עדיין, לוקים, רק כשיש "והרשיעו", כשיש מצב הזמתי, וחיוב דרבנן,אינו "הרשעה" [כי מדא' כשר לעבודה], ולכן, לא לוקים. | ||
ג. אפשר לומר, שלכו"ע, דין הזמה מדא', חל גם על דינים דרבנן, ועדים שהוזמו על דין דרבנן, יענשו כאשר זממו, אלא מחלוקתם היא, האם המלקות הם ממש מדין כאשר זמם, ז"א-זה העונש שאדם מקבל על מה שזמם, כאשר א"א להענישו בדיוק באותו עונש, או שהמלקות הם מדין "לא תענה", מגזה"כ, "והצדיקו.."[ולכא' גזה"כ הזאת היא דווקא במקום שא"א להענישם כאש"ז]. | |||
לדעת הרמב"ם-המלקות הם מדין "לא תענה", וודאי שלוקין. | לדעת הרמב"ם-המלקות הם מדין "לא תענה", וודאי שלוקין. | ||
לדעת הרמב"ן-המלקות הם מדין "כאש"ז", ולכן-אפ' שיש דין הזמה בדיני דרבנן, במקרה כזה של "בן חלוצה", שהוא דין דרבנן, שא"א להעניש אותו כאש"ז, משום-"לו ולא לזרעו", אנחנו לא יכולים להלקות אותו במקום, כיוון שזה כבר יוצא מגדר כאשר זמם, משום שהוא זמם לחייב בדין דרבנן, ובסל אופציות החיוב שלו, היו רק דיני דרבנן, ולחייב אותו מלקות, שזה דין דאו', זה כבר לא לעשות לו-"כאשר זמם", ולכן כיוון שהמלקות הם מדין "כאשר זמם", ומדובר פה על דין דרבנן, אז-"..בעינן, כאשר זמם לעשות, וליכא..". | לדעת הרמב"ן-המלקות הם מדין "כאש"ז", ולכן-אפ' שיש דין הזמה בדיני דרבנן, במקרה כזה של "בן חלוצה", שהוא דין דרבנן, שא"א להעניש אותו כאש"ז, משום-"לו ולא לזרעו", אנחנו לא יכולים להלקות אותו במקום, כיוון שזה כבר יוצא מגדר כאשר זמם, משום שהוא זמם לחייב בדין דרבנן, ובסל אופציות החיוב שלו, היו רק דיני דרבנן, ולחייב אותו מלקות, שזה דין דאו', זה כבר לא לעשות לו-"כאשר זמם", ולכן כיוון שהמלקות הם מדין "כאשר זמם", ומדובר פה על דין דרבנן, אז-"..בעינן, כאשר זמם לעשות, וליכא..". | ||